נגיד בנק ישראל אמיר ירון הזהיר ממצב של ״התאוששות ללא עבודה״ (Jobless Recovery) במשק הישראלי, כבר לפני 4 חודשים. נראה שהתחזית של הנגיד הולכת ומתממשת. מצב של התאוששות ללא עבודה מאפיין משק שחוזר לכאורה לפעילות סדירה, אבל רבים מהעובדים נשארים מאחור, חסרי תעסוקה.
מספר נתוני מקרו מתקיימים במשק הישראלי בו זמנית: ענפי המשק פתוחים כמעט בלי הגבלות, נתוני הצמיחה והצריכה גבוהים, התמיכה הממשלתית הופסקה כמעט לגמרי, וההתאוששות שוק העבודה איטית.
המחיר של מצב כזה, הזהיר ירון, עלול להיות כבד: הרחבת פערים, עוני כרוני וקיטוב חברתי. נכון לעכשיו, ממשלת בנט-לפיד לא הניחה על השולחן אף הצעה לשינוי מצב זה.
***
למרות ששלושה גופים אוספים ומפרסמים נתוני אבטלה, קשה מאד לקבל תמונת מצב רלוונטית של שוק העבודה הישראלי בזמן הקורונה. הבעיה הזו ידועה עוד מתחילת המגיפה, ואף הוצע לה פתרון: הקמת מטה נתונים משולב, שמצליב את מאגרי המידע ומייצר תמונת מצב מהימנה לצורך קבלת החלטות בזמן המגיפה. המטה המשולב לא הוקם, והמידע הדרמטי שנדרש למקבלי ההחלטות נותר לא ידוע.
הסיבה לקושי בפילוח נתוני האבטלה נובעת ממגוון סיטואציות אפשריות, שהשאלונים לא מצליחים לכסות: מספר העובדים המבוגרים אחרי גיל פרישה, מספר העובדים שהתייאשו מחיפוש עבודה, מספר העצמאיים שהפסיקו לעבוד או שעובדים בהיקף אפסי, אנשים שנמצאים בחל״ת, נשים שהמגיפה החזירה להיות עקרות בית ועוד.
נתון שזוכה לתשומת לב נמוכה יחסית, לעומת מספר המובטלים, הוא שיעור התעסוקה במשק: כמה ישראלים עובדים מתוך כלל האוכלוסייה. מדובר בנתון בסיסי, שתלוי פחות בהגדרות סובייקטיביות, ולכן דווקא הוא יכול לספק תמונת מצב בהירה של השינוי המבני שעובר המשק הישראלי.
שיעור התעסוקה בישראל בקרב בני 15 ומעלה (לא כולל תלמידים, סטודנטים וחיילים) עומד כיום על 58.5%. ערב המגיפה עמד מספר המועסקים במשק על 61%. פער של כ-170 אלף מועסקים. 170 אלף ישראלים שעבדו עד לפני שנתיים, אינם עובדים כיום. זה מספר גדול שדורש הסבר.
ביטול דמי האבטלה שהובילה הממשלה כתמריץ חזרה לעבודה, לא הצליח לגשר על הפער. להוציא כמה אלפי עובדים בענף התיירות והתעופה שנותרו סגורים, נכון יהיה לנתח מה הסיבות לאי החזרה לעבודה של עשרות אלפי ישראלים.
***
משבר הקורונה נראה כמו זיכרון רחוק במבט על נתונים אחרים במשק. נתוני המשכנתאות שוברים שיאים כל חודש, העלייה בתוצר נעשית בקצב מהיר, הצריכה הפרטית חזרה לאיתנה, וגביית המיסים שוברת את התחזיות.
הניגוד בין שני הצדדים של הכלכלה הישראלית בעת הזו: מספר מובטלים גבוה יחד עם צמיחה גבוהה, הוא בדיוק המצב ממנו הזהיר נגיד בנק ישראל. מה שגורם לכך על פי ירון הוא התייעלות כלכלית שגורמת לתוצר הכללי במשק לעלות, במקביל לעובדים שמוצאים את עצמם מובטלים או נאלצים לרדת ברמות השכר בין היתר בגלל אימוץ של טכנולוגיות חדשות.
על פי הנגיד, משברים כלכליים גורמים לאימוץ מהיר של טכנולוגיות, שמביאים לעיתים לקיטוב בשוק העבודה. ״העובדים ברמת המיומנות הבינונית״, אמר ירון כבר בחודש יוני, ״הם החשופים ביותר לכך שהמשימות שהם ממלאים ייעלמו״. הוא נתן את העבודה מהבית כדוגמה לשינוי טכנולוגי וחברתי שיכול להעצים פערים בעבודה.
***
המלצותיו של הנגיד ירון לטיפול במצב נדחו על ידי ממשלת בנט-לפיד, ואין להן כל ביטוי בתקציב המדינה. בנק ישראל הציע למשל להגדיל את ההשקעה בתשתיות ובהון אנושי. ״כדי ששינויים טכנולוגיים יגדילו את התעסוקה וירחיבו את מספר המשימות״, אמר הנגיד, ״נדרשת עלייה בכל רמות המיומנות והגדלת מלאי ההון הפיזי במשק. שני התחומים האלה מביאים אותנו לישראל, ההון האנושי והפיזי, שניהם קשורים לאתגר הפריון״.
ממשלת ישראל בחרה בדרך אחרת. במקום הגדלה של התקציב לצורך התמודדות עם החזרה לתעסוקה מלאה, קיצוץ תקציבי שמתבטא בביטול רשתות הביטחון למובטלים. מדיניות דומה לזו שנוקטת ממשלת ישראל כיום, ננקטה בארה״ב אחרי משבר הסאב פריים, ב-2008. המדיניות הזו הובילה לעשור של צמיחה נמוכה ומשבר אבטלה ארוך. בישראל המדיניות הזו תוביל כמעט בוודאות להרחבת הפערים הכלכליים חברתיים. ארה״ב למדה ממשבר 2008, ישראל הולכת ללמוד עכשיו על בשרה.
