דבר העובדים בארץ ישראל
menu
יום חמישי ט"ו בחשון תשפ"ב 21.10.21
24°תל אביב
  • 19°ירושלים
  • 24°תל אביב
  • 21°חיפה
  • 22°אשדוד
  • 18°באר שבע
  • 23°אילת
  • 21°טבריה
  • 15°צפת
  • 23°לוד
  • IMS הנתונים באדיבות השירות המטאורולוגי הישראלי
histadrut
Created by rgb media Powered by Salamandra
© כל הזכויות שמורות לדבר העובדים בארץ ישראל
ספורט

ידיים של אלוף עולם

מור ספיר זוכה באליפות העולם בטיפוס פראלימפי (צילום: Leo Zhukov)

מור ספיר איבד את כל אצבעות ידיו בסופת שלגים ברכס האנאפורנה לפני 7 שנים | בשבוע שעבר, הוא זכה לראשונה באליפות העולם בטיפוס פראלימפי | בראיון ל'דבר' הוא מספר על הדרך שעבר מהשיקום עד לראש הפודיום: "הרגשה שהייתה מעבר לאושר"

ליאור ברטל
ליאור ברטל
כתב ספורט
צרו קשר עם המערכת:

"הסתכלתי על הידיים ואמרתי, 'אתן הכי מדהימות שיש'. מי חשב שעם ידיים שלמות, אני אוכל לעשות דברים כאלו". המטפס, מור ספיר, הוכתר בשבוע שעבר לאלוף העולם בטיפוס פראלימפי והפך למתחרה הראשון בהיסטוריה שזוכה באליפות העולם, ללא אצבעות ידיו. "בסיום הגמר משהו מאוד גדול השתחרר בי, הרגשה שהייתה מעבר לאושר", הוא מספר בראיון ל'דבר'.

בטיפוס פראלימפי מתחרים קטגוריות נכות שונות על מסלולים נפרדים, המותאמים לסוג הנכות. ספיר מתחרה בקטגוריית RP2 המורכבת מספורטאים עם פגיעות מסוגים שונים בשני אברי גוף.

"לא שרדתי את הסופה הזאת כדי להיות עול על הקרובים אליי"

ספיר (30) נולד ברחובות, הוא החל לטפס כחלק מתהליך שיקום, לאחר שבשנת 2014 איבד את עשר אצבעות ידיו באסון מפולת השלגים ברכס האנאפורנה בנפאל, שגבה את חייהם של 49 מטיילים.

"לאחר הפציעה מצאתי את עצמי צריך לחיות חיים חדשים בלי אצבעות", אומר ספיר. "פתאום אתה מבין ששום אובייקט לא מתאים לכף יד בלי אצבעות. אם זה כפית, מזלג, שרוכים, הכל מתבסס על זה שיש לך אצבעות זה אפילו לא עניין של כוח. רק שיהיה משהו שיתפוס את זה נכון.

"יותר מכך, גם לא היה מישהו לידי שיכול להסביר לי איך לחיות את החיים בלי אצבעות. הבנתי שאם אני לא אמצא לעצמי את הדרך, אף אחד לא ימצא אותה עבורי. זה או שאני פורץ פה איזו דרך או שאמא ואבא מאכילים אותי בגיל 24. אין מצב ששרדתי את הסופה הזאת ונשארתי בחיים, כדי להיות עול על הקרובים אליי".

"במקום להפיל עוד כוסות, החלטתי למצוא דרך לאחוז בדברים"

שבעה חודשים לאחר הפציעה הצטרף ספיר לקבוצה טיפולית בבית הלוחם, המטרה הראשונית הייתה להוריד את הרגישות בכפות הידיים וללמוד לאחוז מחדש. "במסלול הטיפוס יש אין ספור אחיזות, כל פעם משנים את הזווית. בעצם כל אחיזה מדמה סוג של אובייקט מהחיים", אומר ספיר. "הייתה לי רגישות עצומה, לא יכולתי ללחוץ ידיים לבני אדם, אז במקום להפיל עוד כוסות וצלחות של אמא, החלטתי למצוא דרך לאחוז בדברים".

