הודו וישראל יציינו בשבוע הבא 30 שנים לכינון היחסים הדיפלומטיים ביניהן. לרגל המאורע, יטוס ראש הממשלה, נפתלי בנט, במוצאי שבת הבאה (2 באפריל) לביקור ממלכתי בדלהי. תהיה זו הפעם השלישית שבה ראש ממשלה ישראלי מבקר בהודו – מעצמה שהפכה לבת ברית חשובה עבור ישראל. 

המנהיגים יפגשו בצל המלחמה באוקראינה, שבה שניהם מצאו את עצמם כמהלכים על חבל דק, כדי לא לפגוע ביחסים המדיניים עם רוסיה. בדומה לבנט, גם ראש ממשלת הודו, נרנדרה מודי, שוחח עם פוטין וזלנסקי כבר כמה פעמים מאז שרוסיה פלשה לאוקראינה, אך הוא לא רואה את עצמו כמתווך. 

כראש ממשלה של מעצמה גרעינית, ששואפת למושב קבוע במועצת הביטחון של האו"ם, מודי לא יכול שלא להיות מעורב. עם זאת ברור לו שככל שהודו תתערב במלחמה באוקראינה, כך יגבר הקושי לשמור על ניטרליות. 

"מודי עושה את הריקוד הדיפלומטי, הוא מנסה לרצות את שני הצדדים", אומר ל'דבר' דני כרמון, לשעבר שגריר ישראל בהודו. "יש דמיון רב בין יחסה של ישראל למלחמה ליחסה של הודו, אולם יש גם שוני". 

בין ירושלים לדלהי: "קידום הסכם הסחר החופשי"

בנט ומודי, שנפגשו לראשונה בוועידת האקלים בגלזגו (אוקטובר 2021), ינסו לקדם את שיתופי הפעולה הרבים בין הודו לישראל, שעיקרם ייצוא ישראלי של נשק, תעשיות חקלאיות וטכנולוגיות מתקדמות. 

"גולת הכותרת היא קידום הסכם סחר חופשי בין הודו לישראל", אומר כרמון. "לישראל יש אינטרס גדול להסכם כזה, אבל ההודים קצת חוששים ממנו. גם אוסטרליה ואירופה מנסות לחתום עם הודו על הסכמים דומים. ביחס אליהן החשש ההודי אולי מוצדק, כי מדובר בשווקים עצומים, אבל ישראל היא כלכלה קטנה שאין ביכולתה לפגוע בכלכלה ההודית. התקווה היא שהודו תבחר בישראל כדגם ראשון לאזור סחר חפשי".

דני כרמון, לשעבר שגריר ישראל בהודו. "בהודו יש רעב למה שישראל רוצה ויודעת לתת" (צילום: אלבום פרטי)

לקח לישראל ולהודו שנים רבות לחמם את יחסיהן. במשך עשרות שנים העדיפה הודו להרחיק את עצמה מישראל כדי לזכות בנקודות אצל המדינות הערביות, ולשמור על מעמדה כמדינה מובילה בגוש המדינות הבלתי-מזדהות. 

"הודו נזקקה לישראל במאה הקודמת בעיקר בתחום הייבוא הביטחוני, אבל היא הקפידה לשמור על היחסים האלה דיסקרטיים", אומר כרמון, "מפלגת הקונגרס שהנהיגה את הודו ראתה בישראל שלוחה של האימפריאליזם המערבי. ממניעים פוליטיים ואידאולוגים הודו הקפידה לשמור מרחק. על הדרכון ההודי היה כתוב שאסור להיכנס אתו לישראל (כפי שהיה נהוג ברוב המדינות המוסלמיות במאה הקודמת). רק אחרי פירוק ברית-המועצות הודו ניאותה לתת פומבי ליחסים עם ישראל. היחסים בין המדינות כוננו ב-1992, אבל כל עוד מפלגת הקונגרס הייתה בשלטון, הם נותרו מוגבלים". 

