חוק המס על דירה שלישית מסרב לרדת מהכותרות. החוק, המהווה אולי ניסוי כלכלי ראוי ומשמעותי, אבל ככל הנראה שולי בהשלכותיו על שוק הדיור ועל קופת המדינה, הפך בימים האחרונים לסלע מחלוקת, אשר בתסריט הקצה נראה שיכול להביא לפירוק הממשלה. אז מדוע כחלון (כולנו) לקח את החוק שנרקח באגף התקציבים והפך אותו ל"קאזוס בלי" המאיים על שלמות הקואליציה?
כבר מהתחלה היה ברור כי החוק הולך לזכות להתנגדות משמעותית, אך נראה כי ככל שהזמן עובר צובר החוק יותר ויותר מתנגדים ביניהם, יו"ר ועדת הכנסת, יואב קיש (ליכוד), יו"ר ועדת הכספים משה גפני (יהדות התורה), יו"ר הקואליציה דוד ביטן (ליכוד) ויו"ר יש עתיד יאיר לפיד. ראש הממשלה בנימין נתניהו (ליכוד) נראה כמי שלא מעוניין להיכנס לביצה שהצעת החוק הזו מזמנת וניסה להוציא את עצמו מהדיון בטענה של ניגוד עניינים.
אתמול פרסם צבי זרחיה בדה מרקר כי בעקבות האיום להוציא את הסעיף מחוק ההסדרים כחלון שלח איום מרומז לנתניהו כשאמר "גם אני לא אוהב הרבה החלטות שאני מחויב להעביר. ככה זה כשיש שותפים בקואליציה. גם אני יודע לא לתמוך בדברים אחרים – ואם נתחיל כך הכל יתפרק". האיום של כחלון עבד ונתניהו החל להפעיל לחץ על קיש באמצעות מנכ"ל משרדו, אלי גרונר, לרדת מהעץ ולאפשר לחוק לעבור. על פי הדיווח של זרחיה גרונר הרים טלפון לקיש ואמר לו "על זה נפיל את הממשלה?" בינתיים כחלון גייס לצידו את הרצוג (המחנה הציוני) וגלאון (מרצ) שהצהירו כי יתמכו בחוק.
כחלון הוא האחרון שרוצה לפרק את הקואליציה. אם יסיים את כהונתו במשרד האוצר בלי הישג משמעותי בהורדת מחירי הדיור הוא יודע שמפלגתו תשלם את המחיר. מן הצד השני כחלון לא מוכן להצטייר כמישהו שאפשר לדרוך עליו. הוא תמך בתקציב הדו-שנתי על אף שלא הסכים לו כי היה מחויב לכך בהסכמים הקואליציוניים. גם התקציבים הקואליציוניים של המפלגות החרדיות לא תואמים את האג'נדה הכחלונית אבל הוא קיבל את הגזרה. עכשיו הוא מצפה לקבל מחבריו לקואליציה את אותו היחס.
על פי הדיווחים נראה כי בשלב זה כחלון קיבל את מבוקשו וחוק המיסוי על דירה שלישית יישאר בחוק ההסדרים. מה יקרה בהמשך הדרך, אחרי הקריאה הראשונה עוד קשה להגיד. נתניהו שומר את האופציה אצלו בידיו הנאמנות של חבר הכנסת קיש.
ובכל זאת מדוע כולם מתעסקים בחוק ששווה לקופת המדינה, בהערכות האופטימיות ביותר, פחות מרבע אחוז מהכנסות המדינה ממיסים? במצב הנוכחי, הרי גם ככה מדובר בהכנסות שיופנו לכיסוי הגרעון ולא להשקעה בתחומים חברתיים כמו חינוך או בריאות. גם יעילותו של החוק בהורדת מחירי הדיור מוטלת בספק. בשבוע האחרון עלו ברשתות החברתיות לפחות שני פוסטים של שוכרי דירות שהציגו חוזי שכירות בהם בעלי הבית הכניס סעיף הקובע כי אם החוק יעבור שכר הדירה יעלה כך שהמיסוי יתגלגל לשוכרים.
אבל הסיבה שהחוק תופס כזה משקל היא פשוטה יותר: פשוט מדובר בחוק מעניין. יש לו ניחוח "רובין הודי", לקחת מהעשירים להעביר לעניים. האמת היא שכל רבע אחוז של העלאת מגבלת ההוצאה ישפיע על כלכלת ישראל הרבה יותר. ההחלטה על גודלו של התקציב צריכה להיות ההחלטה הדרמטית שבה כולם עוסקים. כך ההחלטות הדרמטיות המשנות את מבנה המשק הישראלי ביניהן הורדת המכסים המגנים על התוצרת הישראלית, הורדת מס החברות והגדלת ה"ייבוא" של עובדים זרים נדחקות הצידה מאור הזרקורים ומכותרות העיתונים.
