"כמו שיש פרויקטור לקורונה, כך צריך פרויקטור לבניינים הקורסים", אומר ל'דבר' יגאל גוברין, יו"ר איגוד המהנדסים לבנייה ולתשתיות בישראל. לדבריו, מעל 800 אלף יחידות דיור בישראל בנות מעל ל-50 שנה דורשות תעדוף סיכונים והתערבות ישירה. "נדרשת פה פעולה משותפת של משרדים מרובים: הרווחה, הכלכלה, הפנים והשיכון – ואת כל זה צריך לגבות משרד האוצר", הוא אומר.

גוברין מכיר את התופעה מזה שנים רבות. עשרות בניינים מקבלים צווי הריסה בישראל מדי שנה, אבל רק תמונות הקריסה של הבניין בחולון שפונה מתושביו ברגע האחרון לפני חודשיים זעזעו את הציבור והעלו את הנושא לסדר היום. מאז פונו בבהילות כחמישה עשר מבנים. שניים מהם, ברעננה ובני ברק, נהרסו מיידית.

כדי להעריך את היקף הבעיה משתמש גוברין בנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, המספקים מבט כללי על בתים בישראל לפי שנת בנייתם, ובמידע מהרשויות המקומיות, המנטרות בתים דרך תשלומי הארנונה של התושבים. "דרך התשלומים עיריות ומהנדסים יכולים למפות דירות ישנות וחדשות, והיכן הן נמצאות", אומר גוברין, "אבל בעיקר, הן יכולות לספר לנו מה המצב הכלכלי-חברתי של דייריהן, שעל פיו אפשר לשער, גם אם באופן כללי, את מצב התחזוקה שלהן".

לדבריו, 800 אלף יחידות דיור נמצאות בסיכון על בסיס נתוניהם הבסיסיים. מאחר שאי אפשר לטפל בכולן באופן מיידי, גוברין בנה יחד שותפיו מטריצת סיכונים שתאפשר לממשלה לתעדף טיפול. היא מתבססת על שלושה עקרונות:

א. דירוג הגיל של מבנים ישנים בשלוש קטגוריות גיל: 50-60, 60-70 ו 70 ומעלה.

ב. מידת הקרבה לים או לצירי תחבורה כבדים: מלחי הים משפיעים לרעה על שלדי הבניין, ויש תקן שמגדיר רמת מסוכנות ביחס למרחק בין החוף לבניין: עד 500 מטר מקו החוף, 500 עד 2000 מטרים, והלאה משם. לפליטות הפחמן של מכוניות יש השפעה שלילית על הבטון, ועל כן בניינים צמודים לצירי תחבורה מרכזיים נחשבים למסוכנים יותר.

ג. האם לבניין יש או אין קומה מפולשת (פתוחה משני הצדדים): הכוונה לקומת עמודים שאינה סגורה בקירות קשוחים, כזו הנמצאת במבנים רבים שנבנו על "עמודי גפרורים" בשיכונים עם הקמת המדינה; בניין שאין לו קומה מפולשת – הסיכוי שיתמוטט נמוך יותר.

"מטריצה תייצר מסגרת לסדר עדיפויות", אומר גוברין, "כשאני אראה בניין בן 70 במרחק חצי ק"מ מהים עם קומה מפולשת – אני יודע שזה הבניין הראשון לקרוס". המסמך שיצר הועבר ליו"ר ארגון מהנדסי הערים, והופץ למהנדסי הערים בכל הארץ.

נכון לעכשיו מדובר במהלך וולונטרי לחלוטין. המסמך אמנם נשלח למשרד הפנים והשיכון, אך תגובת השרים טרם התקבלה.

בנוסף מציין גוברין, שלא כל מהנדס בניין מוסמך לבדוק אם בניינים ותיקים הם מסוכנים, וכיום הוא פועל להגדרה בתקנות של מהנדסים מוסמכים לכך, וליצירת הכשרה מתאימה בנושא: "זו בעיה שלא הולכת לעזוב אותנו בזמן הקרוב ולכן ביקשתי דרך אנשי הדרכה באיגוד תכנית לימודים בכיוון בנושא".

"ראשי הערים צריכים לעשות את הסקר הראשוני"

"המסמך עשה משהו ומתחילים לדבר עליו, מבחינה זו זה כבר חיובי", אומר גוברין, "חלק מראשי הערים באים אלי בטענות שאני זורק את הבעיה הזו עליהם; אני לא אומר שיש להם אחריות להכול, אבל את הסקר הראשוני הם צריכים לעשות, כי הם מכירים את הערים שלהם הכי טוב".

מה לגבי האחריות למימון התיקונים?
"סיפור המימון הוא אחר לגמרי. יכול להיות שהרשויות יגידו שזה לא אצלם ושאלת המימון תעבור למשרד הפנים או השיכון.

"בסופו של דבר, כל בנין זה רכוש של הדיירים וצריך יהיה להחליט מולם מה עושים: יהיו מקומות שבהם הדיירים יוכלו לממן את החיזוקים והשיפוצים הנדרשים, יהיו מקומות שבהם התושבים לא יוכלו ויהיו כאלו שאי אפשר יהיה לשפץ יותר, אבל בסופו של דבר מישהו יצטרך להחליט מה עושים עם הדבר הזה.

"ביררתי עם קולגות בחו"ל, וסיפרו לי שבברצלונה למשל מחייבים את הדיירים לקחת מהנדס שיבדוק את הבית שלהם, העירייה מקבלת חוות דעת על כל בניין ישן בעיר, זה בדי אן איי שלהם. אנחנו מדינה צעירה ולא חשבנו עדין על הדברים האלו, עד שהתעוררנו בוקר אחד ועכשיו צריך לעבוד בזה".