"כמעט ולא מדברים בארץ על מחלות מקצוע, ולא נעשה מספיק בשביל למנוע אותן", אומר ארז מימון, מי שעמד בעבר בראש מינהל הבטיחות והבריאות התעסוקתית במשרד העבודה והרווחה, וכיום מכהן כדיקרטור וראש תחום בטיחות וגהות בחברת פאהן קנה.

"מדברים המון בישראל על התאונות בענף הבנייה, שמהן מתים כ-33 עובדים בממוצע בשנה. על פי ההערכות שעשינו בעבר במינהל הבטיחות והבריאות – מחלות מקצוע גובות קורבנות פי 25, אך בגלל חשיפה תקשורתית נמוכה, הנושא הזה מוזנח וכמעט איננו מטופל".

בישראל אין סטטיסטיקה של היקפי התופעה

בניגוד למדינות אחרות שמבצעות מעקבים שוטפים אחרי מחלות תעסוקתיות במגוון כלים, בישראל אין כיום סטטיסטיקה שתאפשר לבנות תמונה מדויקת על היקפי התופעה, ולכן ניתן רק להעריך את היקפה.

"הנושא הזה העסיק אותי מאוד כשעמדתי בראש המינהל. דו"ח ועדת אדם הסתמך על הערכות של ארגון הבריאות העולמי והעריך שמדובר על כ-1,700 אנשים שנפטרים מדי שנה בישראל ממחלות מקצוע. ביקשתי לבצע לראשונה גם הערכה פנימית במשרד בהתאם לנתונים העולמיים, והבנו שבהערכות השמרניות ביותר – מדובר בלפחות 780 אנשים שמתים ממחלות מקצוע מדי שנה".

הניתוח שבוצע במינהל בתקופתו העלה לדבריו שמדי שנה כ-1,000 מקרים חדשים של סרטן מתגלים בעקבות תחלואה תעסוקתית, וכן כ-1,100 מקרים נוספים של מחלות שלד ושריר שמקורן תעסוקתי. עוד העלה המחקר שאצל כ-1,566 אנשים בשנה מתגלה ירידה בשמיעה כתוצאה מתנאי עבודתם ועוד כ-300 אנשים לוקים במחלות שונות במערכת הנשימה שסיבותיהם קשורות לאופי העסקתם.

העלות הכוללת למשק היא בין 2 ל-5 מיליארד דולרים

"ההערכה שלנו מלמדת שהעלות הכוללת של מחלות המקצוע למשק, ללא קשר לעלות תאונות העבודה למשק, עומדת על כ-2 עד 5 מיליארד דולרים, סכום ששווה ליותר מחמישית מתקציב הבריאות. אבל הרגולטורים פחות מעוניינים לעסוק בזה כי זה לא ממש משהו שרואים בתקשורת, ולא משהו שיש סביבו מאבק ציבורי משמעות".

"הסיבה שמחלות מקצוע פחות מסוקרות לדבריו היא העובדה שבניגוד לתאונת עבודה, מחלת מקצוע מתפתחת לאורך שנים ארוכות כתוצאה מחשיפה מצטברת וממושכת לגורמי סיכון במקום העבודה,  כך שהערך התקשורתי שלה נמוך.

"במקרה הטוב ישנם בישראל כ-90 מפקחים בשטח. כשעזבתי את המינהל בסוף 2018 היו בישראל כ-65 אלף מפעלים שדורשים פיקוח ועוד כ-13 אלף אתרי בנייה פעילים. עשינו עבודה יסודית מאוד כדי להעריך את היקף כוח האדם שנדרש כדי לבצע פיקוח רלוונטי ואפקטיבי , הגענו לניתוח ברמת שעות הפיקוח שנחוצות 'פר מפעל' לאורך זמן, והגענו למסקנה שנדרשים לפחות עוד כ-180 תקנים של מפקחים. בסופו של דבר בעקבות המאבק של ההסתדרות הוקצו עוד 60 תקנים – אבל גם הם הוסתו בעיקר לפיקוח על ענף הבניה".