במלאת עשור ליחסים בין ישראל להודו, ביקר ראש הממשלה דאז אריאל שרון בהודו – ביקור ראשון מסוגו, שיצר פתח לכניסה של חברות ישראליות להודו. בדומה לביקור של הנשיא עזר וייצמן בהודו ב-1996, גם הביקור של שרון ב-2003 נערך בתקופה שבה מפלגת הקונגרס לא הייתה בשלטון. "זה התאים לממשלות שכיהנו אז להביא מנהיגים ישראלים", אומר כרמון, "וזה באמת קידם את היחסים, אבל עננת הסכסוך הישראלי-פלסטיני המשיכה להצל על המגעים המדיניים באותה התקופה".

השגריר כרמון עם ראש הממשלה מודי. "קשר ייחודי בין שתי דמוקרטיות, שונות אך משלימות זו את זו" (צילום: אלבום פרטי)

מודי עלה לשלטון ב-2014 והביא לשינוי דרמטי ביחסים בין המדינות. "האג'נדה שלו טוענת למחויבת לעניין הפלסטיני, אבל במקביל לקידום היחסים עם ישראל, בלי שהאחד יפגע בשני", אומר כרמון, "הוא הביא לפריחה חסרת תקדים ביחסים ורואים את זה מתבטא בין היתר בריבוי הביקורים ההדדיים בדרגים הבכירים, אבל זה לא העיקר. מעבר לסמליות, כל ביקור כזה הוא בית חרושת להתנעה של הסכמים, שיתופי פעולה, הגברת הפעילות המשותפת". 

עם השנים גברה הפעילות הכלכלית המשותפת בין הודו לישראל: שלוש חברות חקלאות ישראליות (נטפים, נען, וריווליס), הקימו בהודו מפעלים וכבשו את תחום ההשקיה בטפטוף; הייצוא הבטחוני זינק, וגם חברות בתחומים אחרים, כמו למשל טבע ואמדוקס, החלו לפעול בהודו. 

בימי כהונתו של כרמון כשגריר בהודו, ושגריר לא תושב לסרי-לנקה, בין 2018-2014, הגיע לראשונה ראש ממשלת הודו לביקור בישראל, במה שנחשב לאבן דרך ביחסים בין המדינות, ומעמדה של ישראל בהודו השתדרג מ"שותפות מתפתחת" ל"שותפות אסטרטגית". 

"היחסים עם הודו הם סיפור הצלחה שהלוואי והיה אפשר לשכפל אותו למדינות נוספות", הוא אומר בהתרגשות. "זה קשר ייחודי בין שתי דמוקרטיות, שונות אך משלימות זו את זו. בהודו יש רעב למה שישראל רוצה ויודעת לתת. מודי רואה בישראל פוטנציאל אדיר להפוך את הודו ממדינה שרוב אזרחיה עוסקים בחקלאות, ומרוויחים דולר או שניים ביום, למדינה מתועשת. ישראל היא אחת משש המדינות שמודי מזכיר בכל פעם שהוא מדבר על החזון שלו לעתידה של הודו".

הודו, ישראל והמוסלמים: "מה שהושג לא ידעך"

בתקשורת הישראלית נדמה לעיתים כי החיבור בין ממשלת ישראל להודו מבוסס על לאומנות: שתי המדינות מוקפות במדינות מוסלמיות, ומתמודדות עם מיעוט מוסלמי גדול בתוכן, ושתיהן נשלטות על ידי מפלגות ימניות. 

ראש הממשלה בנימין נתניהו ונרנדרה מודי, ראש ממשלת הודו,  בביקורו בארץ ב-2017. "יחסי הודו וישראל הוכיחו את עצמם במשך השנים שהם חזקים יותר מהמנהיגים המתחלפים" (צילום: קובי גדעון/ לע"מ)

מאז שמודי תפס את השלטון בהודו, הקצינה הלאומנות ההינדית שמונהגת מזה עשרות שנים על ידי תנועה עממית שמודי מזוהה איתה – ה-RSS. והיה מי שמיהר לקשר את זה למתרחש בישראל. כרמון טוען שהקישור נעשה בעיקר מתוך בורות. 

