תקוותה של מרון מזגב בת ה-16 הייתה להשתתף במלחמה. נלהבת מהתקדמות הצבא של התיגראי, שישה חודשים לאחר שנאלצו לסגת ממקלה, היא ניגשה לדוכן המתגייסים ועמדה בתור בציפייה לחתום על נשק ולהצטרף לכוחות הלוחמים. "הגעתי לכאן כי ראיתי ילדות בגילי נאנסות על ידי חיילים", אמרה. "רציתי ללכת (להילחם) כבר בהתחלה, אבל אמרו לי שאני צעירה מדי. כשראיתי את החברות שלי נלחמות החלטתי להילחם לצידן".
סרטונים של חגיגות הניצחון במקלה שהועברו לסוכנות הידיעות AP לאחר כמה ימים, הן עדות נדירה למהפך הצבאי הדרמטי שאירע לפני כשבועיים, כשהצבא הקטן של התיגראי הצליח להביס את אחד הצבאות החזקים ביותר באפריקה.
לאחר חודשים של חרדה, בעיר שנכבשה על ידי כוחות אתיופיים ואריתריאיים שרדפו אחר מנהיגי התיגראי, המוני תיגרים הצטופפו בתור ארוך וביקשו להתנדב לצבא שזה עתה שחרר את עירם.
שיירת הניצחון שנערכה ברחובות מקלה היא שהביאה את ההמונים הנלהבים להתנדב לגיוס. בראש מסע הניצחון צעדו מנהיגי התיגראי שנמלטו מהעיר עם פרוץ המלחמה, ואחריהם החיילים ואלפי שבויים מצבא אתיופיה. תושבי העיר מילאו את הרחובות, הריעו לחיילים וקיללו את האסירים.
המורדים התיגרים דחו את הפסקת האש שעליה הכריזה ממשלת אתיופיה, ואיימו לרדוף אחרי הכוחות של צבא אתיופיה עד הבירה אדיס אבבה. לאחר שהצבא האתיופי הפדרלי והצבא האריתריאי נסוגו, הקרבות עם המיליציה של האמהרה נמשכו. הכוחות של מדינת המחוז אמהרה כבשו שטחים נרחבים במערב ובדרום תיגראי וכעת הלחימה שם נמשכת.
"הלחימה לא תוגבל לגבולות המוכרים של מדינת המחוז תיגראי", אמר נשיא תיגראי דברציון גברמיכאל, "עלינו לוודא שהם לא יתקפו שוב". בשעה שהכוחות התיגרים שולטים שוב במדינת המחוז, שטחים נרחבים נותרו מנותקים מהעולם בגלל הרס התשתיות ומחסומים צבאיים. לאחר חודשים של ביזה והרס שבהם הואשמו הכוחות של צבא אתיופיה ובני בריתו (אריתריאים ומיליציות מקומיות), האו"ם עדיין מודאג מגורלם של מיליוני אזרחים שמצויים בסכנת רעב.
רק ביום שני, ימים ארוכים לאחר שנשיא אתיופיה אבי אחמד הבטיח למזכ"ל האו"ם שהגישה לתיגראי תיפתח לסיוע חירום, הצליחה שיירה של 50 משאיות של תכנית המזון העולמית להיכנס למקלה. שבועיים חלפו מאז הפעם האחרונה ששיירה כזו נכנסה למקלה, וגורמים באו"ם טוענים שדרוש מספר כפול של משאיות אספקה כאלו מדי יום כדי לספק ביטחון תזונתי בסיסי לתושבי האזור.
עבור התושבים שיירת המשאיות הביאה ברכה, אבל החזרה לשגרה נראית עוד רחוקה, לאחר שבעה חודשי מלחמה. "אני נהג משאית", אמר חילוף אברה, תושב מקלה שביקש להצטרף לכוחת הלוחמים. "הכוחות האמהרים עשו מעשי זוועה והרגו את הדוד שלי, אז חניתי את המשאית שלי ובאתי לפה להתגייס למאבק".
התנאים במקלה קשים אף יותר עבור האסירים האתיופים. צבא אתיופיה פגע במרבית בתי החולים בעיר ויש חוסר בציוד הרפואי. כעת אלפי חיילים אתיופים שנשבו הם הקרבנות הראשונים למחסור. השבויים שוכבים על הרצפה במחנה המאסר, חלקם מנסים להשתמש בציוד הרפואי הדל כדי לכסות את פצעיהם. "יש פה יותר פצועים ממה שנוכל לטפל בהם", אומר יוסוף איברהים, רופא מהכוחות של התגרים שאמון על הטיפול בשבויים. הוא מבקש מהקהילייה הבינלאומית לשלוח סיוע.
"הם יוכלו לסייע לנו רק כשיהיה להם מספיק ציוד גם בשביל עצמם", אומר מנור ארסרו, אחד השבויים האתיופים. "קשה לומר שהם לא עוזרים לנו, הם עוזרים לנו כמה שהם יכולים". הוא אוחז בידו הפצועה ומספר שהלך ככה יותר מ-100 קילומטרים משדה הקרב ועד למחנה המעצר.
לפי נשיא תיגראי, כוחותיו מחזיקים ביותר מ-6,000 שבויי מלחמה. הנשיא הבטיח לשחרר אותם בהקדם, מלבד אסירים שיתברר שביצעו פשעי מלחמה וילכו למשפט.