"האמירה החשובה ביותר של בית הדין היא שעובד עם מוגבלות הוא עובד לכל דבר ואסור לנצל אותו", אומר ל'דבר' אורן הלמן, מייסד מיזם 'סיכוי שווה' להשתלבות אנשים עם מוגבלות בשוק התעסוקה, בעקבות פסיקת בית הדין הארצי לעבודה בתחילת השבוע.

ביום שני האחרון הכיר בית הדין בקיומם של יחסי עובד-מעביד בין עובד במפעל מוגן לחברה שהעסיקה אותו. הפסיקה התקדימית התקבלה בניגוד לעמדת המפעל ולעמדת המדינה, שטענו שמדובר בשירות שיקומי ולא במקום עבודה.

"יש עובדים שמקבלים 4-3 שקלים לשעה"

בתיק שנדון קיבל התובע שכר של 13 שקלים לשעה, אבל הלמן מספר שהוא מכיר גם מקרים רבים של עבדים שקיבלו 4-3 שקלים לשעה במפעלים מוגנים.

"באחד המקרים סיפרה לי עובדת, מתמודדת נפש שעבדה בייצור תכשיטים מפעל מוגן, שהמוצרים שהיא מייצרת נמכרים באלפי שקלים אבל היא מקבלת שקלים בודדים לשעה", לטענתו גובה השכר במפעלים המוגנים נקבע באופן שרירותי לחלוטין ללא כל סטנדרטיזציה או הגיון שקוף ואחיד.

עובדים אלו לא נהנו עד כה מזכויות בסיסיות כמו דמי חופשה ומחלה, דמי הבראה ואף לא מהזכות לשימוע טרם פיטורין, פיצויי פיטורין ותקופת הודעה מוקדמת.

"הפסיקה של בית המשפט מצוינת, אבל לא מספיקה"

"בשוק העבודה אין שוויון, יש מי שמקבל שכר גבוה יותר ונמוך, אבל יש גם זכויות בסיסיות שכל אדם ראוי שיקבל. את האנשים הללו הדירו ומדרו לאורך שנים", מוסיף הלמן.

לדבריו, המפעלים המוגנים בישראל הם מסגרות שהוקמו עוד בשנות ה-50 וה-60, כשהיחס כלפי אנשים עם מוגבלות היה אחר. לטענתו, כך השתרשה נורמה לפיה מופנים אנשים עם מוגבלות למסגרת תעסוקתית שאמורה להיות שיקומית למרות שבפועל הם עובדים לאורך שנים ארוכות בלי זכויות בסיסיות במסגרות שאפילו לא משלבות אותם בקהילה הכללית.

"הפסיקה כעת של בית הדין לעבודה מצוינת, אבל היא לא מספיקה", הוא אומר ומציין שלמרות שבית הדין הכיר בחובה לשלם זכויות סוציאליות הוא אמר שהמפעלים המוגנים עדיין לא מחויבים לשלם לעובדיהם שכר מינימום. "פסק הדין נותן מסר חשוב, אבל אלה דברים שיידרשו שינויי חקיקה", הוא מסביר.

לתת תמריצים להשמה איכותית בשוק העבודה הכללי

המפעלים המוגנים אמורים היו לעסוק בשיקום תעסוקתי: הכשרה, הקניית מיומנויות תעסוקתיות, ליווי והשמה של עובדים שהיו אמורים להתקדם מהם לעבודה בקהילה הכללית ובשוק העבודה החופשי.

"בפועל מה שקורה זה שאנשים 'נתקעים' שם לעשרות שנים, ולגופים שמפעילים את המפעלים גם אין אינטרס שיצאו החוצה", הוא אומר, "מה שצריך לקרות עכשיו זו חקיקה שתגביל כמה זמן ניתן להעסיק אדם במסגרת שיקומית במפעל מוגן, ובעיקר תיצור תמריצים למפעלים להשמה איכותית של עובדים בשוק העבודה הכללי".

הלמן מבהיר שהוא לא בעד סגירת המפעלים השיקומיים, והוא גם לא מאמין שהם יסגרו. "אני לא רוצה לשפוך את התינוק עם המים", הוא מסביר, "אם מחר יסגרו המפעלים המוגנים ברור לי שאנשים ייפלטו החוצה ולא תהיה להם מסגרת, אבל אני בהחלט בעד לצמצם אותם".

"צריך לצמצם את המפעלים המוגנים", אומר הלמן, "יוצא על זה הרבה כסף ואולי צריך להשקיע אותו בתמריצים ובהתאמות למעסיקים בשוק החופשי שיתמרצו אותם להעסיק עובדים עם מוגבלות. בליווי פרטני של אנשים והכשרות במקומות עבודה רגילים".

למה לא מפנים את הצעירים גם ללמוד מקצוע מכובד

לפי הלמן, עיוורים מופנים היום "מאוד בקלות" למפעלים מוגנים, ולעיתים עובדים בהם שנים ארוכות. הוא מספר על ביקור שערך לאחרונה בבית החינוך לעיוורים בירושלים: "פגשתי בני נוער מבריקים, אינטליגנטים ומוכשרים,  וניסיתי להבין למה בעצם צעירים כאלה מוסללים לעבודה מונוטונית במפעלים מוגנים בשכר מתחת למינימום? מדוע שהמדינה לא תשקיע בהם יותר ותדחוף אותם לאקדמיה, למקצוע, לעבודה מכובדת?".

"חשוב להבין שאלה אנשים טובים ויצרנים כמו כל אדם אחר", מסכם הלמן, "לא עושים להם טובה שמעסיקים אותם, הם מייצרים ערך".