ממשלת בנט-לפיד לא נוקטת בצעדים שיגנו על הציבור מפני מגיפת הקורונה, במידה שיש להם עלות כלכלית. שרי הממשלה מסרבים לקבל את עמדת המומחים לפיה החיסונים מקורונה, למרות תרומתם הרבה, לא יוכלו לבלום לבד את גל התחלואה הנוכחי.

כדי ליצור מראית עין של עשייה, יוזמת הממשלה צעדים חסרי תקדים לרדיפת אנשים שלא התחסנו, בניסיון לסמן אותם כאשמים במצב, ובכך לנקות את עצמה.

***

מבט קצר על הנתונים חושף תמונה מבהילה. רק בחודש האחרון נפטרו מקורונה בכל יום 22 בני אדם בממוצע. מספר המאושפזים במצב קשה נע בין 600 ל-700 מאז אוגוסט, ומדי יום מתאשפזים כ-84 חולים חדשים במצב קשה.

מספר הנדבקים החדשים עומד על אלפים מידי יום, מכשירי האקמו בבתי החולים תפוסים כמעט במלואם, והתוצאה היא אובדן חיים של חולים שלא מקבלים טיפול מספק.

המציאות הזו מתרחשת כששיעור המתחסנים באוכלוסיות הסיכון, מגיל 60 ומעלה, גבוה מאוד, ועומד על 93%. כ-73% מבני ה-60 ומעלה קיבלו 3 מנות חיסון.

***

ההמלצות של בכירי משרד הבריאות וקבינט מומחי הקורונה לנקוט צעדי מניעה נוספים כמו הגבלת התקהלויות ל-300 בני אדם לא נשמעות. מסמך שפרסם בשבוע שעבר קבינט מומחי הקורונה, פורום שבו שותפים בין היתר מנכ״ל משרד הבריאות פרופ׳ נחמן אש, פרויקטור הקורונה פרופ׳ סלמאן זרקא, וראש שירותי בריאות הציבור ד״ר שרון אלרעי-פרייס, קובע שהמדיניות הנוכחית ״לא הוכיחה את עצמה״ וכי ״לא סביר להמשיך במסלול הקיים״.

המומחים קובעים שהפרדיגמה לפיה התמודדות עם הגל הרביעי בעזרת חיסונים בלבד, וצמצום הפגיעה הכלכלית במשק לאפס לא אפשרית, לא סבירה ומעמידה בסכנה את היכולת של מערכת הבריאות להעניק טיפול רפואי ראוי. בין הסיבות לכך הם מצביעים על היחלשות החיסון לאחר מספר חודשים.

פורום המומחים הבכיר, שטען בעבר שהחיסונים הם שייאפשרו יציאה מהקורונה וחזרה לחיי שגרה, מודה כעת שחלק מההנחות שלו התבררו כלא נכונות. הם מכירים בכך שההגנה מהחיסון משמעותית אך לא מספקת הגנה מלאה. הם מתריעים שבמצב התחלואה הנוכחי נדרשים צעדי בלימה נוספים, כדי לחסוך חיי אדם. אבל ראש הממשלה בנט מתעלם. קבינט הקורונה לא מכונס מעל לשבועיים בשביל לקבל החלטה או לכל הפחות לדון בהמלצות המומחים.

ראש הממשלה לא מוכן להודות שהמדיניות שלו (חיסונים לציבור, ומשק בלי הגבלות) לא מסוגלת לבלום את המגפה. מעל השמירה על חיי אדם מעמיד נפתלי בנט ערך עליון יותר: השארת המשק פתוח, והימנעות מפיצוי האזרחים.

ראש הממשלה המריא הלילה לעצרת האו״ם בניו יורק, ויחזור לישראל בחמישי בבוקר. בזמן הזה מעל למיליון ילדים ובני נוער יחזרו לגנים ולבתי הספר מחופשת סוכות, ולממשלה אין החלטה ברורה כיצד לצמצם תחלואה במערכת החינוך.

***

מה הממשלה כן עושה? שלושה מהלכים נגד ׳סרבני התו הירוק׳ הותנעו בשבוע החולף: תזכיר חוק שפרסמה שרת הכלכלה ברביבאי (יש עתיד) מציע לשלול פיצויי פיטורים מעובדים שלא התחסנו ומסרבים להיבדק; תזכיר חוק של משרד האוצר מציע לשלול דמי אבטלה למשך 3 חודשים מעובדים ללא תו ירוק; וחוזר של אגף כוח אדם במשרד החינוך הורה לשלול שכר ממורים שלא התחסנו והורחקו מבתי הספר מכיוון שסירבו להיבדק.

מעבר לפגיעה הלא מידתית בזכויות עובדים וזכויות אדם בישראל, לצעדים האלה אין כמעט קשר לבלימת התפשטות המגפה בעת הנוכחית. בניגוד לכותרות המפוצצות, הם אינם מופנים כנגד עובדים שלא התחסנו, אלא כנגד המיעוט מתוכם שמסרבים להיבדק באופן שוטף, בעלות של כ-270 שקלים בחודש, לצורך עבודתם.

במשרד החינוך העריכו בתחילת השנה את מספר המורים שלא התחסנו וסירבו להיבדק בכ-270 בלבד, מתוך כ-230 אלף עובדי הוראה. 0.1% מהמורים בסך הכול. גם אם כל אותם ׳סרבני תו ירוק׳ ירוצו להתחסן, מדובר רק על עובדים בענפים מסוימים, ואלו מהם שיתחסנו לראשונה יזכו להגנת החיסון רק בעוד חודש. אין בכך תשובה למי שיידבק היום או מחר.

***

האסטרטגיה של צעדי ענישה מחמירים ושלילת זכויות מהבלתי מתחסנים, לא מתיישבת עם המידע על מאפייני האנשים שלא התחסנו בישראל. סקר שערכה קופת חולים מאוחדת באמצע אוגוסט העלה שרק 17% מהאנשים שלא התחסנו הם מתנגדי חיסונים ׳אידאולוגיים׳ (שלא התחסנו גם לשפעת לדוגמה).

נתונים נוספים מגלים מתאם גבוה בין אי התחסנות לבין עוני או השתייכות לקבוצות אוכלוסייה ייחודיות כמו ערבים או חרדים. קבוצות שהתקשורת שלהן עם הממסד נמוכה ביחס לשאר ורוויה בחוסר אמון. האוכלוסיות העניות לא זקוקות לענישה ובוודאי לא להסתה נגדם, אלא להסברה ייעודית ולהנגשה של המידע ושל האפשרות להתחסן.

מה שהממשלה מנסה להשיג בחוקים האלה הוא בעיקר אפקט של סימון אותם ׳סרבני תו ירוק׳, ובעקיפין כלל האנשים שלא התחסנו, כאשמים היחידים במצב.

כך אפשר להתעלם מהמלצות המומחים, לא ״לבזבז כסף״, כדבריו של ראש הממשלה, על פיצויים והצלת חיי אדם, ולהתנקות מאחריות למותם של מאות אנשים, שרבים מהם התחסנו ואפילו קיבלו את ה׳בוסטר׳.

ממשלת בנט-לפיד לא מסוגלת להכיל חריגה מהתקציב ופגיעה מסוימת בשגרת החיים, אבל נכונה להכיל את המתים, ולברוח מאחריות.