"יותר קשה להוכיח שהמחלה נגרמה כתוצאה מהעבודה"

באופן כללי לדבריו בשנים האחרונות הוסתו משאבי פיקוח משמעותיים מענף התעשייה לענף הבניין מרובה התאונות, ובעיקר לפיקוח על ליקויי בטיחות המהווים סיכון מידי יחסית לתאונה'  "כשאין מספיק פיקוח במפעלים המשמעות היא שתנאי הבטיחות והגהות יורדים, לא רק בהיבט של תאונות אלא גם בהיבט של עבודה נכונה ובטוחה למניעת מחלות תעסוקתיות".

המודעות הנמוכה לנושא מביאה לדבריו לכך שגם אנשים שחולים במחלות מקצוע, לאו דווקא יודעים לזהות  את הקשר בין מחלתם לעיסוקם ובהתאם אף אינם ממצים את זכויותיהם מול הביטוח הלאומי. בביטוח הלאומי מכירים ברשימה סגורה ומצומצמת יחסית של מחלות מקצוע והגורמים להם, ובכל מקרה החורג מרשימה זו, נדרשים הליכים משפטיים ארוכים ומורכבים על מנת להכיר ולקבל מענה. "בניגוד לתאונת עבודה, הרבה יותר קשה להוכיח שהמחלה נגרמה כתוצאה מהעבודה, ולאנשים חולים גם לא תמיד יש את הכוח המנטלי, הפיזי כמו גם ואת המשאבים הכלכליים למצות את זכויותיהם, לנהל הליכים משפטיים".

המשמעות לדבריו היא שהמדינה לא מקבלת תמונה מלאה ונכונה של המצב התחלואה הממשי בשטח, ולא זורמים מספיק נתונים ומידע שיאפשרו לצמצם את התחלואה ולהכיר במחלות מקצוע נוספות. "גם המודעות בקרב רופאי המשפחה  שהם אלו שבדרך כלל פוגשים במחלתו של העובד ראשונים, איננה מספקת וקיימים דיווחים דלים יחסית ממערך רופאים זה על 'חשד למחלת מקצוע'. וגם אם נבחן את המערך המקצועי של הרפואה התעסוקתית בישראל ניווכח במחסור קשה מאוד ברופאים תעסוקתיים בישראל".

רופא תעסוקתי אחד על כל 40 אלף עובדים

לדבריו, בישראל יש כ-93 רופאים תעסוקתיים בלבד, כרופא תעסוקתי אחד על כל 40 אלף עובדים, שבחלק מקופות החולים היחס עוד נמוך מכך. זאת בשעה שהממוצע במדינות ה-OECD נע סביב אחד ל-25-30 אלף עובדים. "הבעיה הזו רק הולכת להתעצם כי רבים מהרופאים הללו הגיעו עם העלייה הרוסית, וכרבע מהם צפויים בעתיד הלא רחוק לפרוש לגמלאות – ואין כניסה משמעותית מספיק של רופאים צעירים לתחום".

מקומות עבודה חזקים לדבריו מעסיקים רופאים תעסוקתיים פנים ארגוניים, אבל מרבית העובדים במשק נאלצים לקבל שירותים מקופות החולים שהתורים בהן לרפואה תעסוקתית ארוכים ביותר.

מקומות עבודה חזקים במשק מעסיקים לדבריו רופאים תעסוקתיים באופן פרטי וכך עובדיהם זוכים לטיפול ראוי בתחום זה, אבל מרבית העובדים במשק נאלצים לקבל שירותים מקופות החולים שהתורים בהן לרפואה תעסוקתית ארוכים ביותר ופניות הרופא התעסוקתי לבקר בשטח נמוכה מאוד. בגלל חוסר מודעות ואכיפה, חלק לא מבוטל מהעובדים אינם זוכים לכל מעקב שהוא בתחום הבריאות התעסוקתית והגהות מה שמעלה משמעותית את הסיכוי שלהם לחלות במחלת מקצוע.

