תחזית הבנק הפדרלי בארה״ב השתנתה בחדות. לפני שלושה חודשים בלבד העריכו רוב חברי הוועדה המוניטרית של הבנק שלא תהיה העלאת ריבית ב-2022. בשבוע שעבר הודיע יו״ר הבנק, ג׳רום פאוול, על צפי של 3 העלאות ריבית בשנה הקרובה וצמצום מהיר של התמיכה המוניטרית.

החלטת הבנק מתקבלת על רקע ויכוח סוער בין כלכלנים על מהות האינפלציה. ההודעה של הבנק הפדרלי אמנם דרמטית, אבל לא חותמת את הדיון בנושא.

עליית מחירים רגעית, או סחרור גדול?

בארה״ב מתקיים בחודשים האחרונים דיון כלכלי נוקב בין שתי קבוצות של כלכלנים. קבוצה אחת רואה בעליית המחירים ״אינפלציית מעבר״ – אירוע כלכלי זמני, מוגבל וייחודי לתקופת המגיפה.

הקבוצה השנייה רואה בעליית המחירים ״אינפלציה מתמדת״, שהסיבות לה עמוקות והיא עלולה להפוך לסחרור של עליית מחירים שייפגע במשק בצורה קשה.

הוויכוח שניטש בין שתי הקבוצות איננו דיון תיאורטי. החלטת הבנק הפדרלי שהיא תוצאה של חשש מסחרור אינפלציוני, גוזרת צמצום של הכסף המצוי במשק, קיצוץ תקציבי ומתנגשת עם התכניות השאפתניות של הנשיא ג׳ו ביידן להשקעות חברתיות.

אחד הדוברים הבולטים במחנה הזה הוא הכלכלן הדמוקרטי לארי סאמרס, היועץ הכלכלי של הנשיאים ברק אובמה וביל קלינטון. סאמרס תקף את חבילת הסיוע למשק של הנשיא ביידן עוד מימיה הראשונים.

במחנה השני ניצבים אנשי מקצוע בממשל ביידן וכלכלנים פרוגרסיביים אחרים. פרופ׳ פול קרוגמן אומר שבלימת האינפלציה לא צריכה להיות ראשונה בסדר העדיפויות. הכלכלנים מדגישים את הנסיבות הזמניות של עליית המחירים, ובראשם השיבושים בשרשרת האספקה העולמית, והחסכונות הפרטיים שנוצרו לאמריקאים בתקופת הסגרים. שילוב הנסיבות הזה גרם לכך ש׳הרבה כסף רודף אחרי מעט סחורות׳ מצד אחד, אבל המצב הזה זמני.

הכלכלנים טוענים גם שהתאוששות שוק העבודה צריכה להיות שיקול מרכזי יותר בקביעת המדיניות. עדיף לאחר קצת את המועד ״האידיאלי״ להעלאת הריבית, מאשר להביא לצמצומים במשק ללא סיבה, ולפגוע בתעסוקה ובשכר.

תור של אוניות, עליית שכר ומחירי נדל״ן

מדד המחירים בארה״ב שבר שיא של 40 שנים, עם אינפלציה שנתית של 6.8%. הנתונים אמנם לא חרגו מהתחזיות, אבל האפקט שלהם משמעותי.

אחרי עשורים של עליית מחירים איטית, יש חשש מאובדן שליטה. עליית המחירים מונעת מתנאים זמניים וגם מתנאים קבועים. השאלה שהכלכלנים מנסים לפצח היא המזיגה ביניהם.

אחת הסיבות הזמניות לעליית מחירים היא השיבושים בשרשרת האספקה. לאחרונה חל שיפור מסוים בתור המשתרך של ספינות אספקה בנמלי הים של ארה״ב, אבל הוא עדיין ארוך מהרגיל. תעשיית השבבים מתחילה גם היא להתאושש, ואיתה תעשיית הרכב.

בין הגורמים הקבועים לעליית מחירים נמנים הלחצים הגוברים להעלאת שכר העובדים, עלייה במחירי הנדל״ן והשכירויות ועלייה במחיר מוצרי היסוד.

שיעור התעסוקה בארה״ב לא חזר לרמתו ערב המגיפה (59% בנובמבר לעומת כ-61% בתחילת 2020), ומנגד מתרבות העדויות לשיעור מתפטרים גבוה, חוסר מוכנות של עובדים לעבוד בשכר נמוך ומדדים נוספים שמעידים על שוק עבודה שעובר שינוי. עליות שכר עשויות לקבע את עליית המחירים.

הנגיד הרפובליקני שנתמך על ידי ביידן

נגיד הבנק הפדרלי ג׳רום פאוול חזר מספר פעמים על המחויבות שלו לתעסוקה מלאה, במסיבת העיתונאים האחרונה. כשנשאל איך הוא מגדיר אותה, ענה הנגיד שהוא מתייחס למגוון מדדים, וביניהם תעסוקה באוכלוסיות וגילאים שונים, מספר המתפטרים, שיעור התעסוקה ועוד.

פאוול הוא נגיד רפובליקני שזכה לתמיכתו של הנשיא הדמוקרטי ג׳ו ביידן. הנשיא מינה אותו לעמוד למשך כהונה נוספת בראש הבנק הפדרלי מתוך אמונה שפאוול יוביל מדיניות תומכת תעסוקה.

בהצהרותיו האחרונות הפסיק פאוול להשתמש במינוח ״אינפלציית מעבר״ כדי לתאר את עליית המחירים, מה שיכול להעיד על שינוי כיוון. החלטתו האחרונה הולכת בכיוון דומה של צמצום הכסף, ומנווטת לכיוון מדיניות מוניטרית קשיחה יותר.

עם זאת, לבנק הפדרלי עדיין נותר מרחב תמרון לא מבוטל. ההפסקה ההדרגתית של ההרחבה הכמותית סוללת אמנם את הדרך להעלאת ריבית, אבל משאירה בידי הבנק אפשרות לקבל החלטה בחודשים הקרובים בהתאם למידע שיצטבר על עליית המחירים, שוק התעסוקה והכלכלה הריאלית.

14 שנים של ריבית אפסית

הריבית תישאר נמוכה בשיעור היסטורי, גם אם תעלה בשנה הקרובה. צמצום מוניטרי אגרסיבי יכול להתבטא בעצירה מוחלטת של ההרחבה הכמותית והעלאות חדות ומהירות של הריבית, בשביל ״לצנן״ את המשק.

להעלאה איטית של רבעי אחוז יש אפקט מצנן, אבל הוא מוגבל. מוקדם לקבוע עדיין אם הבנק הפדרלי שינה מדיניות או שהוא פשוט התאים אותה לתנאי הדרך המשתנים. הריבית האפסית מונהגת בעולם מאז משבר 2008, לא מאז פרוץ הקורונה. ייתכן שלאחר 14 שנים ישנו כאן התחלה של סיבוב פרסה.