תגובת האוצר והמועצה הלאומית לכלכלה למנהלת האקלים לפיה "אין דחיפות של ממש לפעול בנוגע לשינויי האקלים" מסכמת בפשטות את הסיבה המרכזית להערכות הלקויה מאד של מדינת ישראל למשבר האקלים. אפשר לבקר את פעולתם המקצועית של הגופים העוסקים בנושא, אבל ההיערכות היא קודם כל עניין של גודל התקציב המושקע, וזה פשוט איננו קיים.

ההשלכות של ההיערכות הלקויה חורגות מתחום הסביבה, והראשונים להיפגע יהיו החלקים העניים והמוזנחים ביותר של החברה בישראל. העמדה לפיה הנושא איננו דחוף מופרכת ביחס לכמות הידע שהצטבר והתפרסם בנושא רק בשנים האחרונים, לצד הראיות בשטח שם נותן המשבר את אותותיו כבר כעת. אם הגופים שמובילים את המשק הישראלי לא ישנו תפיסה, התוצאות יהיו קשות.

פחות מאחוז מהתקציב

אותה תפיסה הובילה לכך ש-48 מתוך 50 הפרויקטים אליהם המליצה המנהלת להיערכות למשבר האקלים עלו בכלל לדיון. העלות הכוללת של הפרויקטים היא 2.5 מיליארד שקלים בלבד, פחות מאחוז מהתקציב, סכום אפסי ביחס לנזק הכלכלי של הזנחת הבעיה. פעולות שכן נעשות במשרדי הגנת הסיבה והאנרגיה בעיקר, מתבססות על תקציבים קיימים ומשחקי העברות ומספרים.

קשה לקבל את התפיסה לפיה הגורמים המנווטים את המשק הישראלי הם פשוט מכחישי אקלים. סיבה מתקבלת יותר על הדעת היא אמונתם העמוקה בצמצום הוצאות ממשלתיות למינימום ההכרחי בכל מצב.

דוגמה לכך ניתן לראות בדבריו של דניאל מלצר מאגף התקציבים בדיון בכנסת באוגוסט 2020, בו הגיב לטענות על חוסר תקצוב הנושא: "למשרד הגנת הסביבה יש תקציב, אם הוא רוצה לשים את משבר האקלים בראש סדר העדיפויות שלו, ואני חושב שזה נדרש, הוא יכול". הנושא חשוב, אבל תסתדרו עם מה שיש.

משבר הקורונה הוא קדימון

בעשורים הקרובים, יביא שינוי האקלים לשידוד מערכות בתחומים רבים בחיים, ותחום העבודה הוא מהראשונים להפגע. "היעדר גיבוש מדיניות סדורה בתחום ההכשרה למיומנויות ירוקות בשלב המעבר עלול ליצור סיכון להתנגשות בין יעדים סביבתיים ותעסוקתיים ולהשפעות שליליות על שוק התעסוקה" מזהיר מבקר המדינה בדו"ח.

דוגמה לכך היא מצבם של עובדי בז"ן שתלויים בין הפטיש לסדן; בין רצונם בעבודה מסודרת בשבכר ראוי, לבין הנזק הסביבתי שגורמים המפעלים לסביבה, באזור בו הם עצמם גרים. במקרה זה, כמו במקרים רבים אחרים, היעדר מעורבות ישירה של המדינה ויצירת מקומות עבודה חדשים וראויים יביא לזריקת עשרות אלפים מעבודתם.

שוק העבודה הוא רק דוגמה אחת, אליה ניתן לצרף גם את החקלאות הישראלית והביטחון התזונתי שעלולים לגרום למחירי המזון להאמיר, החסכונות הפנסיוניים שמושקעים בין היתר באנרגיות עתירות פחמן ועלולות לקרוס, בניינים ישנים שפגיעים יותר לסכנות אקלימיות, שכונות ממעמד סוציו-אקונומי נמוך יותר שמועדות יותר להצפות, ועוד.

עובדי ההיי-טק, תושבי שרונה, רחביה וסביון מסוגלים "לגדר" את עצמם מפני השלכות המשבר בצורה טובה יחסית. רוב אזרחי מדינת ישראל, העובדים, אנשי מעמד הביניים והעניים, יתקשו לעשות זאת.

קדימון קצר לצפוי לנו בעתיד ניתן לראות כבר כעת עם השפעות משבר הקורונה: מאות אלפי המובטלים, דור צעיר מחוץ לשוק העבודה, אלפי עצמאים בחרדה קיומית וסקטורים שלמים שנמחקו, וזה עוד שהמדינה הייתה, לפחות בשלבים קודמים של המשבר, פעילה יחסית. באקלים כמו בקורונה, בהיעדר מדינה, הטבע יעשה את שלו.

רק הבנה של משבר האקלים כמערכתי, ככזה המאיים על עצם מהותה של מדינת ישראל והחברה בה, יכולה להתמודד עם גודל השעה. דרושה תפיסה המחברת עובדים מאוגדים, חקלאים, פעילים סביבתיים, פעילים חברתיים, יהודים, ערבים, חרדים, קיבוצניקים, דתיים לאומיים, עולים חדשים וותיקים, סביב מטרה אחת: החיים עצמם.