אם מישהו חשב שכשר אוצר אביגדור ליברמן ינהג כפי שנהג כשר ביטחון, יישר קו עם רוח המשרד וייתן גיבוי לאנשיו, הוא טעה. טעה גם מי שחשב שליברמן הוא פוליטיקאי שמתבטא בקיצוניות, אך ינהג בממלכתיות. ליברמן אולי נכנס למשרד האוצר כחידה, אך תדרוך העיתונאים שערך אתמול (ד׳) מוכיח חד משמעית: ליברמן אידיאליסט. מדיניות כלכלית ימנית ושמרנית טבועה בו באופן עמוק.
לחוברת המהודרת של "התקציב וחוק ההסדרים", זו שארזו פקידי האוצר, עם תכניות העבר שלא מומשו והמתינו בבוידעם, יכולים להתנגד בעלי מקצוע, נגיד בנק ישראל אמיר ירון, או השופט העליון בדימוס אליקים רובינשטיין, שהזהיר מפני פגיעה בדמוקרטיה. ליברמן לא מתרגש.
כאחד מהפוליטקאים הוותיקים בישראל, וכבעל ניסיון כשר החוץ, הוא בוודאי שמע שבארצות הברית ובאירופה שופכים טריליונים של דולרים או יורו, ״כמו אחרי מלחמת העולם השנייה״, כדברי שר האוצר של צרפת.
העולם המערבי עושה "ניו דיל", בתמיכת כל המוסדות הכלכליים הגדולים: הבנק העולמי, קרן המטבע, האיחוד האירופי, הפדרל ריזרב ואחרים. משבר הקורונה מחייב לשקם את הכלכלות, את התשתיות, את שוק התעסוקה המיושן בחלקו, לקדם מעבר לאנרגיות חלופיות.
אבל ליברמן מתמודד עם המדיניות הכלכלית הנהוגה בעולם ברמה האידיאולוגית. ״אנחנו לא ארצות הברית״, הכריז בשבועות הראשונים בתפקיד, ״אנחנו לא יכולים להדפיס כסף״; או בנוסח עדכני: ״אין לנו כסף להצניח ממסוקים״.
לעומת השקעת המשאבים האדירה של המדינות המפותחות, שנועדה, בין היתר, לצמצם פערים עמוקים שנוצרו בקורונה ולקדם שכבות חלשות, ליברמן קופץ את ידה של מדינת ישראל.
***
בתדרוך לעיתונאים הוא אמר: ״אבטל את המכסים על היבוא, גם אם הרפורמה בחקלאות תצא מחוק ההסדרים״. שר האוצר מקשיח עמדות מול התנגדותם של חברים בקואליציה לרפורמה בחוק ההסדרים, והולך בכל הכוח על ראשיהם של הלולנים ואנשי גידולי השדה. מזכיר את החד הוריות של נתניהו.
״חבל על החקלאים״, הוא אמר, ״אם הרפורמה לא תעבור, אני חוסך 3 מיליארד שקלים. אני לא מתכוון לוותר על זה, אני מתכוון לבטל את המכסים, בשביל זה אני לא צריך רפורמה. את הרפורמה צריך בשביל להזרים סיוע, זה הכול. אם זה לא יהיה אצטער, אבל ביטול המכסים יתרחש״.
הוא גם אמר שאינו מתכוון לפצות עסקים למרות ההגבלות על המשק (״ניתן עוד לדברים להתבשל״); שהוא לא ימהר לתת רשת ביטחון לחברות התעופה (״אולי אין צורך באותו מספר מטוסים או עובדים״); ושהוא שמח על ביטול דמי האבטלה לבני 45 ומטה אף שמאות אלפים עדיין נותרו ללא עבודה ופונים להבטחת הכנסה (״האצנו את קצב החזרה לעבודה״). לא פרזנטור ולא פרגמטיסט.
***
במעשיו ובטרמינולוגיה שלו, מבקש שר האוצר לקעקע כל תקווה וכל אפשרות למדיניות כלכלית חלופית לניאו-ליברליזם שהיה נהוג בישראל בארבעת העשורים האחרונים. בקורונה נראו בקיעים בתפיסת העולם הזו, עם ההבנה שהמשבר מחייב השקעה במערכת הציבורית וברשתות ביטחון. לא אצל ליברמן.
נתניהו, כשר אוצר, נשאל אחרי שהעביר רפורמות כלכליות אכזריות ב-2004-2003, אם הוא רוצה לחזור להיות ראש ממשלה. ״עכשיו אני סוף סוף עושה את מה שבאתי בשבילו לפוליטיקה״, השיב, ״דווקא כשר אוצר״. נתניהו הוא מאדריכלי כלכלת הימין בעשורים האחרונים בישראל. ליברמן אולי רואה בעצמו את ממשיכו. ואת השטיח האדום פורשות לו מפלגות השמאל ה״סוציאל-דמוקרטיות״.