"זה נכון שמודי ונתניהו יצרו קשרים מעולים ברמה האישית. אני מניח שהאידאולוגיה הימנית שלהם סייעה לכך, אבל יחסי הודו וישראל הוכיחו את עצמם במשך השנים שהם חזקים יותר מהמנהיגים המתחלפים. אני משוכנע שכל ממשלה שתקום בישראל תעודד את חיזוק הקשרים עם הודו בהיותה שוק מרכזי, ויעד לתיירות ישראלית. 

"בצד ההודי זה קצת יותר רגיש, מפלגת הקונגרס (השמאל ההודי) נותרה ביקורתית מאוד כלפי ישראל, בדומה לאירופאים. אנחנו בהחלט נהנים מכך שממשלת מודי פחות ביקורתית כלפינו. אבל אני בטוח שגם אם יהיו חילופי שלטון בהודו המצב לא יחזור אחורה. מה שהושג לא ידעך. אולי הנושא הפלסטיני יצוץ כנושא שאנחנו לא מסכימים עליו, אבל היחסים עם הודו יוותרו יציבים".

דודו קינן, איש עסקים ישראלי המתגורר בהודו, סבור שהמוסלמים בהודו הם שאחראים ליחסיה המעולים עם המדינות המפרציות. "מדי יום יוצאות מהודו 39 טיסות למפרץ. היחסים הכלכליים חזקים מאוד. אנשי עסקים מוסלמים הם שמניעים את זה. אני חושב שישראל יכולה ללמוד מכך המון". 

הודו ורוסיה: "הודו לא גינתה"

כשנערכה במליאת האו"ם בניו-יורק הצבעה מתוקשרת על גינוי הפלישה הרוסית לאוקראינה, לפני שלושה שבועות, כמה מחברי ממשלת ישראל התגאו בהצבעה הישראלית נגד רוסיה, אולי גם נגד האינטרסים המידיים של ישראל, אך "בצד הנכון של ההיסטוריה". הודו לא עשתה כך. 

"הודו נמנעה, והראתה לעולם את הקווים האדומים שלה במדיניות החוץ: היא לא תגנה את רוסיה", אומרת ל'דבר' לורן דגן-עמוס, דוקטורנטית במחלקה למדעי המדינה באוניברסיטת בר-אילן, ועמיתת מחקר במרכז לאסטרטגיה ומדיניות ימית חיפה. 

לורן דגן-עמוס: "התרבות ההודית מבוססת על סלידה מאימפריאליזם ומלחמות" (צילום: אלבום פרטי)

"כבר חמישים שנה שהודו נהנית מגב רוסי באו"ם, בכל ההצבעות הקשורות לסכסוך שלה עם פקיסטן, ולכן לא סביר שהיא תפנה לה את הגב. עם זאת, התרבות ההודית מבוססת על סלידה מאימפריאליזם ומלחמות, והאינסטינקט של ההודים הוא תמיד להזדהות עם הקורבנות. 

"מודי מוצא את עצמו בין המייצרים. ממשלתו נמנעת מתמיכה גורפת מדי ברוסיה, אף על פי שתמיכה כזו משתלבת היטב עם האינטרסים ההודיים, אך שיחותיו עם פוטין בחודש האחרון היו חמות יותר משיחותיו עם זלנסקי".

הרחוב: "הודו לא התאוששה ממגפת הקורונה"

"קצת קשה לומר מה הסנטימנט ברחוב ההודי", אומר קינן, מבנגלור. "בכל זאת מדובר ב-1.4 מיליארד בני אדם, שרובם כנראה בכלל לא שמעו על המלחמה. היחס למלחמה משתנה באזורים שונים, ובקבוצות אוכלוסייה שונות. כלי התקשורת המרכזיים שומרים על איפוק. לא רואים הבעות של הערכה לפוטין בתקשורת, ואם כן, אז זה רק מיעוט שולי. ההודים עסוקים בעיקר בבעיות הפנימיות שלהם, ולא חסרות להם כאלה".