תקן הרופא התעסוקתי הראשי במינהל הבטיחות לא מאויש מסוף 2018

למדינה עצמה לדבריו אמורים להיות שני רופאים תעסוקתיים, האחד במשרד הבריאות והשני במינהל הבטיחות והבריאות התעסוקתית ,שלאחרונה עברה למשרד הכלכלה. בעבר הומלץ להכפיל את התקנים ולהעסיק שני רופאים תעסוקתיים נוספים , אחד בכל בשרד . בפועל, לדבריו – לא רק שלא הוגדלו התקנים, תקן הרופא התעסוקתי הראשי במינהל הבטיחות לא מאויש כבר מאז סוף 2018. "המשמעות היא פגיעה ביכולת לקדם תקנות וחוקים בתחום הבריאות התעסוקתית כי למעשה חסרה הפונקציה המקצועית שאמור לתכלל את הידע בתחום ולקדם את תחום בריאותו של העובד".

ניתן למנוע מחלות בעזרת מעקב וטיפול נכון

"ב-2009 שמו לב, באופן די מקרי, ל-14 מקרים חדשים של מחלת הריאות הסילקוזיס שנגרמת כתוצאה מחשיפה לאבק סילקה. התחילו לעקוב אחר הנושא ובתוך ארבע שנים זיהו שמספר החולים החדשים בשנה עלה ל-73״.

״ניתוח עיסוקים שבוצע במינהל הבטיחות זיהה שכולם נחשפו לאבק סילקה בעיקר במהלך עבודות לעיבוד שיש סינטטי, ובעקבות כך פעל המינהל באופן מיידי ואינטנסיבי לתיקון חקיקת הבטיחות בתחום ולאכיפה משמעותית בשטח. הם חייבו את העוסקים בתחום לעבוד עם אמצעי מיגון לצמצום החשיפה". כבר מ-2016 הכמות ירדה לפחות מ-38 חולים חדשים מדי שנה ומגמת הירידה נמשכת. "ניתן להניח שרוב החולים המאובחנים כיום הם כאלו שנחשפו למחלה לפני שהרגולטור זיהה את התחלואה והחל בתהליך לבלימתה".

"כשמסתכלים על הסיפור של הפחתת התחלואה בסלקוזיס, שהיא רק מחלת מקצוע אחת מיני רבות,  אפשר להבין כמה ערך יש בשיפור התודעה בתחום, שיפור המערך המקצועי, מערך האכיפה, מאגרי המידע, והפניית משאבים נוספים לזיהוי מחלות מקצוע. מעבר לחיסכון התקציבי האדיר בהשקעה בטיפול בחולים אלו, הדבר יאפשר למנוע סבל רב בקרב העובדים שחלו ואף להציל כך חיי אדם רבים מאוד", מסביר מימון.

מזרוע העבודה במשרד הכלכלה נמסר ל'דבר': "בשנה החולפת נבחר מועמד לרופא תעסוקתי ראשי במינהל בטיחות והבריאות, אולם הוא בחר לבסוף שלא לאייש את התפקיד, ועל כן יצא התפקיד למכרז. עם זאת ציינו כי מינהל הבטיחות נעזר ברופא שקיים כיום במינהל לנושאים מקצועיים בתחום".

בזרוע העבודה דחו את הטענה שמשאבי הפיקוח במינהל מוסתים מענף התעשייה לענף הבניין ומסרו כי מפקחי המינהל כיום הינם ורסטיליים ונעים בין תחומי הפיקוח השונים. "בנושא הגהות בוצעו לאחרונה מספר מבצעים גדולים במאות מפעלים לרבות מפעלי שיש, ומתוכננים עוד עשרות מבצעי פיקוח בשנת העבודה הנוכחית והבאה".