בסוף השיחה שלנו מבקשת מלק אלשמלי (16): "אל תכתוב רק על המשטרה והגזענות, אלא גם על אנאס עצמו, וכמה שהיה בנאדם טוב". רוסול זבידה (18) מוסיפה: "הוא היה בנאדם שעושה טוב בשביל החברה סביבו, הראשון שמתנדב, והוא קורבן במשהו שהוא לא קשור אליו בכלל".

ביום שבת שעבר נרצח בצהרי היום, במרכז העיר לוד, אנאס אלוחוואח בן ה-18. בין התנדבות במד"א, היותו תלמיד מצטיין ושלל פעילויות חברתיות בהן השתתף, היה אלוחוואח פעיל בתנועת הנוער 'אג'יאל' ('דורות') , החטיבה הערבית של תנועת הנוער 'השומר הצעיר'. רכז התנועה בעיר, איהב אבו-רביע כינס את החניכים, בכל יום בשבוע האחרון, במתנ"ס שיקגו בעיר, כדי לעבד, לעכל ולפעול.

מימין לשמאל: סיראז, איהב אבו רביע, אנאס אלוחוואח ז"ל (אלבום פרטי)

למפגש שכינס ביום רביעי, ה-1 בספטמבר, הגיעו החניכות והחניכים, שחלקם סיימו כבר את דרכם במערכת החינוך, אחרי שערב לפני החליטו שחייבים להזכיר את חברם ביום הראשון של הלימודים בעיר.

כל הלילה הם הכינו שלטים ובבוקר התייצבו בפתח בתי הספר בעיר, עם תמרים ומים, להחתים תלמידים ומורים על קריאה נגד אלימות. "אפשר לעשות דברים, כי זה מתחיל מאצלנו, כי אנחנו חווים את זה", אומרת זבידה, "אנחנו עם הכח הזה נעשה שינוי, כי אנאס הוא היה הראשון לעשות, ולדבר".

סאפי שעאבן (17), מצטרף: "אם היינו יושבים במעגל הזה בשביל לעשות משהו נגד אלימות, אנאס היה הראשון להגיע".

"אל תדאגי, אני איתך"

"לפני שנה הייתה המשמרת הראשונה שלי במד"א", מספרת אלשמלי, "היה מקרה של בנאדם מבוגר שאיבד הכרה והייתי לחוצה, חשבתי שאיבדנו אותו. הנהג של האמבולנס לא נסע מהר, ואנאס לחץ עליו שייסע מהר. הגענו לבית של הבנאדם, ואנאס אמר לי 'אני אעשה הכל ואת תראי איך עושים'. הוא הצליח לעזור לו לחיות".

זבידה: "אנאס הוא בנאדם שהוא כמו נשמה, איפה שהוא נמצא תמיד עושה טוב, נלחם לראות אנשים מחייכים".

"פעם באתי אליו עצובה, כי אמא שלי נפטרה מדבר כזה, "היא מספרת, "באתי אליו ואמרתי לו שאני ממש עצובה. איבדתי את אמא שלי וזה, מזמן לפני 10 שנים, אבל אתה יודע, אתה חי את זה כל יום. הוא אמר לי 'רוסול, אל תדאגי, אני איתך', יום לפני שהוא נרצח היה יום ההולדת שלי, אז קשה לי מאוד לקבל את זה".

לדברי שעאבן, "כולנו בכינו על אנאס אחרי הרצח, הגענו לפה כל יום ודיברנו. אבל אחרי שחזרתי לעצמי, נכנסתי לטיקטוק ראיתי מישהו יהודי שכתב 'פחות אחד, יותר נחמד' על תמונה של אנאס. אני שואל אותך איך היית מרגיש? אלה הקיצונים אבל יש גם מנהיגים, כמו בן גביר".

"עד סוף השנה, חצי מהאנשים פה אולי כבר לא יהיו"

המהומות האלימות בלוד מרחפות בחדר לאורך כל השיחה. הכאב, הפחד והבלבול של הצעירות והצעירים מתערבבים עם המוות הטרי של חברם, והשבועיים המסוייטים שעברו על התושבים היהודים והערבים בעיר המשותפת במהלך 'שומר החומות'.

שוטרי מג"ב במהומות בלוד (AP Photo/Heidi Levine)

מה זה להיות בני נוער ערבים בלוד?
חאמד גנים (20): "לפני שבועיים לא רצו לקבל אותי לעבודה במתחם ביל"ו סנטר כששמעו שאני מלוד".

אלשמלי: "יש פה אנשים מדהימים, לדוגמה איהב, הרבה אנשים שעושים טוב, ורוצים לשפר את המצב. ויש את הצד של האלימות שצריך לשפר".