מגפת הקורונה הכתה בהודו בשנתיים האחרונות. על פי הדיווחים הרשמיים, יותר מ-43 מיליון הודים חלו בקורונה ולמעלה מחצי מיליון מתו ממנה. אולם מספר זה קטן, ככל הנראה, בהרבה מהמספר האמיתי. לפי מחקר שפורסם לפני כחודשיים במגזין סיינס, כ-5.4 מיליון הודים מתו מקורונה. 

הקורונה הכתה בהודו. יותר מ-43 מיליון הודים  חלו, למעלה מחצי מיליון מתו (צילום: AP Photo/R. Parthibhan)

"הודו עוד לא התאוששה ממגפת הקורונה", אומר קינן, "והיא גם בשיאו של משבר פוליטי פנימי. הציבור ההודי מתעניין במלחמה הזו הרבה פחות ממה שמתעניינים בה בישראל, בזה אתה יכול להיות בטוח". 

דגן-עמוס מוסיפה על כך את סלידתם של ההודים מאימפריאליזם וכיבוש. "פוליטיקאים הודים ברמה הארצית לא יכולים לתמוך ברוסיה כשברור שהיא זו שפלשה למדינה אחרת, גם אם אין להם שום יחס אוהד לאוקראינה. הם גם מודעים למה שקורה במערב ומעדיפים להיתפס בצד הנכון של ההיסטוריה, או לפחות בצד שהמערב חושב שהוא הנכון. לכן התמיכה ברוסיה, אם יש כזו, היא בשתיקה ולא בפומבי".

הברית ההיסטורית: "בריה"מ נתנה להודו גב בפקיסטן"

היחסים הרשמיים בין הודו לבריה"מ כוננו ב-1955. בימי המלחמה הקרה הייתה הודו מנהיגת "המדינות הבלתי מזדהות" והגדולה מהן. אולם בזמן מלחמת האזרחים בפקיסטן (1971) חתמה הודו על הסכם ידידות ושיתוף פועלה עם ברית-המועצות, מה שהיווה פתח לחימושה המסיבי של הודו בנשק רוסי. 

לאחר החתימה על ההסכם, התערבה הודו במלחמה הפקיסטנית וסייעה למערב פקיסטן לנצח את המזרח, ולהכריז על עצמאותה של בנגלדש. החבירה של הודו לרוסיה נבעה מהמתיחות הגוברת בינה לבין פקיסטן, שנתמכה על ידי סין, אויבת היסטורית של הודו, וארצות המערב. מהלך זה של הודו השפיע על ההיפרדות הסופית בין סין לבין רוסיה, שהביאה לביקור הנשיא ניקסון בסין (1972), וכינון יחסים דיפלומטיים בין סין לארה"ב.

הנשיא האמריקאי ריצ'רד ניקסון בביקור ההיסטורי בסין ב-1972 (צילום: ויקיפדיה)

"בריה"מ נתנה להודו גב", אומרת דגן-עמוס. "היא חימשה אותה, נתנה לה ערבויות ביטחוניות, והצביעה לטובתה במועצת הביטחון של האו"ם. הברית ביניהן עזרה להודו לפתח תעשייה וממשל. כשברית המועצות התפרקה זה נחווה כמכה קשה להודו. היא נאלצה לעבור תהליכים של ליברליזציה כלכלית כדי להתקרב למערב, וזה פגע באוכלוסייתה הענייה. לקח זמן עד שהיחסים עם רוסיה חזרו למוטב". 

