עליית המחירים בישראל נובעת מהתייקרות בעלויות הייצור בעולם: שיבושים עולמיים בשרשרת האספקה, ביקושים גוברים למוצרים ועלייה במחירי הדלק והאנרגיה. היבואנים בישראל החליטו לא לספוג את ההתייקרויות למרות שנהנו מהתחזקות השקל מול מטבעות החוץ, ומשנתיים רווחיות בזמן הקורונה.

העובדה שיבואנים ויצרנים גדולים כמו ׳אסם׳, ׳שסטוביץ׳, ׳סנו׳ ו׳שטראוס׳ הודיעו שידחו או יבטלו את עליית המחירים מעידה יותר מכל על כך שהחברות האלה לא עברו לפעילות הפסדית. הן עדיין ירוויחו. גם המדינה נהנתה מהכנסות ממיסים מעבר לצפי בשנה החולפת, 25 מיליארד שקלים מעל לצפי. ועדיין, הציבור הישראלי מתבקש לשלם יותר על חשמל ודלק; ובהמשך גם על מים ותחבורה ציבורית.

כלכלת ישראל היא כלכלה מוטת ייבוא. מרבית המזון, המכונות והמכשור שנמכר בישראל מיוצר בחו״ל. בשוק התחרותי של המוצרים, לא אמורה להתקיים רווחיות גבוהה במיוחד. אבל בישראל החוקים שונים. אחת הסיבות לכך היא הסדרי ״ייבואן בלעדי״, שמייצר מונופול על מוצרים ספציפיים כמו קוקה קולה, פסטה ברילה, משחת שיניים קולגייט, קורנפלקס קלוגס, שברלוט ועוד.

גם על מוצרי חשמל, ביגוד ובייחוד חלפי רכב יש יבואנים בלעדיים. יוצא שבישראל אותם מוצרים שנמכרים בחו״ל יקרים הרבה יותר, ותופסים נתח גדול יותר ממשכורתו של העובד.

***

אבל יוקר המחייה נובע בראש ובראשונה ממדיניות החנק התקציבי של ממשלות ישראל לאורך השנים. ההשקעה של מדינת ישראל באזרחיה נמוכה ב-130 מיליארד שקלים, בכל שנה, לעומת תקציבי המדינות המפותחות.

להשקעות הנמוכות של המדינה יש השלכות חמורות בכל התחומים: חינוך, בריאות, תחבורה, רווחה ותחומים נוספים שמטילים את המעמסה על האזרחים. כ-13 אלף שקלים בשנה מוציאים אזרחי ישראל על שירותים ציבוריים, יותר במדינות המפותחות בעולם.

ההוצאה הפרטית על בריאות בישראל גבוהה ב-10% מבמדינות המפותחות, נכון לשנת 2019. מעל ל-10 מיליארד שקלים של מימון מערכת הבריאות מגלגלת המדינה לכיסי האזרחים, במקום שיהפכו להיות חלק מהתקציב.

הגדלת אחריות המדינה על השירותים הציבוריים תקטין מאוד את ההוצאות של הישראלים על חינוך, בריאות ותחבורה, ותשאיר בידיהם כסף פנוי להוצאות על דיור, מזון, טכנולוגיה ועוד. העלאת שכר וקצבאות רווחה גם הם דרך של המדינה לצמצם את יוקר המחייה. נכון שעלייה כזו יכולה לדחוף את המחירים שוב כלפי מעלה, אבל מבחינה חלוקתית מעמד הביניים והשכבות הנמוכות יזכו לשיפור במצבם.

***

בשוק הדיור המחירים לא מפסיקים לעלות. עבור ישראלים רבים, ההתייקרות הזו הופכת את הבעלות על דירה לחלום רחוק, והם ממשיכים לגור בשכירות. תשלומי הריבית על משכנתאות לבנקים הולכים וגדלים בעקביות. זהו למעשה מכשיר להעברת הון מהעניים לעשירים.

הסעיף התקציבי של ״סיוע בשכר דירה״, המתוקצב במיליארדי שקלים על ידי המדינה, הוא בפועל מכשיר להעברת תשלומים מקופת המדינה לבעלי הדירות. הזכאים לסיוע בשכירות הם מכשיר להעברת הכסף.

הממשלה יכולה להתערב הרבה יותר בשוק הדיור שמהווה את אחד המנועים הגדולים ליוקר המחייה, ומעמיק את הפערים הכלכליים בישראל. רק מעורבות ישירה בשוק הפרוע הזה באמצעות בנייה ביוזמה ממשלתית, והרחבת היצע הדיור החברתי תוכל לנטרל חלק מכשלי השוק ולבלום התייקרויות.