גנים: "יש אנשים טובים בכל מקום".

זבידה: "העיר שלנו יפה ומדהימה, זה לא פחד מוות לחיות פה. כל אחד מכיר את השני. אבל יש את הדברים הרעים. מנסים לעשות את הטוב, אבל מקרה מסוים שקורה, מאשימים את כל לוד. גם בעבודה, חברה שלי שאלה אותי איך אני לא מפחדת לחיות בלוד, בייחוד שאמא שלי הייתה באותה סיטואציה, אמרתי לה שזה טוב לחיות פה, יש פה הרבה חברים".

חניכי אג'יאל מקימים דוכן להחתמת תלמידים ומורים על עצומה נגד אלימות ביום הראשון ללימודים בלוד, לאחר הרצח של אנאס אלואחוואח. (צילום: איהב אבו רביע)

שעאבן: "לא הזכרנו את תנאי החיים. לך לרחוב ס"ח (בשכונה הערבית כרם אל תופאח, י.פ) ולך לגני יער (שכונת יוקרה בעיר, י.פ) ותראה את ההבדל".

אתם מפחדים?
אלשמלי: "אנחנו גם מפחדים, אבל גם רוצים לחיות. יש בלוד בני אדם טובים ויש לא טובים".

זבידה: "אני יכולה לצאת מהבית ולא לחזור, אז איך המשפחה שלי תקבל את זה? האחים שלי, אבא שלי?"

את חושבת על זה?
זבידה: "אני חושבת לפעמים שיש סיכוי שאני אצא מהבית ולא אחזור. אי אפשר לתאר, לחיות בפחד כזה, אני אצא מהבית ופתאום ירו בי".

שעבאן: "יש בלוד הרבה הרבה אנשים טובים, אבל מה שלא טוב זה הרוצחים האלה שהמשטרה לא מצליחה לתפוס. מי שהרג את אנאס עדיין לא בכלא, מי שהרג את חוסאם (חוסאם מוסראתי, בן 23, נרצח בתחילת אוגוסט בעיר י.פ) עדיין לא בכלא. כמעט מאה ערבים נהרגו השנה וכמעט אין רוצחים שנתפסו, וזה נותן לרוצחים ביטחון לרצוח עוד. מה יחשוב הילד שרואה שהבנאדם הטוב נרצח והבנאדם הרע מסתובב חופשי? אנחנו לא מרגישים ביטחון פה בלוד, זה עניין של המשטרה והתושבים".

זבידה: "הם לא עושים את העבודה שלהם. איך לא נתפס אף אחד מהם?".

גנים: "כל הבלגן היה ליד העירייה, איך לא יודעים מי מה מו?".

זבידה: "אחרי מה שקרה בלוד, הביאו עוד מצלמות אז אפשר למצוא. אבל אם המשטרה לא תעשה את זה, מי יעשה את זה? אנחנו? כל עוד לא נכנס מישהו לכלא, שיקבל את מה שמגיע לו, זה ימשיך. אני אומרת בכנות: עד סוף השנה, חצי מהאנשים שיש פה עכשיו אולי כבר לא יהיו. כי זהו".

אלשמלי: "יש לי שאלה, אם המשטרה לא נותנת לנו ביטחון מי ייתן לנו ביטחון? זה לא עוצר, מתחילת השנה. נכון שהאלימות בחברה הערבית, אבל המשטרה לא עומדת לצידנו. איך נחיה?"

אתם חושבים שהמשטרה לא רוצה?
שעבאן: "לא יודע ולא יכול להגיד".

זבידה: "אי אפשר לדעת, אבל לא רואים תגובה".

אלשמלי: "אנאס נרצח באמצע היום, צריך באותו היום לתפוס את הרוצח. השינוי צריך להתחיל מאצלנו זה נכון, אבל כשאנחנו לא רואים עזרה מהמשטרה, אי אפשר לעשות כלום".

אם הייתי נפגש עם בני נוער יהודים מלוד, הם היו אומרים דברים אחרים או דומים?
שעבאן: "אני בנבחרת ישראל באגרוף, יש לי הרבה חברים יהודים ומאמן יהודי, וגם הם אומרים שיש גזענות. אז גם העם היהודי וגם העם הערבי אומרים שיש גזענות".

זבידה: "יש גם יהודים וגם ערבים בלוד, וכשלא מוצאים את הרוצח, כולנו בסכנה. כולם. שהמשטרה תעשה את העבודה שלה כדי שנחיה בשלום".

גנים: "אחרי כל הבלגן שהיה בלוד, אז יש עוד יותר גזענות, כפול"

מכל הצדדים?
גנים: "מכל הצדדים"

"צריך לתת אותו יחס לדם של יהודי ולדם של ערבי"

שאלה קשה, שני בני נוער בגיל שלכם, ממשפחות מסוכסכות, יכולים להיות חברים?
כולם: "כן".

