"חשוב לי להגיד: זו עבודה כיפית, זו עבודה מאתגרת. אבל היא לא מתגמלת כספית. והכי עצוב שזה בא על חשבון הילדים. הם מקבלים סייעות יותר עייפות ושחוקות, וזה משפיע בסופו של דבר", אומרת ל'דבר' אפרת (40), סייעת עשר שנים בגן רגיל בירושלים.

ההסתדרות הכריזה אתמול (רביעי) על סכסוך עבודה בשלטון המקומי על רקע תנאי ההעסקה ועומס העבודה שמוטל על הסייעות בגנים. הסכסוך, שכולל גם את שלוש הערים הגדולות (ירושלים, תל-אביב וחיפה), חל על כ-40 אלף סייעות. בתוך שבועיים תוכל ההסתדרות להפעיל צעדים ארגוניים.

"אני מרגישה את המחסור בסייעות בעבודה השוטפת בגן. אני יודעת על גנים שבהם יש 27 ילדים בגן ומגיעה סייעת לשלושה חודשים, וזה עוזר מעט מאוד, כי הסייעת הולכת והילדים נשארים", אומרת אפרת. "הדרישות מאיתנו השתנו, ובצדק. אנחנו נדרשות לשבת עם הילדים ולקדם אותם מבחינה פדגוגית, ללמד אותם, להכין את הגדולים לכיתה א' ועוד. כל זאת בנוסף לסידור וניקיון הגן, לדאוג לבטיחותם של הילדים ולבצע את מה שהגננת מבקשת. וכל זאת בלי שיש מספיק סייעות או תגמול הולם. איך אפשר?"

במכתב ששלח יו"ר הסתדרות המעו"ף גיל בר-טל לממונה על יחסי העבודה במשרד הכלכלה, הוא ציין שההסתדרות דורשת להסדיר תגמול הולם לסייעות, במקביל להסדרת אופן והיקף עבודתן. לדבריו, סייעות הגנים נדרשות לבצע עבודות נוספות, כמו עבודה דידקטית פרטנית, וסובלות מעומס עבודה גובר על רקע המחסור המשמעותי בכוח אדם ותקנים רבים שאינם מאוישים.

בנוסף, נעשים שינויים תכופים בסדרי העבודה של הסייעות, והן נאלצות לבצע מטלות ללא תגמול נוסף, תוך ניודן בין גנים שונים בתוך אותה רשות מקומית.

"אני סייעת בגן רגיל עם 25 ילדים, עם גננת וסייעת רפואית שצמודה לילד. על פניו אנחנו לא צריכות סייעת נוספת, אבל צריך לזכור שבנוסף לדרישות התפקיד המתרחבות, יש לא מעט אתגרים: חלק מהילדים בגן שלנו משתלבים מהחינוך המיוחד, וכמובן לא הוכשרנו לכך, חלק מילדי הגן קטנים ואינם גמולים עוד, מה שדורש מאתנו להחליף חיתולים, ובכלל לדאוג שהאינטראקציה בין הילדים מיטיבה עם כולם. אני מדברת מדם ליבי. מדברת על הבית שלי".