דבר העובדים בארץ ישראל
menu
יום חמישי ט"ו בחשון תשפ"ב 21.10.21
24°תל אביב
  • 19°ירושלים
  • 24°תל אביב
  • 21°חיפה
  • 22°אשדוד
  • 18°באר שבע
  • 23°אילת
  • 21°טבריה
  • 15°צפת
  • 23°לוד
  • IMS הנתונים באדיבות השירות המטאורולוגי הישראלי
histadrut
Created by rgb media Powered by Salamandra
© כל הזכויות שמורות לדבר העובדים בארץ ישראל
מגזין דבר

אולף שולץ, מנהיג הסוציאל דמוקרטים, צפוי להיות הקנצלר הבא של גרמניה: האיגודים לא שוכחים לו את המהפכה הניאו ליברלית

צורן ליסקה (צילום: אלבום פרטי)

גרמניה בוחרת נשיא חדש, והסוציאל דמוקרטים מובילים בסקרים | בראיון ל'דבר' מספר צורן ליסקה, מארגן באיגוד העובדים הגדול במדינה, על מערכת היחסים בין המפלגות לאיגודים, על הסחף שמאלה בשיח ועל הרקורד הבעייתי של הסוציאל דמוקרטים

דוד טברסקי

"האכזבה המתמשכת של מעמד הפועלים הגרמני מהמפלגה הסוציאל דמוקרטית הביאה לעליית הימין הקיצוני" אומר ל'דבר' צורן ליסקה (27) מארגן ועדים באיגוד IG metall –  האיגוד המקצועי הגדול באירופה והאיגוד היחיד (שאינו פדרציה) הגדול בעולם המונה 2.2 מיליון חבריהם, בתוכם גם עובדי תעשיית הרכב המקומית.

הגרמנים בוחרים היום (ראשון) נשיא חדש, ועל פי הסקרים המפלגה הסוציאל דמוקרטית (SPD) מובילה. אפילו אפשרות להקים ממשלה ללא המפלגה הנוצרית – דמוקרטית השמרנית (CDU) נמצאת על השולחן. ובכל זאת, לדבריו של ליסקה, ה-SPD עדיין לא איחה את הקרע שנוצר כשהמפלגה אימצה את הדרך הניאו ליברלית בשנות ה-90.

"אולף לא צריך להגיד שום דבר": כרזות בחירות מציגות את המועמדים לנשיאות גרמניה (צילום: AP Photo/Michael Sohn)

"אלו המקומות שהאיגודים ומפלגת ה-SPD- נטשו בתחילת המילניום הקודם תחת הנהגתו של הקנצלר גרהרד שרודר, שאמר פעם 'העברנו את שוק העבודה שלנו תהליך ליברליזציה. הצלחנו לייצר סטור של שכר נמוך מהטובים באירופה'". שרודר שפרש מאז מהפוליטיקה מעורב היום במיזמי התשתיות נורדסטרים 1 ו-2, תפקיד שגרם לאופוזיציונר הרוסי נבלניי לכנות אותו "נער המשלוחים של פוטין".

"השיח זז שמאלה מהר"

פדרציית האיגודים הגרמנית קרובה לרעיונות סוציאל דמוקרטיים, אבל ברית האיגודים נגד  הארגונים הנאצים ברפובליקת ויימר בשנות ה-30, יצרו מסורת גרמנית של ניטרליות בכל מה שקשור לפוליטיקה המפלגתית.

האיגודים אמנם לא מביעים תמיכה רשמית במועמד, ולא קוראים להצבעה לאף מפלגה בצורה ישירה, אבל הניטרליות נעצרת בנוצרים-דמוקרטים. הפדרציה תמיד הביעה התנגדות למפלגות ימניות יותר נגד 'אלטרנטיבה לגרמניה' ומפלגות נאציות קטנות יותר כמו ה-NPD, וקראה לחבריה שלא להצביע להן.

"ב-15 השנים האחרונות התחילה תנועה של גיוון פוליטי בתוך האיגודים, שתלוי באנשים שמובילים את האיגודים" אומר ליסקה "יש הרבה פחות הומוגניות. יש מנהיגים התומכים בירוקים, במפלגת השמאל (דה לינקה) הממוקמת שמאלית לסוציאל דמוקרטים. וכן, גם ב-AFD".

