סיפור חייו של קולין קאפרניק יכול להפוך בקלות לסרט הוליוודי קלאסי. ילד קטן, שחום עור, שנשלח לאימוץ וגודל על ידי משפחה לבנה, מנסה לפלס את דרכו בעולם הפוטבול אך ללא הצלחה. כולם אומרים שהוא לא מספיק טוב להיות כוכב בליגת הפוטבול הלאומית (NFL) עד שבמהלך משחק גורלי נפצע ההקוורטרבק של קבוצתו -הסן פרנסיסקו 49' – והילד האלמוני נשלף ממעמקי הספסל ונשלח למגרש. ההמשך כמעט ידוע מראש. קאפרניק נותן את משחק חייו, הופך לכוכב הגדול של סן פרנסיסקו ומוביל את הקבוצה החלשה לעונת שיא. שנגמרת, איך לא, בהפסד אכזרי ועצוב בסופרבול 2012. עוד סיפור אמריקני על האנדרדוג האולטימטיבי. בדיוק כמו שכולם אוהבים.

קאפרניק, שהפך לאחד מכוכבי הליגה וחולצתו הייתה הנמכרת ביותר בין כל שחקני הNFL, שדרג את שכרו בעונה שאחרי הפריצה הגדולה. השחקן חתם על חוזה לשש שנים בשכר כולל של 126 מיליון דולר. עם זאת, המשך הקריירה היה פחות זוהר. באמצע העונה שעברה, אחרי שנתיים וחצי בינוניות, נפצע קאפרניק והיה אמור לחזור לשחק השנה באופן הדרגתי. אבל את קולין קאפרניק פחות הדאיגה הפציעה כי בחצי שנת המנוחה, הוא החליט ללכת במסלול חיים אחר לגמרי.

המתיחות בין שחורים ללבנים בארה"ב הוכלת ומתגברת. תכיפות האירועים בהם נתקלו בני הקהילה השחורה היחס אלים מצד כוחות המשטרה שחלקם אף נגמרו מותם של צעירים שחורים חפים מפשע והיד הרכה של בתי המשפט כלפי השוטרים המעורבים עוררו תסיסה ששיאה היה, אולי, מותם של חמישה שוטרים שאבטחו הפגנה נגד אלימות משטרתית בדאלאס מירי של צעיר שחור בשם מיקה ג'ונסון.

כוכבי הספורט האמריקנים לא נותרו אדישים למצב. כוכבי הכדורסל לברון ג'יימס, כריס פול, כרמלו אנטוני ודווין וויד אמרו במהלך טקס פרסי ה-ESPY "אנו מרגישים חסרי אונים ומתוסכלים מהאלימות הזאת, יש צורך בשינוי דחוף".

בחודש שעבר בחר קאפרניק לזרוק את נעלי הסינדרלה שלו לפח ולצאת למאבק חברתי, שעשוי לחסל את הקריירה המקצועית שלו בגיל 28. במהלך משחק הכנה של קבוצתו לעונה החדשה בחר קאפרניק לא לעמוד בזמן השמעת ההמנון האמריקני אלא להמשיך לשבת על הספסל. המחאה נגד אחד מהסמלים הגדולים של הפטריוטיות האמריקנית התקבל בזעם וכעס. אבל קאפרניק לא ויתר וביקש משאר שחקני הפוטבול להצטרף "למחאה שקטה כנגד אי הצדק בארה"ב" . הוא ניצל את ההד התקשורתי שיצר והסביר את מעשיו.  "עשיתי את זה כדי להביא למודעות, שאנשים יבינו מה קורה באמת במדינה הזאת" אמר לכלי התקשורת, "יש הרבה דברים לא צודקים שקורים, וזה משהו שחייב להשתנות…זה לא משהו חדש, זה מצב שקורה במדינה הזאת שנים על גבי שנים ומעולם לא טיפלו בו…יש הרבה דברים שחייבים להשתנות, למשל הברוטליות של המשטרה.. הדבר הזה חייב להיעשות, חייבים להגיד את הדברים, חייבים לעורר את המודעות. כי כשאנשים יבינו מה קורה במדינה, אז הם יוכלו באמת לשנות".

מאוחר יותר החליטו קאפרניק וחברו לקבוצה אריק ריד לשנות את אופי המחאה למשהו מכובד וסמלי יותר. בזמן נגינת ההמנון החליטו השניים כי יכרעו ברך על כאות מחאה.

