"אני עומר, בן 35, פעיל בארגון מאבק סוציאליסטי, והגעתי לגלזגו להצטרף להפגנות ההמוניות ביום שישי ושבת, כדי למחות נגד המגמה שתמנע מהעתיד שלנו להמשיך להתקיים על הכדור הזה. אני פעיל חברתי מגיל 17 ומעורב במאבקי סביבה ב-7-6 השנים האחרונות".

באת בכוונה רק להפגנות מחוץ לוועידה?
"מבחינתי המטרה לא הייתה להיכנס לתוך הוועידה. כמו שגרטה אמרה בנאום שלה, יש ועידות של בלה בלה בלה ולא עושים כלום. אנחנו הגענו כדי לוודא שיש מספיק כוח מחאה מחוץ לועידה הזו כדי להפעיל לחץ. הלחץ נועד לוודא שהם באמת עושים משהו, כי בתוך הועידה היה מדהים לגלות שהמשלחת הכי גדולה הייתה המשלחת של נציגי חברות הנפט, וברור שהם הגיעו כדי לא לפגוע ברווחים שלהם. המשימה שלנו היא בדיוק הפוכה".

Climate activist @GretaThunberg to politicians at the UN #climate summit in Glasgow. "No more blah, blah, blah."

There is no time to wait, no planet B. #ActOnClimate #ClimateEmergency #ClimateAction #energy #BuildBackBetter #Cop26 pic.twitter.com/d59U72etK9

— Mike Hudema (@MikeHudema) November 6, 2021

ספר על ההפגנות.
"היינו בהפגנה ביום שישי של 'ימי שישי למען העתיד', ובהפגנה הגדולה ביום שבת ביחד עם 100,000 איש במשך שעות ארוכות בגשם. הייתה הפגנה מאוד אנרגטית, קולנית ונחושה. זה היה ממש מרומם את הרוח".

מאיפה הגיעו המפגינים?
"היו הרבה מאוד פעילים אנגלים, אירים, סקוטים, אבל גם מפגינים מאוכלוסיות ילידים בדרום אמריקה, ברזיל, אוסטרליה. היו פעילים מארצות הברית, מאירופה, היו גם מספר לא מבוטל של מדינות אחרות במזרח התיכון כמו תוניסיה ומרוקו".

עומר פינצ'וק בהפגנת אקלים בגלזגו. "מה שמאוד בלט והרשים הוא ארגוני העובדים" (צילום: מאבק סוציאליסטי)

מה היו המסרים?
"אני חושב שהמסר היה מאוד ברור מחוץ לוועידה, שהחיים שלנו והסביבה שלנו והעתיד שלנו יותר חשובים מהרווחים שלהם. מה שמאוד בלט והרשים הוא ארגוני העובדים. גם על הבמה המרכזית וגם בבלוקים מאורגנים בתוך ההפגנה, היה בלוק של איגוד UNITE, הארגון הכי גדול בבריטניה ושל ארגון מורים. קצת לפני ההפגנה, פעילי האקלים ביחד עם גרטה הלכו למשמרת מחאה של עובדי התברואה, GMB, שהם בשביתה עכשיו, ואחד מחברי האיגוד, כריס מיצ'ל, היה הדובר הראשון בעצרת ביום שישי. המסר שלו היה מסר מאוד ברור וחשוב: אותם בעלי הון ותאגידים שלא משלמים להם את מה שמגיע להם ופוגעים בזכויות העובדים שלהם, הם אלו שמסכנים את העתיד והסביבה של כולם".

This is what they mean when they say “People Make Glasgow”.

Our members have pride in their city and in their work, and the courage to stand up for what’s right and fair.

We couldn’t be more proud to represent these frontline heroes.#cop26 #cop26strike pic.twitter.com/XGJoK1nInM

— GMB Scotland (@GMBScotOrg) November 5, 2021

איך ארגוני עובדים מוצאים מכנה משותף עם פעילי הסביבה?
"מיטצ'ל קרא לעובדים ולנוער להצטרף כי העתיד הוא משותף, ומי שגוזל אותו מהם וממנו אלו אותם אנשים, והיה מדהים לראות איך זה מקבל תשואות רבות. קת'לין לי, שגם דיברה בבמה המרכזית, חברה ב-UNITE ובמפלגה הסוציאליסטית בצפון אירלנד, הדגישה שאין תחרות בין דאגה לסביבה לדאגה למשרות כמו שמנסים להציג לנו. היא סיפרה על מחאה של עובדים במפעל מזהם באירלנד שעמדו בפני פיטורים בשל החלטה לסגור את התעשייה. הם שבתו בדרישה להסב את כל המשרות למשרות ירוקות, והמשרות שלהם נשמרו. זה לפי דעתי מסר מאוד חשוב, כי העובדים אמרו שהם לא מוכנים לקבל את המשוואה של או פרנסה או אקלים".