האכזבה דחפה את מעמד העובדים לימין הקיצוני. מפלגת AFD בגרמניה (צילום: AP Photo/Jens Meyerm)

"הוא לא נציג אותנטי של האיגודים" אומר ליסקה על אולוף שולץ, מועמד ה-SPD ומי שכרגע נראה כמו הקנצלר הבא של גרמניה. "הוא נחשב לדור הישן של המפלגה, שפעל לנאו-ליברליזציה שלה בסוף שנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000 תחת הנהגתו של שרודר".

לדבריו, "(שולץ) מגיע מהמבורג, בה כיהן כראש העיר, שידועה בתור הענף הימני של המפלגה. זה משהו הולך אחורה עד לקנצלר הסוציאל-דמוקרטי הלמוט שמיט, שהוביל  בשנות ה-70 קואליציה עם הדמוקרטים החופשיים. ושמיט קידם תפיסה של פוליטיקה כלל אזרחית על פני פוליטיקה מעמדית, עמדה שהייתה מזוהה עם קודמו בתפקיד ומייסד שותפתו הקואליציונית, וילי ברנדט".

בניגוד למרקל, שולץ כמעט ואינו מוכר מחוץ לגרמניה. איך הציבור הגרמני תופס אותו?
"שולץ מתחזק את הדימוי של איש מדינה מבוגר שמאמין בערכים כמו מקצועיות ואלטרואיזם. הוא היה מזכיר המפלגה בזמן ששרודר היה קנצלר והפך לאדם חשוב תחתיו. שרודר הוא מבשר המסורת הנאוליברלית ב-SPD, בדומה לטוני בלייר בבריטניה וביל קלינטון בארה"ב.

"חברים רבים באיגודים המקצועיים זוכרים לו את הפגיעה בקשרים בין המפלגה לאיגודים ובזכויות העובדים ובהנהגת מדיניות צנע. מה שאירוני הוא שבצעירותו הוא היה הדובר של המטה הצעיר של SPD ונחשב למרקסיסט נלהב, שאף קישרו אותו למסורת הלניניסטית".

בחודש האחרון אנחנו רואים שהמפלגה זזה שמאלה
"יש באמת דינמיקה שמאלית במפלגה. זה מדהים שזה קרה יחסית מהר. נושא השכר המינימום עלה באופן מאוד מוצלח לראש סדר היום, וכלל לא על ידי האיגודים המקצועיים אלא בעיקר על ידי מפלגת השמאל. הירוקים וה-SPD עלו על הגל כבר אחרי.

"צריך להבין, עם אינפלציה של כ-3% בשנה האחרונה, וזאת לאחר שנים ללא אינפלציה שכר מינימום של 12 יורו הוא קונצנזואלי. זו לא הצעה רדיקלית, בטח כשבכל האיחוד מדברים על זה עכשיו. על כך יש להוסיף שהכלכלה הגרמנית לא נפגעה יותר מדי בקורונה וזו שנשענת על הייצוא צברה הון רב. כל המרכיבים הללו מאפשרים לשולץ להרים את הנושא. זה שיח טוב, אבל לא צריך להיות מופתעים ממנו."

יש לזה קשר למגמה שאנחנו רואים במפלגה הדמוקרטית בארה"ב שהולכת שמאלה?
"לדעתי בכלל לא. מרחב השיח הגרמני רחוק מאוד ממה שקורה בארה"ב ולרוב מצביעי ה-SPD, בטח המבוגרים שבהם – הנושא כלל לא מעניין. ה-SPD מכונה לפעמים כ'המפלגה של האיש המת'. אם יש משהו שכן דומה בין החברה הגרמנית לאמריקאית זה שהאליטה הפוליטית התרחקה כל כך מצרכים היומיומיים של רוב הציבור שהאנשים למעלה הבינו שהם חייבים לשנות את המסלול".

"שולץ פשוט צריך לשתוק"

אחד המגמות המפתיעות שמסתמנות בסקרים בשבועות האחרונים היא מעבר של מצביעים מהמפלגה הנוצרית דמוקרטית ל-SPD, המקבילה הגרמנית למה שמכונה בישראל "מעבר בין הגושים".

