משרד האוצר פרסם תזכיר חוק קיצוני ערב החג: עיכוב תשלום דמי אבטלה לעובדים שפוטרו בגלל שלא עמדו בתנאי התו הירוק (התחסנו או נבדקו באופן קבוע). המהלך לפגיעה במפוטרים, שכולל גם את הכוונה לשלול מהם פיצויי פיטורים בנוסף לשלילת דמי אבטלה, לא יועיל הרבה למאבק בהתפשטות הקורונה; אבל הוא מהווה מתקפה פרועה על יחסי העבודה בישראל ופגיעה חמורה בזכויות סוציאליות בסיסיות.

ההתמודדות עם נגיף הקורונה מעלה דילמות רבות על פגיעה בזכויות הציבור: הגבלת חופש התנועה, פגיעה בפרטיות, איסור התקהלויות ועוד. זו בדיוק הסיבה שבגללה כל צעד שעושה הממשלה צריך להיות מנומק, מידתי, ובעל תועלת ברורה.

המהלך הזה בהחלט לא עומד באמות המידה האלה. מומחי בריאות הציבור מאוחדים בדעה שמהלכים מסוג זה, שפוגעים ברקמת האמון בין היחיד לחברה, לא מקדמים התחסנות, ולהפך.

פגיעה בהסדרים שהתעצבו במשך עשורים

בניגוד לממשלה הקודמת ששלחה את העובדים שאינם מחוסנים ואת המעסיקים להתקוטט ביניהם בבתי הדין, הממשלה הנוכחית נוקטת במדיניות ברורה: במקומות בהם לקוחות נדרשים לעמוד בתו הירוק, הדבר נדרש גם מעובדים. אבל יש הבדל בין דרישה מעובדים לעמוד בתנאי התו הירוק, לבין פגיעה בזכויות הסוציאליות שלהם.

בתי הדין מנעו פיצויי פיטורין לאורך השנים רק במקרים חריגים ביותר (למשל במקרה של ביצוע עבירה פלילית), וכך גם את הזכאות לדמי אבטלה שהיא זכות ביטוחית של עובד שפוטר. מטרתם של שני המנגנונים לאפשר לעובד שאיבד את מקום עבודתו אמצעי קיום עד שימצא עבודה חדשה. צריך לזכור שחלק מפיצויי הפיטורין מופקד על פי רוב בחסכונו הפנסיוני של העובד.

החקיקה שמציע האוצר פוגעת בזכויות יסוד בדיני העבודה ובביטחון הסוציאלי של מדינת ישראל שעוצבו לאורך שנים ארוכות, היא צעד חמור ביותר ובלתי סביר, שספק רב אם יעמוד במבחן בג"צ בין היתר לאור עקרונות חוק יסוד כבוד האדם וחירותו.

מעודדים תו ירוק, אך מטילים 'מס בדיקות'

בהחלטה לחייב עובדי חינוך, בריאות וכאלה שנותנים שירותים לקהל רחב להתחסן או לעבור בדיקות – יש היגיון. גם מצד העובדים עלתה במקומות רבים הדרישה ל'סביבת עבודה בטוחה'. לצד זאת, החלטה כזו מגלמת בתוכה מתח מול זכותו של כל אדם על גופו והזכות של אדם לבחור איזה טיפולים רפואיים הוא מעוניין לקבל ואיזה לא, בכללם חיסונים.

פתרון מאזן היה יכול להיות בדיקות תדירות אליהן מחויב העובד לצורך קבלת תו ירוק כחלופה להתחסנות. האפשרות הזו מגלמת בתוכה אמנם אי נוחות מסוימת בתיאום ובביצוע בדיקה פעמיים בשבוע, אבל בתנאים של מגיפה ולנוכח האינטרס הציבורי, נראה שמדובר בפתרון סביר. העובדה היא שההסתדרות וארגוני המעסיקים כבר הסכימו על כך עוד בתקופת הממשלה הקודמת.

ממשלת בנט-לפיד פגעה בפתרון הזה ברגע שהבהירה שהבדיקות החינמיות בקופות החולים אינן מוכרות לצורך הנפקת תו ירוק – ולמעשה השיתה על עובדים שאינם מחוסנים 'מס בדיקות' בגובה כ-270 שקלים בחודש.

פגיעה באמון במקום גיוס למאמצים

אומרים ש׳מי שיש לו פטיש, כל בעיה נראית לו מסמר׳. כך זה נראה עם הממשלה הנוכחית, שגם את משבר האבטלה הציעה ״לפתור״ באמצעות הפסקת דמי אבטלה לעובדים שנפלטו משוק העבודה.

האם המהלך הנוכחי יהיה זה שידחוף את הציבור להתחסן במנה שלישית באותו קצב שבו התחסן במנה הראשונה? נראה שההיענות הישראלית לחיסונים הראשון והשני התבססו דווקא על נטיית החברה הישראלית להתגייסות למאמץ לאומי ולא על צעדים כוחניים וענישה.

צעדים כוחניים כאלה, עשויים ליצור גם תגובת נגד של כרסום האמון בין המדינה לאזרחיה. האוכלוסיות שמתחסנות כיום הכי פחות הן החברה הערבית והחברה החרדית שמתאפיינות באמון נמוך במוסדות המדינה מלכתחילה. ייתכן שצעדים אחרים כמו מאמץ הסברתי רחב ומותאם, עשויים להיות אפקטיביים יותר.

קבוצה נוספת שכדאי לתת עלייה את הדעת הם צעירים עד גיל 29, קבוצת הגיל הכי פחות מחוסנת באוכלוסייה. חלקים גדולים מבני הגילאים האלה נפלטו משוק העבודה ולא שבו אליו. ספק רב אם הפטיש הזה יתאים לעידוד ההתחסנות בקרב קבוצת הגיל הזו, וספק אם פגיעה בזכויות עובדים שאינם מחוסנים תסייע להחזיר את העובדים הצעירים לשוק העבודה.