אם תעזוב משרה מאוגדת במפעל תעשייה מזהם בישראל, לא יהיה לך קל למצוא משרה "ירוקה" עם איגוד עובדים מאחוריך.
"הם לא עברו למקום אחר. הם הכריחו את מקום העבודה שלהם להפוך להיות ירוק. לצורך העניין, אם כיל אומרת 'או שיפטרו עובדים או שיהיה זיהום', זה היגיון שנוגד את הפיכת התעשייה לנקייה. זה לא צריך להיות וולונטרי, שעובדים יתפטרו ויחפשו עבודה פחות מזהמת".

לפעול עולמית ולחשוב מקומית

נעמי צור (73) היא יו"ר הפורום הישראלי לעירוניות ומהמייסדות שלו. מבחינתה, ההיערכות לשינוי אקלים היא עדיפות מספר אחת של ההיערכות ברמה המוניציפלית בתוך כל מדינה. היא משתתפת בשבוע השני של פסגת האקלים של האו"ם בגלזגו. "בשבוע הראשון נמצאים כל הפוליטיקאים. בשבוע השני יש יותר דיונים של דרגים מקצועיים והפתרונות שהם מוצאים לבעיות", היא אומרת ל'דבר'.

 במה השתתפת?
"הייתי במושב של פתרונות מבוססי טבע לבעיות אקלים. יש לנו פתרונות כאלה בארץ, כמו בעמק הצבאים בירושלים, זה פתרון לבעיית השטפונות ומשקעים חזקים במיוחד. יש בו פארק עם אגמי מים מנוקזים".

דיון על פתרונות מבוססי טבע. עמק הצבאים של ירושלים זכה בהכרה בינלאומית בנושא (צילום: נעמי צור, הפורום הישראלי לעירוניות)

מה הקשר בינך לבין בעיות סביבה ולעמק הצבאים בירושלים?
"זו דוגמה חשובה, לא כי אני הובלתי את המאבק, אבל זה נכון שזו אני. לקחו 19 שנה בין התחלת המאבק לפתיחת פארק של 240 דונם, שמסתבר שהוא פותר המון בעיות עירוניות, אף שהוא התחיל מתושבים שבסך הכול רצו להציל עדר של צבאים".

מה הוא פותר?
"יש 11 אגני ניקוז בישראל. הרבה מהם יבשים בקיץ ומתמלאים בחורף עם הגשמים. עמק הצבאים נמצא באגן שורק ובעבר היו שטפונות בשכונות מסביב, אבל היום יש סדרה של אגמים בתוך הפארק. מי הגשם מנוקזים היטב, וגם מוחדרים למי התהום בצורה נקייה בעזרת סינון טבעי. העמק קיבל ציון לשבח עם עוד 13 אתרים בעולם כפתרון מבוסס טבע לתופעה שהיא מחמירה בעידן משבר האקלים. הפרס ניתן על ידי ה-IUCN, שזה זה האיגוד הבינלאומי לשימור הטבע".

ומה למדת בהרצאות?
"הייתי בהרצאה מאוד מאוד מעניינת של אשה בכירה מהממשל האמריקאי שאמרה שיש טעות תפיסה. אמרו לכל האזרחים לחשוב עולמית ולפעול מקומית. לטענתה, הממשלות צריכות לפעול עולמית אבל לחשוב מקומית. זה חידוש בשבילי לנסח את זה ככה, אבל הפתרונות הם מאוד מקומיים בכל נקודה ונקודה. הניסוח שיצא מהוועידה הוא כמו שאמרה גרטה: עלול להיות בלה בלה בלה. מה הבעיה? שהיא צודקת. אפשר להגיד עליה שהיא ילדה מטורפת שסוחפת המונים ויש לה הורים מקושרים. אבל זה לא נכון. היא צודקת, והיא מעוררת מחשבות לגבי איך לתקן את שרשרת הביקוש".

בישראל זה מסר שיכול לתפוס?
"לדעתי אם ראש הממשלה יקדם את מה שמשך אותו בכל העלילה הזו, להקים קרן שתשקיע, לא בסטראטאפים סתם אלא בפתרונות מים, מזון ואנרגיה, אלו הנושאים שהעולם צריך אותם".

נעמי צור בדיון עם נוער על חוסן עירוני. "יש לנו הרבה מה לעשות אצלנו בבית" (צילום: נעמי צור, הפורום הישראלי לעירוניות)

האקלים זו רק כותרת לפתרונות שאנחנו צריכים ליומיום הרגיל?
"כן, אבל לא רק אקלים. היסטורית זה חוזר ל-1992. כשאל גור כינס את פסגת כדור הארץ הראשונה בוועידת ריו, היו שלושה גופים של האו"ם, אחד עסק באקלים, השני עסק במגוון הביולוגי והשלישי עסק במדבור. עד עכשיו כל אחד עבד מאוד עם עצמו. היום זה ברור שהכול קשור ולכן גם להתלכד. בלי הטבע אין חקלאות, בלי חקלאות אין מזון, בלי מזון לא נחיה. וזה קיומי".