מתי הם חזרו למוטב?
"זה החל לקרות כשפוטין עלה לשלטון, ושם על זה דגש. מאז שמודי נבחר לכהן כראש ממשלה (2014) הוא דחף את היחסים עם רוסיה עוד יותר חזק, אך בסבב זה של היחסים בין המדינות התמונה העולמית השתנתה – סין העוינת את הודו, מהווה כעת בת ברית חשובה של רוסיה. מודי מבין שההתקרבות לרוסיה לא תושפע מיחסיה עם סין, והודו לא תוכל להתחרות בסין, ובכל זאת התקרבות לרוסיה הייתה יעד אסטרטגי עבורו כדי לא להיות תלוי רק במערב. ספק אם הוא חזה את הקרע בין רוסיה למערב שכעת הוא נאלץ להתמודד אתו". 

נשיא ארה"ב ברק אובמה בהופעה בפני הפרלמנט ההודי בדלהי, ב-2010. "בשנים האחרונות רואים פריחה חסרת תקדים של יחסי הודו וארה"ב" (צילום: ויקיפדיה)

לדברי כרמון, הודו קרובה יותר למערב מאשר לרוסיה. "אנחנו רואים בשנים האחרונות פריחה חסרת תקדים של יחסי הודו וארה"ב", הוא אומר, "עם שיתופי פעולה ביטחוניים שהמרכזי בהם הוא יצירת ברית ה-QUAD לדיאלוג בטחוני מרובע שבה חברות הודו, ארה"ב, יפן ואוסטרליה. זו ברית ביטחונית אסטרטגית שמטרתה לאבטח את המרחב הימי ההינדו-פסיפי (האוקיינוס ההודי והאוקיינוס השקט), וברור מבלי לומר זאת שהברית הזו מכוונת להתמודדות עם התפשטותה המהירה של סין. 

"גם היחסים של הודו וצרפת עלו לרמה גבוהה מאוד של אמון ושיתופי פעולה במגוון תחומים, וגם בביטחון. אבל את ההיסטוריה לא משנים ביום, וגם לא בשנה. התהליך של מעבר מברית עם הגוש הסובייטי, לברית עם המערב הוא תהליך ארוך. רובו של הצבא ההודי עשוי מתוצרת רוסית וייקח הרבה שנים עד שניתן יהיה לשנות את זה. הטייסים ההודים לא יודעים להטיס F15. הפקידים ההודים בדרגי הביניים למדו במוסקבה, רבים מהם דוברי רוסית".

האינטרס הגדול ביותר: "יבוא ביטחוני מרוסיה" 

לדברי קינן, "רוסיה היא בת ברית של הודו וספקית אמצעי הלחימה הגדולה ביותר שלה. בעבר, 70% מהרכש הביטחוני של הודו נעשה ברוסיה. בשנים האחרונות זה ירד לכ-50%, מה שמותיר את רוסיה בראש רשימת הספקים הביטחוניים של הודו. נוסף על כך, רוסיה מפעילה כורים לאנרגיה גרעינית בהודו. גם אם הודו רוצה להקטין את התלות הביטחונית שלה ברוסיה, וזה צורך שהממשלה ההודית מודעת לו, זה לא יקרה ביום.

דודו קינן, איש עסקים המתגורר בהודו: "רוסיה מפעילה בהודו כורים לאנרגיה גרעינית" (צילום: אלבום פרטי) 

"ההודים לא יודעים להטיס מטוסים שאינם מתוצרת רוסית. מערכות ההגנה האווירית בהודו יוצרו ברוסיה. מדובר בתלות ממש של הודו ברוסיה בכל הנוגע לנשק. מעבר לזה, הודו לא זקוקה לרוסיה. היא מייצרת לעצמה את מזונה, ומייבאת דלקים בעיקר מהמפרץ שקרוב אליה. אבל התלות הביטחונית מספיקה כדי להשאיר את הודו רחוקה ככל שהיא רק תוכל מהמשבר בין רוסיה למערב".

"הודו מתעניינת בייבוא נפט רוסי זול, במידה ורוסיה תהייה נואשת לרוכשים", מוסיף כרמון, "אך צריך לזכור שהמפרציות יותר קרובות אליה, והיא מייבאת מהן דלקים כבר שנים רבות. לכן, הייבוא הבטחוני מרוסיה הוא האינטרס הגדול ביותר של הודו, הוא מה שקושר אותה אליה חזק מאוד". 