למה יש מעבר של מצביעים מהמפלגה השמרנית לסוציאל דמוקרטים?
"אראמין לאשט, נציג השמרנים עשה המון נזק לעצמו בהתבטאויות לא ממלכתיות ומביכות, כך גם אנאלנה בארבוק הירוקה. הבדיחה סביב שולץ אומרת שהוא פשוט לא צריך להגיד שום דבר בציבור –  וזה יספיק לזה שהוא ייבחר. הציבור השמרן תופס אותם כלא מוכנים להיות מנהיגים, בטח אחרי מישהי כמו מרקל.

מנהיג ה-SPD אולוף שולץ ומנהיגת הירוקים אנלנה ביירבוק. (Tobias Schwarz/Pool via AP)

"מדובר בדבר חדש. בשנים האחרונות מצביעי ה-CDU הלכו בעיקר לירוקים או לימין הקיצוני. לדעתי, אנשים מצביעים לימין הקיצוני בגלל הכלכלה, בכל מקום בהן תנועת העבודה חלשה ולא עושה את העבודה שלה בלנצח קונפליקטים מעמדיים, רבים מהם במדינות שהרכיבו את מזרח גרמניה.

"אנשים רבים מדברים על משבר הפליטים. יש לזה מקום, אבל אי אפשר לפרש הכל במלחמות תרבות. התנועה הנוכחית שמאלה מאוד סמלית ונשענת על החולשה של כלל המנהיגים, ויחסי ציבור מאוד טובים בקמפיין של שולץ. הם מציגים אותו כממשיך דרכה של מרקל, זה מגיע ממש עד המחוות, יש הרבה צילומים שלו בהם הוא מחזיק את אצבעות במשולש המזוהה עמה. חוץ מזה שולץ באמת מתייחס לסוגיות כלכליות בסיסיות שפוגשות את האנשים".

מה הסוגיות הפוליטיות שמטרידות את הבוחרים?
"הצעירים חיים בעולם שעובר תהליך מהיר של הרס התעשייה. צעירים מתעסקים הרבה בשכירות. שוק השכירות המפוקח הוא נושא חם בגלל המחירים המאמירים במרכזי הערים ומתעסקים בסוגיה של הפרטת הדיור בבעלות המדינה, שקרה בעשורים האחרונים. בנוסף לכך זה שכר המינימום, תנאי עבודה והמעבר ההכרחי לכלכה ירוקה – שנמצא בראש סדר העדיפויות של אנשים משכילים והמעמד בינוני. לשיטפונות הייתה השפעה רבה על השיח אבל הפרדוקס הפוליטי כאן הוא שהוא לא הניע קולות לירוקים אלא ל-SPD בגלל הקמפיין המוצלח של שולץ.

"אגב, גם כאן יש ניסיון לספר סיפור של מלחמת תרבויות של עשירים סנובים שלא אכפת להם שיעלו את מחירי הדלק כי יש להם תחבורה ציבורית, בניגוד לאנשים העניים בפריפריה שחייבים את הרכב. יש בסיפור גם אמת מסוימת.

"יש איזה חוסר אמון ציבורי מהותי כלפי הירוקים מכיוון שהמדיניות הירוקה שלהם נתפסת כמופנית לציבור היותר עמיד, ויש סלידה מהשיח המאוד אידיאולוגי של המפלגה. הציבור הגרמני מאוד ספקן כלפי אידיאולוגיות, בין אם היא ירוקות או סוציאליסטיות. צריך לומר שגם ציבור המבוגרים מתעסקים בשאלת השכר. כוח הקנייה נהיה נמוך יותר בימי שרודר ומרקל, במיוחד בערים הגדולות.