מור ספיר במהלך תחרות טיפוס. "כל אחיזה מדמה סוג של אובייקט מהחיים" (צילום: Laura Wusel)

השלב השני של תהליך השיקום היה נפשי, מסלול הטיפוס הפך להקבלה ישירה למסלול החיים. "לכל אחד יש את המכשול שלו ולכל אחד יש גם את הפסגה שהוא רוצה להשיג וכל אחד יש לו את הפתרון שלו להתגבר על המכשול וזה משהו ששידרג אותי גם ברמה המנטלית", הוא אומר. "כדי להתגבר על המכשול, אתה חייב להיות אקטיבי, אתה זה שצריך לעשות את הצעד ולמצוא את הדרך לפתרון".

ההתחלה הייתה לא פשוטה, אך בעזרת האופי הייחודי שלו הוא הצליח להתקדם מעבר למצופה. "הייתי מאוד חריג, גם מול אנשים שכבר יש להם מגבלה כלשהי. אמרו לי, 'אתה לא קשור לפה, אין לך את הכלי הכי חשוב בשביל לטפס'. אנשים אמרו לי בדיעבד שהם הסתכלו עליי וחשבו לעצמם 'לאן הוא מכניס את עצמו? לא מספיק הוא התרסק על החיים ועכשיו הוא מחפש עוד מקומות להתרסק בהם"'.

"כנראה שזאת הדרך שאני צריך לפרוץ"

ספיר הבין מהר מאוד מה הייעוד שלו והחל לחפש באינטרנט על טיפוס פראלימפי. "חשבתי שאולי אקבל השראה ממישהו בחו"ל ואז גיליתי שגם אין בעולם מישהו שמטפס עם קטיעה בשתי הידיים. אז נדלקה לי הנורה, ואמרתי, 'אוקיי אם אף אחד לא עשה את זה בעולם, אז כנראה שזאת הדרך שאני צריך לפרוץ'. זה מה שהביא לי את הרצון לצאת ולהתחרות בחו"ל".

מור ספיר: "אם אף אחד לא עשה את זה בעולם, כנראה שזאת הדרך שאני צריך לפרוץ" (צילום: דייגו רוסמן)

תוך שלוש שנים בלבד, החל ספיר להגיע להישגים משמעותיים. ב-2018 הוא סיים במקום השני באליפות ארה"ב הפתוחה וזכה במקום הראשון בתחרות הסבב העולמי באוסטריה. שנה מאוחר יותר הוא הצליח לטפס עוד שלב כספורטאי ולהגיע למעמד סגן אלוף העולם.

לאליפות העולם במוסקבה ספיר הגיע נחוש לעשות קפיצת מדרגה נוספת ולהפוך לאלוף העולם. לתחרות הגיעו המטפסים הטובים בעולם, קבוצה מצומצמת שכולם שייכים לאליטה של הטיפוס הפראלימפי. "בגלל הקורונה, מדינות שלחו לתחרות רק את הספורטאים שמועמדים למדליה, זה יצר תחרות מצומצמת כמו של אלוף האלופים, כולם יכלו לסיים אחרונים וכולם יכלו לזכות במקום ראשון".

בגלל המגבלה הייחודית, ספיר אימץ לעצמו סגנון אחר משאר המתחרים. "יש לי בעיה אחת, שאני מטפס יותר לאט מכולם. אני מאוד מדויק בצעדים שלי, אני לא רוצה לקחת סיכון שאני לא אתפוס את האחיזה במקום המדויק שלה, כי מרווח הטעות שלי הוא מאוד קטן. כשזה המגיע לשובר שוויון, פעמיים סיימתי מקום שני על הדבר הזה".