הגלובלי מול האזורי: "עמידתה של הודו מהצד מחלישה אותה"

המלחמה שפרצה לפני חודש באוקראינה משנה את היחסים הבינלאומיים. את הודו זה תופס מגומגמת. "הודו היא מעצמה ענקית, היא אמורה להיות במגרש של מעצמות העל", טוענת דגן-עמוס, "אלא שהיא הענייה בין מעצמות העל, ותמיד מסובכת במתחים פנימיים ומתקשה להביע עמדה החוצה. בטח שלא עמדה נחרצת.

"ההודים אינם נחרצים. יש להם סלידה עמוקה מאימפריאליזם ולכן התערבות בקונפליקטים שאינם שלהם נתפסת כדבר אסור. מדינות קטנות או בינוניות – כמו שוויץ או אורוגוואי – יכולות לעבוד ככה, להיות ניטרליות, להימנע מהתערבות גלובלית, אך לא כך מדינה כמו הודו. עמידתה מהצד מחלישה אותה, במיוחד במאה ה-21 כשכל יתר המעצמות מגדילות את מעורבותן בכל העולם. העולם הולך ונהיה גלובלי, והודו תמיד נתפסת עם המכנסיים למטה, כאילו אין לה מה להגיד על זה".

להודו יש גבול משותף ויחסי עוינות עם סין. אוכלוסיותיהן בערך באותו הגודל, הן מרכיבות יחד כשליש מהאנושות, וחולקות את אותו אזור של העולם, אך התוצר הגולמי של סין הוא כמעט פי שלושה מזה של הודו.

כיצד קרה שסין הענייה והחקלאית הפכה למעצמה מתועשת ומובילה, והודו נותרה מאחור?
דגן-עמוס: "מודי ניסה לנהל מגעים עם שי ג'ינפינג אחרי שעלה לשלטון, אך זה לא צלח והיחסים בין המדינות הידרדרו עד שפרץ הקרב בהימליה".

אזרחים הודים מדליקים נרות לזכר החיילים שנהרגו בעימותים בגבול עם סין, צולם ביוני 2020. (צילום: Debajyoti Chakraborty/NurPhoto via Getty Images)

הגבול בין שתי המדינות לא הוסכם מעולם, ולפני שנתיים כבשה סין כמה עמדות הודיות בפסגות ההימליה בקרב הגדול ביותר שנערך ללא נשק חם במאה השנים האחרונות. 

"הודו מנסה לצמצם את הפער הגדול שסין פתחה, אבל היא בבעיה. אין לה את המנוע הזה שדוחף את סין להיכנס לכל מקום אפשרי, לבנות, למכור, לקנות. זה משפיע גם על היחסים שלה עם רוסיה. היא מבינה שברגע האמת רוסיה תעדיף את סין".

 "אני חושב שמה שנראה בעשורים הקרובים זה פחות משחק גלובלי ויותר משחק אזורי", אומר קינן. "ההתכנסות של ארה"ב בתוך עצמה, הנסיגה שלה מעיראק ואפגניסטן מביאה לבריתות אזוריות חדשות. הודו היא שחקנית מרכזית ברצועה האסייתית שבין דובאי לסינגפור. נתח הולך וגדל מהמסחר שלה נעשה עם המדינות שיושבות ברצועה הזו. הודים הולכים לעבוד במפרץ, וחברות מפרציות משקיעות בהודו. גם את הדלקים להם היא נזקקת הודו רוכשת במפרץ. 

"שיתופי פעולה אזוריים יקבלו בשנים הקרובות משנה תוקף על חשבון הגלובלי והמערבי. מבחינת המדינות שברצועה הזו, רוסיה וסין הן שכנות מיידיות ושחקניות מרכזיות. הודו תתקשה להתקרב לסין, ולכן חשוב לה כל-כך לשמור על יחסים מעולים עם רוסיה. זה לא רק המורשת מהעבר, היא מוצאת בכך גם פוטנציאל עתידי".