אבל לא כל האנושות באותה דרגת סיכון.
"יש מי שברור שייפגע מהר יותר. הולנד עושה מאמצים רציניים מאוד למנוע מעצמה לטבוע, כי היא בסכנה. אני שומעת את השרים שלהם מדברים על זה. הם הרי נמוכים ושטוחים. בנגלדש, באותה מידה. גם המובלעת של האי הו צ'י מין בווייטנאם, וגם רוד איילנד בארצות הברית. מפלס הים התיכון יעלה, ואצלנו אין היערכות לזה. שים לב שהשריפות אצלנו זה לא עניין של מה בכך, ההבדל במידת היובש בקיץ שונה מפעם. היכולת של האש להתפשט הרבה יותר גדולה. זה עניין עולמי, אבל עלינו מוטל לתרגם את זה לרמה המקומית, השכונתית והעירונית. אני לא בטוחה שזה בסדר היום של כולם בישראל, ולזה צריך לנתב את המאמץ".

את נתקלת בהכחשה של שינוי האקלים או של ההיערכות הנדרשת?
"התופעה הזו של הכחשה פונקציונלית היא ברורה מאוד. היא מזכירה את הצורך להוכיח שעישון הורג אנשים. חברות הטבק הוציאו לאורך השנים המון מחקרים שהטילו ספק בנזקי העישון כדי להקטין את הפגיעה ברווחים שלהן".

והיום?
"היום אנחנו מגיעים למהפכה הירוקה. גם כשהפסיקו להשתמש בכרכרות ועברו למוניות, הייתה שביתה של בעלי הכרכרות כי יש אובדן פרנסה. בעלי שדות הנפט, שמאוד מתעשרים, יתנגדו ויכחישו ויראו רק את הפרנסה שלהם ושל העובדים שלהם. זה אגב לא מעט אנשים וזה לא עניין פשוט, אבל יש עכשיו החלפת משמרת. מי ששדות הנפט הכניסו אותו לסנאט או לקונגרס זה אותו דבר רק למעלה, וזה משפיע בצורה שלילית הרבה יותר, וצריך להתמודד עם זה באמצעות גורמים שכנגד שמביאים משמרת חדשה. אין דרך מהירה לעשות את זה".

יש שיגידו שהפחדות האקלים הן מופרזות ומנותקות.
"ייתכן שהאיומים הם בחלקם איומי סרק. גם בשנות ה-60 אמרו שיש 10 שנים להציל את הפלנטה וזה לא היה אבוד, אבל אני בעד הכותרת של איום קיומי, כי זה גורם לנו לחשוב. צריך להבין שגם מעבר לזיהום הקרקע והרס הטבע, יש גם את נושא הבריאות. אנשים חולים ומתים בהמוניהם מזיהום אוויר ומים גם בלי שינוי האקלים. ניהול אנרגיה נקייה זה קפיצה אדירה".

ההתנגדות הגדולה היא בצד הפוליטי.
"לגבי העולם הלא דמוקרטי – כמובן שסין זה הפיל שבחדר. למה סין לא באה ולא מתחייבת? כולם כועסים על הודו שהתחייבה רק ב-2070 להיות באפס פליטות וכנראה שגם זה בלתי אפשרי, אבל לפחות היא אומרת שהיא תגיע לשם. אבל מה לגבי מדינה כמו אפגניסטן או עיראק או לוב? באמירויות כבר מבינים את השפה הירוקה, אבל לא בכל המקומות. זה משאיר לך אולי יותר מחצי עולם שהוא בפיגור משטרי, וזה נכון שגם המשטר הדמוקרטי לא מבטיח הצלחה.

"יש פה תלות שהדיקטטורה תהיה נאורה, אבל סין עושה הרבה דברים לא בכיוון הנכון. אין לי תשובה לזה. זה מתבטא כל השנים ברצון של האמריקאים להחליף משטרים דיקטטוריים ובכישלון אחרי כישלון. הפקס אמריקנה לא כל כך עובד. אנחנו צריכים לעבוד על האזור שלנו וככל שניתן, עם כל שותף שרוצה לעבוד איתנו, ויש לנו הרבה מה לעשות אצלנו בבית".

זה יכול להיות נושא שלא מפולג בין הימין לשמאל?
"אני לא שייכת דווקא לימין או לשמאל, אבל שים לב שיש אבסורד בישראל בזה שכביכול המחנה הימני אוהב את הארץ, והמחנה השמאלני אוהב את הסביבה. בארצות הברית של טראמפ היה אסור להגיד משבר אקלים. זה מאוד אבסורדי. מה שהימין שם מתחיל להבין זה את הנושא של התכלות משאבי כדור הארץ. הם יכולים להכחיש את ההתחממות, או את האחריות האנושית. הם לא יכולים להכחיש את זה שאנחנו שעלולים להיות במצב שבו אין מספיק אנרגיה, מזון ומים בעולם. וזה יגיע במידה מסוימת גם למדינות העשירות.

"כבר היום, כשזה מגיע אליהם עם עוד הוריקנים ושטפונות, זה מגיע לכיס שלהם, גם כשיש להם שדות נפט. גם בצד שמאל יש כאלו שדוגלים ב'עסקים כרגיל' מבחינת משק האנרגיה. בסופו של דבר המציאות תחייב את כולם, שמאל וימין, למצוא את הפתרונות הפוליטיים".