קבוצה המתארת את עצמה כאלטרנטיבה לאיגוד עובדי הרכב האמריקני (UAW) במפעל יצרנית הרכב פולקסווגן בצ'טנוגה, טנסי בארה"ב לא הצליחה לעמוד בסף המינימום לייצוג עובדים תחת מדיניות יחסי העבודה המונהגת במקום, זאת לעומת האיגוד עצמו שעמד בסף המקסימלי.

הייתה להם שיטה

בשנת 2014 ערך איגוד עובדי הרכב האמריקני הצבעה בקרב עובדי המפעל על הצטרפות לאיגוד, כמתחייב מהחוק האמריקני, אותה הפסיד בהפרש קטן. את ההפסד תלו ב"התערבות חיצונית" של פעילים נגד עבודה מאורגנת שהפעילה קבוצה בשם מומנטום דרומי (Southern Momentum). תזכרו את השם הזה, עוד נחזור אליו.

מספר שבועות אחרי אותה הצבעה הודיעה הנהלת פולקסווגן על מדיניות פנים חדשה ויוצאת דופן ליחסי העבודה במפעל – שיטת מדורגת להכרה בקבוצות בתוך המפעל. כשקבוצה עומדת בדרישות הסף מבחינת מספר החברים – ייצוג של 15%, 30% ו-45% מתוך 1,500 העובדים במקום – היא זכאית לפגישה עם ההנהלה על מנת לדון במשכורות, הטבות נוספות, בטיחות בעבודה ועוד. במסגרת שיטה זו, יש להדגיש, הפגישות אינן מחייבות; אין חתימה על הסכם עבודה קיבוצי והחברה לא מחויבת לנהל משא ומתן עם עובדיה. העמידה בתנאי הסף נקבעת על ידי בודק חיצוני אליו מעבירים הארגונים את טפסי החתימה שלהם.

בשבוע שעבר, כאמור, הודיעה הנהלת המפעל בטנסי  לעובדיה כי ה-UAW הוכר שוב בארגון היציג של לכל הפחות 45% מכוח העבודה, כך שהאיגוד יהיה זכאי לשתף בדרגה הגבוהה ביותר של מגעים עם הנהלת המפעל במסגרת המדיניות הנהוגה בו. עם זאת, סירבה ההנהלה להכיר באיגוד לצורכי משא ומתן לחתימת הסכם קיבוצי והאיגוד מצידו לא הביע, בשלב זה, עניין בעריכת הצבעה נוספת של העובדים על הנושא.

עוד הודיעה ההנהלה כי הארגון היריב, מועצת המועסקים האמריקנית (ACE) לא עומדת עוד בדרישות הסף המינימליות של מדיניות יחסי העבודה במפעל, הדורשות ייצוג של לפחות 15% מהעובדים במפעל.

כדי להבין את משמעות ההודעה, צריך להבין מה עומד מאחורי ה – ACE.

"איגוד נטול-איגוד"

כבר למעלה מעשור שה-UAW משקיע מאמצים לאגד את עובדי מפעל המכוניות בטנסי אך ללא הצלחה. פוליטיקאים רפובליקנים במדינה ובאזור הדרום כולו להוטים לשמור על מצב עניינים זה.

מלבד מדיניות יחסי העבודה הייחודית, הצמיחה ההצבעה ב-2014 תופעה נוספת במפעל. זמן קצר אחרי ההפסד שנחל ה-UAW, הקימו מנהיגי ותומכי "המומנטום הדרומי" את ה-ACE כפעולת נגד למאמצי ההתאגדות במפעל. עורך הדין שהגיש את מסמכי הרישום של הארגון החדש למשרד העבודה האמריקני מוצג באתר האינטרנט של משרדו כמומחה ל"התחמקות מארגוני עובדים". מורי נייסלי, שותף אחר באותו משרד, תיאר את הארגון החדש כ"איגוד נטול-איגוד" שלא שואף לנהל משא ומתן קיבוצי בשם עובדי פולקסווגן.

אתר האינטרנט הרשמי של ה-ACE מתגאה בעצמאותו של הארגון. "ACE לא יקבל מימון מכל אדם או ארגון שינסה להשפיע על החלטותינו או עצמאותנו".

עם זאת, בראיון שהעניק לסוכנות הידיעות רויטרס ב-2014, אמר עורך הדין נייסלי כי במסגרת הצליח לגייס סכום "בן שש ספרות" מאנשי עסקים בצ'טונגה. נייסלי הדגיש שהכספים לא הגיעו מעובדי פולקסווגן. לדבריו, הסכום ישמש להוצאת חולצות ועלונים של הארגון שיחולקו במפעל, כמו גם לקניית שטחי פרסום בעיתונות המקומית.

ועד עובדים פנימי הוא תופעה מוכרת לקורא הישראלי, אולם יש לשים לב שבמקרה זה הכריזה הנהלת המפעל על ניטרליות בנושא ומי שמממן את הפעילות נגד ארגון העובדים הם מעסיקים אחרים באזור. כפי שאמר שון מוס, אחד ממייסדי הארגון ומי שעומד בראשו "התורמים שלנו מודאגים שה-UAW יתפשט מעבר לפולקסווגן".

שנתיים לאחר הקמתו, כאמור, כשל ה"איגוד נטול-איגוד" לעמוד בדרישות הסף לייצוג עובדים של המערכת שהביאה להקמתו.

בשולי הדברים

הסיפור על עובדי פולקסווגן שסיימתם לקרוא כרגע היה אמור להתפרסם באתר זה כבר בתחילת השבוע, על בסיס ידיעה בנושא מאתר labornotes.org. פנייתנו למחבר הידיעה על מנת לקבל את אישורו לתרגום, נענתה בהתחלה בחיוב. אך כעבור מספר שעות, קיבלנו ממנו הודעה נוספת לפיה אחרי שיחה עם עורכי האתר הוא נאלץ למשוך את הסכמתו כי האתר מחרים את ישראל "על רקע הפרות רחבות הקף של זכויות אדם". מאוכזבים מעמדתו של העיתון, השבנו כי אנחנו מצטערים לשמוע כי הם בוחרים להחרים את מעמד העובדים בישראל. צר לנו שכך התגלגלו הדברים אבל שמחים שיכולנו להביא לכם את הסיפור, למרות הכל.