יח שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים, תִּתֶּן-לְךָ בְּכָל-שְׁעָרֶיךָ, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ, לִשְׁבָטֶיךָ; וְשָׁפְטוּ אֶת-הָעָם, מִשְׁפַּט-צֶדֶק. יט לֹא-תַטֶּה מִשְׁפָּט, לֹא תַכִּיר פָּנִים; וְלֹא-תִקַּח שֹׁחַד–כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים, וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם. כ צֶדֶק צֶדֶק, תִּרְדֹּף–לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ. (דברים טז, יח-כ)
המצווה הראשונה בפרשה זו היא "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים, תִּתֶּן-לְךָ בְּכָל-שְׁעָרֶיךָ", מטרת המצווה ברורה – ללא חוק וסדר אין אפשרות לחברה מתוקנת להתקיים. התורה מְגַנה בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים שחיתות ומשוא פנים. העניים והעשירים, המשכילים ופשוטי העם, כולם שווים בפני החוק והשופט.
רבו הדעות בחז"ל איך ללמוד ולדרוש פסוקים אלו, ובמיוחד מדוע כפלה התורה "צדק צדק תרדוף" ומה המשמעות של רדיפת הצדק.
לפי הסברו של הסְפוֹרְנוֹ, הדברים מכוונים לאלה הממנים את השופטים – "בחר את היותר שופטי צדק, אף על פי שאין בהם כל כך שאר תכסיסים כמו שלמות הקניין ושלמות הגוף".
רש"י מפרש בשם הספרי שפסוק זה מכוון דווקא לאדם התובע – "צדק צדק תרדוף – הילך אחר בית דין יפה", שהוא צריך לחזר אחר בית דין חשוב. המשך הפסוק "למען תחיה וירשת את הארץ" חוזר על מינוי השופטים האמור למעלה "כדאי הוא מינוי הדיינים הכשרים להחיות את ישראל ולהושיבן על אדמתם". הפירוש מבוסס על המשנה באבות "חרב באה על העולם על עינוי הדין ועל עיוות הדין ועל המורים בתורה שלא כהלכה" (אבות ה,ח). פירושו של דבר שאם ממנים דיינים שאינם הגונים חרב באה לעולם, מפני שהם מעוותים את הדין. ואילו על ידי מינוי דיינים כשרים, מונעים חרב מהעולם וזה גורם כדברי רש"י "להחיות את ישראל", וכך מונעים גלות וזוהי הכוונה "להושיבן על אדמתן".
אכן חז"ל במסכת סנהדרין לב, ב דנו בדבר – "ריש לקיש רמי כתיב בצדק תשפוט עמיתך וכתיב צדק צדק תרדף – הא כיצד? כאן בדין מרומה כאן בדין שאין מרומה. רב אשי אמר מתניתין כדשנין קראי – אחד לדין ואחד לפשרה". רב אשי מזהה את הציווי של רדיפת הצדק על הדיין – שהוא חייב לדאוג תמיד שהמשפט יהיה בצדק. אבל לעיתים אנו מוצאים שאם נלך אחר הדין לגמרי, יגרם עוול לאחד מן הצדדים או אפילו שניהם. על כן מצווה הדיין להביא את בעלי הדין לידי פשרה שתעשה צדק אמיתי. דרך זו של הדיין היא היא רדיפת הצדק.
נראה לי לפרש פירוש נוסף בדברי רב אשי שצדק צדק תרדוף אחד לדין ואחד לפשרה בענין נוסף. בשנים האחרונות נתקלנו בתופעה כואבת מאוד בה מעסיקים חזקים הרשו לעצמם להחתים עובדות על הסכמי שכר פוגעניים. כשהעובדות מגיעות לפני בית הדין, אזי המעסיקים רוחצים בנקיון כפיהם וטוענים כי העובדות חתמו מרצונן החופשי על ההסכם ויודעות על מה חתמו. רב אשי מלמד אותנו שגם בפשרה, הדיין חייב להתערב ולדאוג שהפשרה תהיה הוגנת וצודקת. גם בהסכם שלכאורה מקובל על הצדדים, הדיין צריך לזהות שיש צד חזק וצד חלש ולא לאפשר הסכם שכר שאינו הגון.
מי יתן וכולנו נתרום את חלקנו לקיים חברה צודקת ושיוויונית יותר, שנדע להתייחס אחד לשני בצורה הוגנת והולמת, הומנית ויהודית.
הכותב הוא רב ההסתדרות