בשבועיים וחצי שחלפו מאז, יותר מאלף שחקני פוטבול בתיכונים ובמכללות הצטלמו כשהם כורעים ברך במחאה על אי-הצדק בארה"ב. המחאה ממשיכה לצבור תאוצה ומוציאה, מצד אחד, אמירות גזעניות נגד השחקנים השחורים בכלל ונגד קאפרניק בפרט (כולל שריפת חולצות שלו); אבל מצד שני, יש גם תומכים במהלך ביניהם זמרים, שחקני כדורסל, ספורטאי עבר ואנשי תקשורת. שחקנית כדורגל הנשים מייגן רפינו, ששיחקה בעבר במדי הנבחרת הלאומית לאולימפיאדה, החליטה גם היא לכרוע ברך בעת נגינת ההמנון לפני משחק קבוצתה. אפילו נשיא ארה"ב ברק אובמה  תמך בקאפרניק כשאמר בתקשורת "הוא ניצל את זכותו החוקתית להצהיר על תחושותיו. ויותר מי זה הוא הרחיב את השיחה על הנושא החשוב שצריך להמשיך לדבר  עליו".

כל זה היה רק הכנה לאירוע הגדול באמת. למשחקי הפתיחה של ליגת הNFL  שהתחילה השבוע בארה"ב. כל הזרקורים הופנו לשם, והשאלה שריחפה מעל מחזור הפתיחה הייתה האם עוד שחקנים יצטרפו למחאה או שמא קולין קאפרניק יישאר לבד במערכה. ואכן לצד מחזור משחקים מעניין ופורה בחרו 17 שחקני פוטבול להצטרף למחאה. אם דרך כריעת ברך או הנפת יד (בסגנון אגרוף המחאה באולימפיאדת 68). וכך מחו יחד 18 שחקנים מרחבי הליגה. ביניהם כוכבים שהשתתפו בעבר בפרובול (האולסטאר של הפוטבול) כמו קאפרניק, אריק ריד, דניאל מארשל ושחקנים צעירים מבטיחים כמו תאומי מקורתי.

18 ספורטאים שהתאחדו כדי להגדיל את המודעות של תושבי ארה"ב ולהעלות לדיון ציבורי את האפליה והאלימות המשטרתית כנגד האפרו- אמריקאים. מרקוס פיטרוס שחקנה של קנזס סיטי הסביר למה בחר להצטרף למחאה. "קולין, מה שהוא עושה זה לעורר מודעות", אמר פיטרוס לתקשורת. אריק פוסטר ממיאמי הוסיף "כרענו ברך במחאה סימבולית כי אנחנו רואים ומרגישים כשהאנשים נפגעים"

שחקני סיאטל החליטו לקחת את המחאה צעד נוסף קדימה. אחרי שיחה של שחקני הקבוצה והצוות המקצועי הוחלט שבזמן נגינת ההמנון, ישלבו השחקנים והמאמנים ידיים יחדיו וירכינו ראש אות לאיחוד והדאגה לכל אזרחי ארה"ב. אחרי משחקם יצא שחקן הקבוצה דאג דאלווין ואמר לתקשורת "קבענו פגישה עם ראש העיר של סיאטל ומפקד משטרת סיאטל, לדבר על המצב. פשוט להתחיל לדבר".

קאפרניק מבין שזאת רק ההתחלה ויש עוד דרך ארוכה עד לשינוי עמוק ואמתי בחברה האמריקנית, לכן הודיע שיתרום השנה מיליון דולר לארגונים שעוזרים לצעירים אפרו-אמריקנים לקבל הזדמנות שווה להצליח בחיים.

הדרך בה בחר קאפרניק אכן ארוכה, בלתי צפויה ומלאת הצלחות ואכזבות. עדיין לא ברור לאן תתפתח המחאה הזאת. אבל כבר עכשיו ברור שקולין קאפרניק, שלא התברך בכריזמה יוצאת דופן או בתכנון מבריק של ארגון מחאות, מנסה בכל כוחו לחולל שינוי. קאפרניק הוא אדם שבחר לנקוט עמדה בנושא שבאמת מפריע לו במדינה בה הוא חי ואותה הוא אוהב. כמו שאמר באחד הראיונות לתקשורת האמריקנית "איך אני יכול להתעלם ממה שקורה לאנשים סביבי? זה רק פוטבול, גם אם ייקחו ממני את הפוטבול, לפחות אדע שעשיתי את המעשה הנכון".