שעבאן: "כן, אבל זה גם יכול לסכן אותם".

אבו-רביע: "היו מצבים כאלה אצלנו בתנועה. היו חברים ממש טובים, עם כל מה שקורה מסביבם נשארו חברים לתקופה ארוכה. פחדו לא אחד מהשני אלא אחד על השני".

זו דוגמה אחת
אלשמלי: "אני רוצה לענות לכך בכן גדול. המשפחה שלי מסוכסכת עם משפחה אחרת, ויש ילדים מהמשפחה שלי והמשפחה השנייה שמשחקים, ואומרים שאם נעשה שלום בינינו הם גם יבינו. זה באמת".

אם הייתם יכולים להגיד משהו לראש העיר, למפכ"ל המשטרה, לראש הממשלה, מה הייתם אומרים?
שעבאן: "אמרנו, זה לא עזר".

גנים: "שיתחיל לעשות שוויון".

איך זה קשור?
גנים: "לא רוצה להיכנס לזה"

תסביר לי רגע
גנים: "רואים שאם מישהו ערבי נרצח, לא לוקחים במאה אחוז. המשטרה צריכה להתייחס אותו דבר לרצח של יהודי ולרצח של ערבי".

אלשמלי: "צריך לתת אותו יחס לדם של יהודי ולדם של ערבי. כולנו בני אדם"

שעבאן: "כשנרצח יגאל יהושע זיכרונו לברכה (במהלך המהומות בעיר בזמן 'שומר החומות', י.פ), אני לא מצדיק את זה חס וחלילה, אבל נעצרו שמונה חשודים על זריקת אבן אחת".

אלשמלי: "אבן, ולא ירי".

שעבאן: "מוסא חסונה (שנורה למוות בלילה הראשון של המהומות בלוד, י.פ), נרצח ממרחק של 50 מטר, ואף אחד לא נאשם".

המשטרה ביצעה מעצרים
שעבאן: "נעצרו, אבל לא הוגש כתב אישום. הרגשתי שהדם של אזרח ערבי במדינת ישראל זה כלום זה זול. עשינו חקירה סתם, הצדקנו אותו, כן הוא עשה הגנה עצמית, ממרחק של 50 מטר. לא בכל מדינת ישראל, זה פה בלוד. היה יהודי שערבי גנב לו אופניים באותו זמן שרצחו את אנאס, מצאו את הגנב אחרי 4 שעות. את הרוצח של אנאס עוד לא מצאו".

"זו עיר עם המון פוטנציאל, וצריך לעשות פה הרבה עבודה"

אבו רביע אוסף את הכיסאות בחדר, מחזיר את השולחנות למקום, ומספר על השבוע המטלטל שעובר על מדריך שחניך שלו נרצח."הבאתי פסיכולוגית שתדבר עם הצעירים, וכל מה שחשבתי עליו זה איך להכיל אותם, להבין אותם, להקשיב להם. אבל מי שומע אותי?", הוא מספר.

בשבע השנים האחרונות הוא הקים את סניף התנועה בלוד. עם 270 חניכים עדיין אין לו מבנה קבוע לקיים בו את הפעילות.

לא מעט מהמורות עברו על התנועה בעיר, למשל ההתנגדות לפעילות משותפת של בנות ובנים, שעליה לא ויתר. בזכות הקשרים עם התושבים הצליח לשכנע שכולם וכולן יישמרו על הכבוד שלהם.

מורה חותמת על עצומה של חניכי אג'יאל נגד אלימות ביום הראשון ללימודים בלוד, לאחר הרצח של אנאס אלואחוואח (צילום: איהב אבו רביע)

"התחלתי כסטודנט לשחק עם ילדים במגרש", הוא אומר, "ולאט לאט הבנתי איך לגשת אליהם, איך לדבר איתם, בגישה בלתי פורמלית. אני חולה על לוד, ממש, זו עיר עם המון פוטנציאל, וצריך לעשות פה הרבה עבודה".

אחרי המפגש אומר שעאבן לחברים שלו: "שבוע שלם אנחנו נפגשים באג'יאל לחשוב איך לפתור את הבעיה של האלימות. אנחנו יודעים שהמשטרה לא תעזור, אז חשבנו איך לקחת את הצעירים, את הילדים למקום טוב, שיחתמו שהם נגד אלימות. זה הצעד הראשון".

"ביום ראשון יש לנו הפגנה נגד האלימות", הוא מוסיף, "ואני מבקש מכולם בחדר הזה לעצור את האלימות, אנחנו צריכים לעזור לעצמנו לעם שלנו".