רחלי כהן, אם לשלוש מחולון, היא קלינאית תקשורת בעלת תואר שני בהפרעות בתקשורת מאוניברסיטת תל אביב. היא בעלת ותק של 20 שנה, 18 מהן במשרד החינוך. היא עובדת, ב-70% משרה, במרכז החינוכי-שיקומי "אסיף", מסגרת חינוכית ייחודית בתוך המרכז הרפואי "שמיר"; מטפלת בילדים בני 3 עד 10, כולם בעלי מגבלות פיזיות, חלקם נזקקים להליכון או לכסא גלגלים.

את הכנסתה החודשית היא נאלצת להשלים בעבודה כעצמאית, בביתה. "אני מאוד אוהבת את מקום העבודה שלי", אומרת כהן, "העבודה בציבורי הרבה יותר מספקת, מגוונת ומעניינת, אבל עם סיפוק לא הולכים למכולת".

שכר קלינאית מתחילה: 40-30 שקלים בשעה

קלינאות תקשורת הוא מקצוע אקדמי, פרא רפואי, שעוסק באבחון, טיפול ושיקום של אנשים עם לקויות בתקשורת (בעלי קושי שפתי – בדיבור, בהבעה, בתקשורת לא מילולית ועוד), כתוצאה מסיבות שונות (שיתוק מוחין, נכות פיזית, חירשות, פגם באזור הפה, בעיות קואורדינציה ובעיות פסיכולוגיות וקוגניטיביות).

בישראל כ-6,400 קלינאיות תקשורת בעלות תעודה בתוקף, 95% מהן נשים. קלינאית תקשורת מוסמכת היא בוגרת תואר ראשון של 3.5 שנות לימוד במסלולי החוגים להפרעות בתקשורת באוניברסיטאות. לאחר סיום התואר היא עוברת שנת התמחות מעשית ומבחן רישוי ממשלתי (סך הכל 5-4.5 שנות הכשרה). קלינאיות רבות הן גם בעלות תואר שני. כל קלינאיות התקשורת שלמדו בישראל הן גם אודיאולוגיות מוסמכות – עושות בדיקות שמיעה והתאמת מכשירי שמיעה.

קלינאיות תקשורת במגזר הציבורי עובדות בעיקר במשרד החינוך ובקופות החולים. שכרה של קלינאית מתחילה במשרד החינוך עומד על 40-30 שקלים לשעה. בקופות החולים קלינאיות רבות, בעיקר מתחילות וצעירות, מועסקות כפרילנסריות ללא זכויות סוציאליות, ושכרן מוערך בכ-27 שקלים נטו לשעה (אחרי ניכוי מס וזכויות).

"לא מוכנות להיות פראייריות"

תוך שנה-שנתיים במקצוע, קלינאית יכולה לעבור להיות עצמאית, ולגבות 300-250 שקלים לטיפול של 45 דקות. אצל קלינאית מנוסה, מחיר טיפול פרטי יכול להגיע גם ל-400 שקלים ויותר.

רחלי כהן, קלינאית תקשורת. "גם קומץ קטן של נשים יכולות לעשות שינוי" (צילום: אושרי מונסינדי)

"בפרטי זה פי שש או שבע יותר", אומרת כהן. "בבית הספר אני מרוויחה 60 שקלים לשעה. השכר ממש לא מספק אותי ואת צרכי המשפחה שלי, אז אני עושה השלמת הכנסה כעצמאית. יומיים בשבוע אני עושה טיפולים בבית. באופן פרטי, אני לוקחת 370 שקלים לטיפול של 45 דקות. כמובן שכעצמאית יש לי הוצאות, אבל עדיין הפערים עצומים. חודשית, אני מכניסה מה-30% כעצמאית יותר מאשר מה-70% משרה בציבורי".

פערי השכר האלה בין השירות הציבורי לפרטי דוחפים קלינאיות רבות לשוק הפרטי. "זו אוכלוסייה מאוד איכותית, אקדמאית, עם תנאי קבלה ללימודים מהגבוהים בארץ", אומרת כהן, "והן פשוט לא מוכנות להיות פראייריות ולעבוד בשכר כל כך נמוך. זה עד כדי כך נמוך שהמון קלינאיות תקשורת מאריכות את חופשות הלידה לפעמים אפילו לשנה, כי את כל השכר שהן היו מקבלות הן היו צריכות לשלם למטפלת. יש המון משרות לא מאוישות, למרות שכן רוצים לעבוד בהן, פשוט לא בשכר הזה".

"אין מחסור בקלינאיות"

באחרונה התעוררה זעקה ציבורית עקב המחסור החמור בקלינאיות תקשורת במערכת החינוך. אך לדברי ד"ר אסנת סגל, יו"ר האגודה הישראלית של קלינאי התקשורת, אין בארץ מחסור בקלינאיות תקשורת. "יש מחסור בשוק הציבורי", היא אומרת, "הקלינאיות קיימות, פשוט לא נותנים להן תנאים לעבוד בשירות הציבורי. יש פה החלטה מודעת שמקצועות נשיים הם לא מקצועות ששווה לשלם עליהם".