"לא משנה כמה יטפסו מהר יותר ממני, אני אלוף עולם"

התחרות עצמה הייתה שקלול של שני סבבי מוקדמות ומקצה גמר. בסבב המוקדמות הראשון ספיר היה חלק מתוך חמישה מתחרים שסיימו את המסלול ובמסלול המוקדמות השני היה היחיד שסיים את המסלול. "הגעתי למסלול הגמר עם תוצאה מושלמת, כשאני יודע שאם אני סוגר את המסלול, לא משנה כמה יטפסו מהר יותר ממני, אני אלוף עולם".

מור ספיר באליפות העולם בטיפוס פראלימפי. "הייתי לחוץ כמו שהרבה זמן לא הייתי" (צילום: Leo Zhukov)

לפני תחילת מסלול הגמר חיכה ספיר בחדר מבודד, בלי שהוא רואה או יודע מה עשו המתחרים מולו. כשהבין שהוא קרוב לזכייה בתואר, הלחץ וההתרגשות החלו לעלות. "היו לי לחצים שהרבה זמן לא הרגשתי", הוא מספר. "אני צובט את עצמי בצוואר, כדי להוריד את ההתרגשות בכפות ידיים והרגליים".

לאחר שעתיים של ציפייה, עלה ספיר למסלול הגמר בניסיון להצליח לסיים בלי ליפול בדרך לתואר. "בהתחלה עדיין לא הייתי משוחרר, הרגשתי שלא בא לי לפשל במסלול הכי חשוב והייתי היחיד לסיים את המסלול בלי ליפול".

כשהוכרז כמנצח, ספיר נעמד על ראש הפודיום ומשהו בו השתחרר. "בזכות מסכות הקורונה הרגשתי בנוח לצעוק את התקווה, זה היה מדהים, זה משהו שמחלחל פנימה פתאום לשמוע את התקווה במקום כל כך קר ומרוחק", הוא אומר.

מור ספיר עם מדליית הזהב באליפות העולם בטיפוס פראלימפי. "בזכות מסכות הקורונה הרגשתי בנוח לצעוק את התקווה" (צילום: Leo Zhukov)

"זאת הרגשה שעשית משהו גדול ברמה בינלאומית. כל מי שאני מתחרה מולו, יש לו עשר אצבעות, יש לו מגבלה ברגליים של צליעה, משהו שהרבה פחות משפיע על יכולת הטיפוס".

להרצות בכל מקום ולהשיג ספונסרים

לצד ההצלחה, ספיר עדיין סובל מבעיה שהיא נחלת הספורט הישראלי ונאלץ לממן מכספו את ההשתתפות שלו בתחרויות בחו"ל. "לכל המתחרים שלי יש מימון מנימלי לפחות, הנבחרות מכסות להם את התחרויות. בתור סטודנט לחינוך גופני, אני חושב שיש לנו בעיה מאוד גדולה בחינוך לספורט. זה מדגיש עד כמה לא דוחפים אנשים כמוני, אני לא יודע כמה רוח גבית יש לספורטאים בלי שידחפו אותם לעשות את מה שאני עושה".

הוא מקווה שבעקבות ההישג יוצא הדופן, הוא יזכה להשיג ספונסרים שיעזרו להמשיך להתאמן ולהתחרות ברמות הגבוהות ובמקביל ייתנו לו במה להעניק השראה לבני נוער. "ברגע שאני אצליח לייצר את ההכנסה שלי מספונסרים, ההרצאות שלי במוסדות חינוך יהיו בחינם. אני רוצה להגיע לכל מקום מבלי שתהיה מגבלה כלכלית".

להזמנת הרצאה של מור ספיר לחצו כאן.

דבר היום כל בוקר אצלך במייל
על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר
עוד על ספורט:
התעמלות מכשירים: אנדריי מדבדב עלה לגמר תרגיל הקפיצות באליפות העולם
נבחרת הנשים בכדורגל תפגוש את גרמניה החזקה, קארין סנדל: "יהיה משחק לחימה"
שני אוהדים נעצרו בעקבות האלימות בבלומפילד, טרופר: "עלינו להיאבק נגד התופעה"
תגובות