״אחי, יש מלא משרות, אף אחד לא רוצה לעבוד בהן״. בבתי הקפה בתל אביב, צעירים מבינים באינטואיציה מה שכלכלנים בחליפות מחויטות מנתחים בחדרי הישיבות. העולם מטורלל? אז מטרילים.
המילה ״טרלול״ זכתה במקום הראשון בסקר שערכה האקדמיה ללשון העברית, והשאירה הרחק מאחור מילים כמו חיסון, תשנית (מוטציה) ודחף (בוסטר). טרלול הוא מצב נפשי שמאפיין את התקופה. חוויה משותפת להמוני ישראלים בסוף 2021, שנת הקורונה השנייה.
הפער בין הייטקיסט לעובד מעמד הביניים בלתי נתפס; עצמאים שהמדינה כופה עליהם לא לעבוד, לא זוכים לפיצויים; הממשלה מקדמת את חיסול המשק המתוכנן בחקלאות, בלי החקלאים; המחירים עולים; הדולר נחלש; דמי האבטלה נגמרו; אנשים מסתכלים ימינה, מסתכלים שמאלה, ומבינים: אין כאן באמת מבוגר אחראי. המצב כאוטי.
***
המיליארדרים בעולם התעשרו במהלך המשבר, ושכבות ממעמד הביניים מתדרדרות לעוני. כחמישית ממעמד הביניים בישראל נעלם בתקופת הקורונה, על פי נתונים של ארגון "לתת". בתחילת המגפה האשימו את העניים (החרדים והערבים) בהתפרצויות. עכשיו, כשיש חיסון, מתברר שהם מחוסנים פחות. 30% פחות. מה המדינה עושה עם זה?
יומיים לפני פרסום דו״ח העוני של הביטוח הלאומי, פורסם מחקר שמראה שאי השוויון וביצות העוני בישראל גדלים כתוצאה מכלי המדיניות של הממשלה.
שר האוצר התגאה בנתוני המקרו של הכלכלה הישראלית. נפח הפעילות של כרטיסי האשראי, הוא אמר, שובר שיאים, ומעיד יותר מכל על המצב הטוב שישראל נמצאת בו. שיטוט מהיר בקניון מוכיח: הישראלים אכן שם. קונים. הרבה. שמח על סיפון הטיטאניק. ״אָכוֹל וְשָׁתוֹ כִּי מָחָר נָמוּת״.
החוויה של ״אין מחר״ חוגגת בתחילת העשור השלישי של המאה ה-21. אכול, שתה וקנה הרבה. עכשיו, כי אין מחר; אלה התרבות והכלכלה שמתפתחות עם המגפה.
הישראלים שוחקים חסכונות, חיים על אוברדרפט, יוצאים לחופשות וקונים אינסוף מוצרי צריכה. אייפון, חדר כושר, בגדים. סמלי סטטוס.
תרבות צריכה שמקפיצה את נתוני האשראי, יחד עם חוסר השקעה בעתיד (דירה, חסכונות, חינוך טוב), הם לא בשורה טובה למשק. הם עדות למשבר. זה יותר מדאיג ממנחם. יאללה, מספיק להתבאס, מסיבה. טרילילי טרללה.
***
בסוף 2020, לפני שנה, כתבתי על ״התמימים והנבונים״. השנה הראשונה של מגפה בעולם דיגיטלי והיפר-קפיטליסטי, חשבתי אז, עושה משהו לבני האדם. בני אדם הם לא רובוטים. יש להם לב ומחשבות, והם עלולים לרצות לשנות את העולם. לרגעים ב-2020, הייתה תחושה שמשהו ישתנה. שיבוא איזה פיכחון.
התמימים חשבו אולי שהחברה האנושית תתכנס למציאת פתרונות לבעיות שמאיימות על קיומה. בוועידת האקלים בגלזגו, הוכיחו מנהיגי העולם שמבחינתם זו בדיחה. הכלכלות הגדולות יכלו לקבל החלטות שיפחיתו את הזיהום ברמה דרסטית, ולא עשו זאת. בינתיים בישראל, החרדים יישאו בעול נקיון-העולם, הם ייאלצו לשטוף כלים או לשלם הרבה על חד פעמי. טרללת.
התמימים, שקיוו לשינוי בדרך שבה צועדת החברה האנושית, הם הנבונים האמיתיים, כי זה מה שראוי שיקרה. אבל צריך לומר, זה גם התסריט הכי פחות ריאלי מבין התסריטים האפשריים. סביר שיהיה גרוע יותר. משברי ענק כלכליים לא הצמיחו בעבר דברים טובים. די להסתכל על שתי מלחמות העולם במאה הקודמת.
***
הסרט ״אל תסתכלו למעלה״ (נטפליקס) מסכם עבורי את 2021 בצורה מדויקת. מטאור עתיד להתנגש בכדור הארץ ולהשמיד אותו. מי שציפה שהמין האנושי יתאחד כנגד האיום המיידי, יתאכזב. הפוליטיקאים רותמים את המצב לצורכיהם, התקשורת עסוקה בבידור, והתאגידים מוצאים דרכים להתעשר מהמשבר. נשמע מוכר?
רגע לפני הסוף, אומר האסטרונום ד״ר רנדי מנדל (לאונרדו דיקפריו) ברגע של בהירות מחשבה: ״היה לנו הכול״. אבל זה היה מאוחר מדי. 2021 לא היתה שנת מפנה או התפכחות. היא היתה שנת הניסיון לחזור לשגרה. ״לחיות לצד הקורונה״, כמו שמרבה לחזור ולומר ראש הממשלה.
ייתכן שקיים פער בין הרצון של הפוליטיקאים והכלכלנים לחזור לשגרה, לבין הרצון של רבים בארץ ובעולם לראות שבכל זאת משהו משתנה. שהשגרה שהייתה לפני כן: עבודה קשה, שכר נמוך, היפר צריכה, אי שוויון עמוק, חיסול מהיר של הטבע והחי על פני כדור הארץ – לא תשוב. אולי יש ציפייה שכתוצאה מהמגפה יהיה פה קצת פחות מטורלל.
אבל לאחדים, טרלול וכאוס הם אבני בניין טובות להיבנות מהן. ולכן הטרלול הוא השגרה.