ד"ר אסנת סגל: "אם המדינה לא תתעורר ולא תחשוב איך לשפר תנאי עבודה, לא יהיו קלינאיות תקשורת" (צילום: אלבום פרטי)

לדבריה, "משרדי הממשלה וקופות החולים מנסים ליצור נרטיב של מחסור, ואז אומרים שאם יתנו מספיק הכשרה הבעיה תיפתר. הבעיה לא תיפתר. גם אם יעמידו עכשיו עשרה בתי ספר, קלינאיות יעשו מה שהן עשו עד עכשיו, ויעזבו את השירות הציבורי, שלא מציע להן מספיק".

להערכת האגודה, כ-2,000 קלינאיות, מתוך כ-6,400 הקלינאיות המוסמכות בארץ, עובדות באופן פרטי, ורבות נוספות משלבות משרה ציבורית חלקית עם עבודה בקליניקה פרטית. באופן מפתיע, זהו בדיוק היקף המחסור בנשות מקצוע במגזר הציבורי, שציין הדו"ח הבינמשרדי המשותף למשרדי החינוך, הרווחה ומשרד ראש הממשלה.

"אף אחד מאיתנו", אומרת סגל, "לא רוצה קלינאית תקשורת, או כל מטפל מקצועי אחר שמטפל בילדים שלנו, שאין לו ברירה בחיים אלא לעבוד ב-40 שקלים לשעה. העוזרת שלי מקבלת יותר מזה. אף אחד בימינו לא יכול לעבור בשכר של 35 שקלים לשעה. אם המדינה לא תתעורר ולא תחשוב איך לשפר תנאי עבודה, לא יהיו קלינאיות תקשורת".

"מדפיסות דפי פעילות בבית"

כהן מרגישה אמנם בת מזל, כדבריה, אך לא כולן כמוה. "אני עובדת במקום סופר מעניין", היא  אומרת, "מסגרת כוללנית שבה אני מנהלת חממת טיפולית עם חדר חושים מאובזר. אבל יש קלינאיות שעוברות ממסגרת למסגרת, על חשבון הזמן שלהן. אף אחד לא משלם להן על הנסיעות. הן מטפלות בכמה מסגרות חינוך מיוחד ובילדים משולבים בחינוך הרגיל, קונות צעצועים בכסף שלהן, מדפיסות דפי פעילות בבית".

קלינאיות רבות עובדות, לדבריה, במקומות ללא ציוד, ללא חדר טיפול, ולא נהנות מהשתתפות במימון השתלמויות מקצועיות. כעובדת משרד החינוך, היא עורכת השוואה: "למורים במשרד החינוך יש גמול ייעוץ, גמול חינוך כיתה, גמול ריכוז שכבה ועוד, אך למקצועות הטיפול אין במשרד גמול ספציפי. יתרה מכך, מורים שעובדים בחינוך המיוחד מקבלים גמול חינוך מיוחד בגובה 14%, אך חלק מהקלינאיות שעובדות עם אותם ילדים מקבלות רק 9%".

בהבדל ממורה, שמקבלת כיתה אחת לחינוך כל השנה, קלינאיות, היא מסבירה, מקבלות לאחריותן בתחילת שנה מספר מסגרות, גנים או כיתות, שתיים-שלוש מסגרות ולפעמים גם יותר. "עקרונית, טיפול אצל קלינאית צריך להימשך 45 דקות, אבל העומס גדול, ולפעמים קלינאית נאלצת לתת רק 20 דקות לילד כדי להגיע לכולם. יש כאלה שעושות קבוצות, היו שנים שעשיתי טיפולים זוגיים".

והעומס אינו רק בטיפולים. "על כל מסגרת שיש לך, יש ישיבות תל"א (תכנית לימודים אישית) שמכינים לכל מטופל, פגישות הורים, ישיבות סגל קבועות, שעות שהייה, הכנת לוחות תקשורת, ואנחנו צריכות לכתוב המון המון דו"חות, לכל מטופל. לפעמים את ממש קורסת.

"אנחנו מקצוע אקדמי מאוד מכובד", היא מוסיפה, "נשים איכותיות ומשכילות שמאוד התאמצו כדי להגיע לאן שהגיעו, ואין שום סיבה שנהיה בתחתית השכר במשק, במיוחד כשיש ביקושים כל כך גדולים. כל הזמן אומרים לי, 'את עושה עבודת קודש', אבל מעבר לקודש, זו עבודה, וצריך לשלם עליה".

"הגיע הזמן לעבור מדיבורים לעשייה"

השכר ותנאי העבודה המתסכלים הובילו אותה לפעולה בתקווה לשנות את המצב. "השטח בוער", היא אומרת, "קמות התארגנויות. הבנו שאף אחד לא ידאג לנו אם לא נדאג לעצמנו". בחודשים האחרונים היא הקימה עם קבוצה של פיזיוטרפיסטיות, מרפאות בעיסוק, קלינאיות תקשורת ומטפלות באמנות, את "פורום מקצועות הבריאות במשרד החינוך", במטרה לשפר את שכרן ואת תנאי עבודתן. "אנחנו מיוצגות כרגע על ידי הסתדרות המורים, שעוסקת באופן טבעי במורים, וקולנו פחות נשמע. אנחנו עמלות על הכנסת נציגות לארגון, שתוכל לדאוג לנו גם בהסכמי השכר שצריכים להיפתח בינואר 2022.

"הגיע הזמן לעבור מדיבורים לעשייה", היא אומרת, וקוראת לכל הנשים במקצועות הצווארון הוורוד לפעול למען שיפור שכרן. "גם קומץ קטן של נשים יכולות לעשות שינוי".