במידה ולא תושג היום (שני) התקדמות משמעותית במשא ומתן לשיפור תנאיהם של עובדות המעונות, יפתחו מחר העובדות בשביתה והמעונות לא יפתחו. ביום שבת אמר יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן כי אמנם מטרת המהלך הינה למצוא פתרון ולא לשבות, אך "אם לא יהיה פתרון תהיה שביתה. ההורים יבינו את זה כי הם רוצים שיהיו סייעות איכותיות וחינוך טוב לילדים שלהם, ושמי שידאג לילדיהם כשהם בעבודה יהיה אדם אחראי, ואי אפשר לעשות את זה עם שכר רעב".

אחת מעובדות המעונות שתשתתף בשביתה המתוכננת, היא רוית עזר (45), מנהלת מעון שי ברחובות, של ארגון נעמ"ת. במעון, אשר נחשב לגדול יחסית, יש 97 פעוטות בגילאי שלושה חודשים עד שנתיים ושמונה חודשים, עליהם מופקדות כ-20 מטפלות. בשתי הכיתות של התינוקות העבודה היא מסביב לשעון, בלא רגיעה והפסקה, כשבכל רגע נתון חלק מהילדים ערים, אוכלים, וחלקם ישנים. לכיתות הבוגרות יותר יש סדר יום מעט יותר מובנה הכולל בין היתר משחקים חופשיים, מפגשים, חלוקה לקבוצות, אוכל ומנוחה.

איך בא לידי ביטוי בשטח המחסור בכח האדם?

"אנשים לא רוצים לבוא לעבוד, וגם אם הם באים הם רואים את השכר והתנאים והם לא מוכנים להמשיך. לכן התחלופה במעונות גדולה מאוד. בסוף השנה שעברה היו חסרות לי מטפלות. והמשמעות היא שהבנות עובדות יותר שעות, בכמות מטורפת, והן לא יכולות לתת מענה אפקטיווי לילדים. יש בנות שמגיעות בצורה הזו ל-50 שעות שבועיות, שזה מטורף.

"אם מטפלת צריכה לשירותים או לשתות מים היא קוראת לי ולפעמים קוראים אפילו למבשלת לעזרה. אין לנו הרבה פתרונות. השכר שלנו הוא מאוד מאוד נמוך, והתקינה בכיתות נמוכה גם, כלומר שתקן כוח אדם ביחס למספר ילדים הוא לא הגיוני. זה גיל מאוד משמעותי מבחינה התפתחותית לילדים, ואי אפשר לעבוד בצורה כזו. אז הבנות החדשות שמגיעות אומרות לעצמן שהן מעדיפות להיות קופאיות בסופר – זה פחות אחריות על הראש והשכר הוא אותו הדבר."

כשאת אומרת שזה גיל מאוד משמעותי, למה הכוונה שלך?

"זה לא רק להשגיח על הילדים. בין גיל 0 ל-3 כל האישיות של הילד מתעצבת. אם ילד בוכה ובוכה, ורואה שהמבוגר שלידו לא מסתכל עליו ומתייחס אליו – הוא מבין שאף אחד לא מתייחס אליו. אז הוא בוכה יותר חזק, והוא לומד לחשוד בסביבה שלו יותר. או לומד שאם הוא צועק אז הוא יקבל. זה לא אמור לעבוד בצורה הזו. ילד צריך לרכוש אמון במבוגר שאמור לטפל, והמבוגר אמור להיות מסוגל לתת לו מענה. ומפה בא הביטחון העצמי של הילד, שמצמיח בוגר שבוטח בסביבה ובסובבים אותו. כך צריך לגדול מבחינה התפתחותית.

"כשלילד יש כל רגע דמות אחרת שמטפלת בו הוא לא יכול ליצור לעצמו תחושת ביטחון ואמון בסיסי. צריך לזכור גם שהילדים קטנים, הם בגובה הרצפה, זה תינוקות. זה לא הגיוני שכל רגע מישהו אחר יבוא, יטפל בהם ויאכיל אותם."

על פי הנתונים שפרסמו הארגונים המפעילים את מעונות היום, רק לאחד מכל ארבעה ילדים יש מקום במעונות היום המפוקחים. יצא שנאלצת לדחות הורים?

"דחיתי השנה שישה ילדים חדשים. אני לא יודעת מה ההורים עושים, זו הייתה עבורי סיטואציה מאוד לא נעימה. הורידו לי את מספר הילדים שאני יכולה לקלוט בכיתות, כי התקן הוא לפי מטרים. היו לי שמונה ילדים בוועדת קבלה ולשישה מתוכם לא היה לנו מקום. הודענו את זה להורים בסוף יולי. ההורים כעסו והתבאסו."

מה המטרות של המאבק מבחינתכן?

"אנחנו נאבקות כדי להוסיף תקני כוח אדם לכיתות, כדי שיהיה יותר נעים לעבוד ולתת מענה לכל הצרכים של הילדים. וכמובן שאנחנו דורשות שיפור בשכר שלנו."

איזה תגובות את מקבלת מההורים, ביחס לכוונה לשבות החל מיום שלישי, אם לא תהיה התקדמות במו"מ עם האוצר ומשרד העבודה והרווחה?

"ההורים מאוד תומכים בנו. הם אומרים שעל כל הסרבול והצער והבעיה שתהיה להם עם הילדים – הם מבינים את המטרה, ותומכים בה. הם אמרו לנו 'היינו שלושה שבועות בבית ופשוט טיפסנו על הקירות, ולכל אחד מאיתנו היה רק ילד אחד או שניים. ואתן שעושות עבודת קודש ולא מתוגמלות בכלל. עם כל הקושי, אנחנו רוצים שתקבלו את מה שמגיע לכן'. במאי עשינו הפגנה מאוד גדולה בעיר וכחמישים הורים באו לתמוך. ביקשתי מההורים להגיע ולתמוך בנו, והם פשוט הגיעו. למאבק הזה יש תמיכה מאוד גדולה".