שר האוצר הגיב אתמול (חמישי) באיפוק לחדשות הכלכליות החשובות ביותר של השנה, ירידת יחס החוב תוצר בשנת 2021.

אביגדור ליברמן מרבה לדבר על חשיבות הנתון הכלכלי של החוב, ולמרות זאת בהודעת משרד האוצר הסתפק בלציין בקצרה שירידת החוב תוצר היא ״עדות לחוזקה של כלכלת ישראל ולמדיניות פיסקלית אחראית״. ההישג יוצא הדופן אפילו לא עלה לעמוד הפייסבוק של השר.

ליברמן ודאי עסוק בימים אלה, אבל ייתכן שההחלטה לא לחגוג את ההצלחה הגדולה של ישראל, לשיטתו, נובעת מכך שלא כך כך נוח לנפנף בנתון הזה בנקודת הזמן הזאת.

שר האוצר כתב רק ביום שישי האחרון בעמוד הפייסבוק שלו את המסר עליו הוא חוזר שוב ושוב: ״יותר מידי זמן נקטו פה בשיטה הישנה והמסוכנת של ׳לשפוך כסף על הבעיה׳. זה לא עובד… לאורך זמן יש משמעות הרסנית לחלוקת כספים ללא הבחנה וניתן לראות זאת בגרעון שצמח בשנה שעברה״.

אלא שכעת מסתבר שלמרות ״חלוקת הכספים העיוורת של הממשלה הקודמת״, לדברי ליברמן, ו״פיזור הכסף מהמסוק לכל עבר״, יחס החוב תוצר דווקא ירד. לישראל יש פחות חובות, ויותר כסף.

***

מה יכול שר האוצר לומר כעת למשתתפי מחאת בעלי העסקים והעצמאים, שהייאוש שלהם מאטימות הממשלה הביא אותם להקים מאהל מחאה מול ביתו בקור המקפיא של נוקדים? מה התירוץ שיכול להיות למדיניות ה׳סגר השקט׳ שמלווה באפס פיצויים? איזו סיבה יש לכך ש״נאבד כמה עסקים קטנים בדרך״, כפי שאמר בכיר באוצר בכנס באילת?

אם מדינת ישראל היתה משקיעה 30 מיליארד שקלים נוספים במשק ובתכניות סיוע, סביר להניח שיחס החוב תוצר היה גדל בעוד אחוז אחד בלבד. במקום 70.3%, יחס החוב תוצר בישראל היה עומד על 71.3% בשנה החולפת. זאת בעוד שב-2020 עמד היחס על 71.7%. האם זה מצדיק את חוסר הוודאות הכלכלי ומדיניות היעדר הפיצויים של האוצר?

***

נתוני החוב תוצר ממדינות העולם עוד לא החלו להצטבר, אבל אפשר להעריך שהקטנת החוב, במהלך משבר כלכלי ובריאותי חריף כל כך, ייחודית למדינת ישראל.

הסיבות המרכזיות שפורטו בהודעת האוצר להקטנת החוב הן הכנסה חריגה ממיסים, לצד פגיעה מתונה יחסית בתוצר. הכנסות המדינה ממיסים אכן זינקו בשנת 2021, ועקפו את התחזיות ב-25 מיליארד שקלים. התוצר בישראל נפגע בשיעור מתון מאוד בהשוואה בינלאומית, בין היתר בגלל המבנה הייחודי של המשק הישראלי והחוזקה של מגזר ההייטק, שכמעט לא הושפע מגלי התחלואה ואף פרח בתקופה הזו.

אבל לשתי הסיבות האלה של האוצר מצטרף גורם נוסף: הסיוע שניתן למשק בזמן המשבר, אותו "כסף שנשפך" עד שליברמן נהיה שר האוצר, הוא שאיפשר לעסקים ולשכירים לצלוח את התקופה הקשה, להניע את הכלכלה ולשלם מיסים. הפסקת מנגנוני הסיוע שמוביל שר האוצר אולי תרוויח כמה שברירי אחוז בשיפור החוב תוצר של השנה, אבל מי שישלם על זה יהיו האזרחים.