גל ההתייקרויות, ובייחוד המחאה התקשורתית סביבו, עוררו את ממשלת ישראל לפעולה. הפעולה שנבחרה היא בעיקר קיצוץ בהכנסות המדינה במאצעות ויתור על מיסים למעמד הגבוה ומעמד הביניים. התכנית נצמדת לקו אידיאולוגי נוקשה ומפספסת הזדמנות להגדיל את הצמיחה במשק באמצעות השקעה ממשלתית, בניגוד לכל המלצות הגופים הכלכליים העולמיים.
- מפחיתים הכנסות, מסרבים להגדיל הוצאות
ראש הממשלה נפתלי בנט טען אתמול (רביעי): "אנחנו דואגים לכל אזרחי ישראל. שאף אחד לא ירגיש שהממשלה לא דואגת לו. שר האוצר אביגדור ליברמן אמר: "התכנית תמומן מצמיחה. בימים הקרובים נעדכן את התחזיות ונראה שיש לנו כסף לתכנית".
בסופו של דבר, התכנית מסתכמת באובדן הכנסות של כ-4 מיליארד שקלים למדינה מביטול מכסים, הפחתה במס הכנסה וביטול מס הבלו. רק חלק קטנטן, 255 מיליון שקלים, יגיע מתקציב המדינה, בדמות סבסוד צהרונים ל-60 אלף ילדים ביישובי מעמד הביניים, ומענק של 800 שקלים בשנה ל-300 אלף עובדים בשכר נמוך.
על ההתעלמות ממובטלים וממשפחות עניות השיבו בנט וליברמן גם יחד ש"זו תפיסה ערכית", והם צודקים לחלוטין, אבל כדאי לכנות אותה בשמה: תפיסה של הסרת אחריות המדינה והפקרת מי שלא מצליח להשתלב היטב בכלכלה, גם שלא באשמתו.
- הגדלת הפעילות לא תגדיל את הצמיחה
מבחינה תרומה כלכלית לצמיחה במשק, יש הבדל בין הפחתת הוצאות הממשלה כפי שהוצג בתכנית, לבין הגדלת ההשקעה שלה במשק. כפי שניסח הכלכלן יעקב שיינין: "אם אתה מגדיל הוצאות, אז דבר ראשון הגדלת את הפעילות, ובאותו רגע הגדלת את הביקושים. אם הגדלת הוצאות ב-100, אז הגדלתי פעילות ב-100. אם נתתי למישהו 100 בהפחתות מסים, אז חלק הוא חוסך וחלק הוא צורך. ומכאן מתעוררת השאלה בכמה מתוך ה-100 שהוא קיבל הוא יגדיל את הביקושים".
מכיוון שהתכנית מזרימה לא מעט כסף לאנשים שכבר יש להם הכנסות בינוניות וגבוהות, היא תתרום לצמיחה הכלכלית הרבה פחות מאשר החלופות של חלוקת כסף לשכבות החלשות, או מהאפשרות של הגדלת ההשקעות במשק. כך לא דואגים "לכל אזרחי ישראל", וכך לא מקדמים צמיחה כלכלית.
- הפחתת מחירי החשמל היא החלטה סבירה, אבל אפשר היה לעשות יותר
הפחתה אוניברסלית של 2.3% במחיר החשמל באמצעות ביטול מס הבלו על פחם היא החלטה סבירה. אין לה שום השפעה כלפי מעלה או מטה על צריכת הפחם, והיא מקלה במעט על תאגידים, אזרחים עניים ועשירים גם יחד, ובתקופה של יוקר עולמי באנרגיה היא ממתנת את הלחץ לעליות מחירים במשק.
ליברמן היה יכול לעשות הרבה יותר, אבל הוא בלם ב-2.3%. הסיבה היא שזה הצעד הקל. הפחתה גדולה יותר הייתה מחייבת חקיקה, וזה כבר מאמץ פוליטי שליברמן העדיף להימנע ממנו.
- תפיסת העולם של בנט וליברמן היא המכשול לפתרון עמוק יותר
במסיבת העיתונאים ביכו בנט וליברמן את העובדה שאין יותר כוח אדם בישראל שאפשר להעסיק בחדשנות ובהיי-טק, אלא שתפיסת עולמם היא גם לב הבעיה. הכשרת יותר עובדים משכילים בתחומים אלו, ולא רק בהם, מחייבת הגדלה דרמטית של השקעות הממשלה בתחומים רבים, בייחוד בחינוך, בתשתיות תקשורת ובטכנולוגיה, בקורסים תעסוקתיים ובשילוב אוכלוסיות מודרות בשוק העבודה.
ליברמן הדגיש: "רק היכן שיש רווחים ניתן לממן רווחה", ונתן כדוגמה את מדינות צפון אירופה ושווייץ. ואכן במודל הנורדי, גם בנורבגיה העשירה בנפט וגז וגם בשבדיה ופינלנד שלא עשירות בהם, יש מודל כלכלי-חברתי שמבוסס על משק של עובדים מאוגדים ותקציב מדינה של 50% מהכלכלה.
בהתאמה לישראל, מדובר בתוספת לתקציב המדינה של 140 מיליארד שקלים בכל שנה, לא בהפחתת הכנסות של 4 מיליארד שקלים. בשווייץ אין מודל של מערכת רווחה "קלאסית" במימון המדינה, אלא של זכויות חברתיות נרחבות שמובטחות במערכת ייחודית של ביטוח סוציאלי שבו נושאים המעסיקים, העובדים והשלטון המקומי (הקנטונים).
תפיסתית, בנט וליברמן מסוגלים ליצור תמריץ כלכלי של הפחתת מסים ולדבר על היוזמה הפרטית, אבל מה שבאמת מתבקש כדי להפוך את ישראל למדינה עם אזרחים שלא שרויים בעוני מחפיר חורג לחלוטין מהשקפותיהם, ולכן לא יהיה ניתן להשיג את היעדים הללו במדיניות שהם מובילים.
כל הגופים הכלכליים העולמיים, לרבות קרן המטבע וגם בנק ישראל, ממליצים כיום לישראל לא להוריד מסים, אלא דווקא להעלות מסים ולהגדיל השקעות. בנט וליברמן מסרבים להגדלת התקציב, והמסים שהם מעלים תחת השם 'מסים התנהגותיים', כמו מס סוכר, מס כלים חד-פעמיים ובעתיד מס גודש, הם מסים שיפגעו בעיקר בחלשים, וכתוצאה מכך גם בפוטנציאל הצמיחה של המשק.
- ואף מילה על הדיור
נוח מאוד לבנט וליברמן שסוגיית יוקר הדיור לא עלתה לכותרות במחאה הנוכחית, אבל מדובר באחת הבעיות הקשות מבחינת יוקר המחיה. הסיוע בתכנית מסתכם באלפי שקלים בשנה, בעוד מחירי השכירות התייקרו בעשור האחרון ביותר מ-1,000 שקלים בחודש. שם אי אפשר להוריד מכסים ולא ניתן לייבא דירות, אלא דרושה עשייה ממשלתית מקיפה בעבודה קשה ובהשקעות עתק. המחדל הממשלתי המתמשך בתחום הזה עלול לאפשר ליוקר הדיור "לבלוע" בקלות את ההקלות בתכנית הנוכחית בתוך זמן קצר.