הדור של מרקל

מהי מורשת מרקל בעיניי הציבור?
"אנחנו דור שלם שמכיר רק את מרקל כמנהיגת המדינה. אנשים בגרמניה לא מבינים שתחת שלטונה גרמניה הגדילה את כוחה וחשיבותה באיחוד האירופי באופן רציני. מדינית וכלכלית. מנקודת מבט כלכלית, קל לראות היום שגרמניה היא המנצחת והמרוויחה הגדולה של קיומו של האיחוד. בתקופת מרקל האיחוד הוחזק תחת שליטת גרמניה והאינטרסים של גרמניה. בזכות השלטון של מרקל אפשר להגיד שאירופה נהייתה גרמנית, במובן מסוים.

"רואים את עזיבתה כמו פרידה מאם". קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל (צילום: World Economic Forum / פליקר).

"מרקל לא התחילה את הפרויקט הנאו-ליברלי, אבל היא בהחלט יורשת מוצלחת שלו. היא לא שינתה את הפרדיגמה ולא פעלה עבור עבודה מאורגנת ומעמד הפועלים. הקו הפוליטי אותו הובילה מרקל ועמו היא מזוהה הוא פרגמטיות מהותית, לא לשנות כלום ולא לנטות לאף אחד מהצדדים. בתוך זה אפשר להבין את הסנטימנט הרומנטי של הציבור כלפיה, אנשים רבים רואים את עזיבתה כמו פרידה מאם.

"בעיניי צריך לראות כאן  את הפוטנציאל הגדול שבהליכתה. הוא יאפשר התעוררות מסוימת, שחרור מסנטימנטליות ויראה ששינוי פוליטי הוא דבר אפשרי. זו יכולה להיות תשובה לשמרנות שמרקל ייצגה בה הראתה ששום דבר לא צריך להשתנות אף פעם."

מה המורשת הפוליטית שלה?
"היו לה ארבעה ממשלות והמון שרים לא שרדו תחת השלטון שלה. כל הביקורת כלפי מדיניות הממשלה, פגעה בשרים ולא במרקל ולכן קשה לדבר על מורשת פוליטית. ניתן לציין לחיוב את המהלך שלה להכניס מעל למיליון פליטים למדינה, שם היא הציבה את עצמה בקדמה, הן ברמת המדינה והן ברמת אירופה כולה. הבעיה שמדיניות קליטת הפליטים התערבבה עם מדיניות הצנע הקיצונית של שר האוצר לשעבר, וולפגנג שווילבה, ומדיניות 'האפס השחור' ששמה את הצמצום תקציבי בראש סדר היום הכלכלי והפכה למודל למדינות רבות. גם זו המסורת של מרקל שאנשים בוחרים לא לראות אותה, כי זה כביכול נעצר בשוויבלה.

"המדיניות שלה גם לא הטיבה עם האיגודים ואפילו אפשר לומר שהיו לו השפעות שליליות. ראשי האיגודים הם מצביעי SPD והיו להם יחסים מורכבים עם ממשלת מרקל כל השנים האלו. הממשלה שלה  הצליחה להשקיט ביקורת  והאיגודים לא הצליחו לחזק את מקומם למרות שמצבם הרווחתי של גרמנים רבים לא הוטב בשנים האלו. משרד העבודה והרווחה בממשלתה הוחזקו תחת ה-SPD לאורך העשור האחרון ויש שרואים בכך כנקודת אור אבל לדעתי המצב שלה איגודים לא השתפר בזכות זה".

מה הציבור הגרמני ידרוש בשנים הקרובות?
"שולץ לא מעוניין להקים קואליציה עם הירוקים והשמאל, למרות שלא היה יכול להביע התנגדות ציבורית לאפשרות הזאת. תמיד יש חשש שלא יהיה יישום של כל הדיבורים על מדיניות שמאל, בטענה שאנחנו חייבים יציבות וכל שינוי זה מהלך רדיקלי.

"בכל קואליציה שתקום צפויים חילוקי דעות ביחס למדיניות הסביבתית, לנאט"ו, לרוסיה ואפילו לישראל. אבל בתור יו"ר ה-SPD, שולץ התחייב להחלטות הוועידה בפברואר האחרון, ויהיה מעניין לראות איך הוא יישם אותן במידה וייבחר".

דבר היום כל בוקר אצלך במייל
על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר
עוד על מגזין דבר:
קופצי המשאיות
לשיר לעובדים הפשוטים 
יצחק, אחי
תגובות