ארצות הברית והאיחוד האירופי הכריזו אתמול (שישי) בבריסל על הסכם לאספקת תוספת גז מונזל (LNG) מארצות הברית למדינות האיחוד בהיקף של 15 BCM (מיליארד מטרים מעוקבים) נוספים לשנת 2022.
ההסכם מגיע בנוסף למשלוחים הקודמים, בהם ארצות הברית מספקת LNG לאירופה בהיקף שקרוב ל10 BCM בחודש. לארצות הברית אין יכולת להגדיל את כמויות היצוא בשנת 2022, כך שהתוספת צפויה לבוא על חשבון משלוחים למדינות אחרות, בעיקר באסיה.
ההסכם הוכרז לאחר פגישת נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן עם נשיאת הנציבות האירופית אורסולה ון דר ליין בבריסל ביום חמישי. ביידן אמר אתמול: "פוטין משתמש בגז כדי לכפות והכפיף את השכנות של רוסיה", הרווחים מהמכירות משמשים את מכונת המלחמה הרוסית. ון דר ליין אמרה כי חשוב שאירופה תתנתק מרוסיה כספקית אנרגיה לכיוון ספקים שהם אמינים וידידותיים. ביידן צפוי לטוס בשבת לפולין ולהיפגש עם אנז'יי דודה, נשיא המדינה, בטרם יחזור לוושינגטון.
מנסים להחליש את המעמד של רוסיה גם בנפט
כיוון נוסף להפחתת התלות ברוסיה נרשם בקנדה, שהכריזה על הגדלת התפוקה ב5% בשנת 2022, על מנת לסייע בקיזוז רכישות הנפט מרוסיה. המאמץ הקנדי יגיע לתוספת של כ-200,000 חביות ביום, כאשר הצריכה העולמית עומדת על כ-100 מיליון חביות ביום.
לפי סוכנות האנרגיה הבינלאומית, בדצמבר 2021, רוסיה ייצאה 5 מיליון חביות נפט ליום ו-2.8 מיליון חביות של תזקיקי נפט. הסנקציות והאווירה הסובבת אותן פגעו ביצוא הנפט הרוסי, כך שהוא נמכר גם בהנחות של עד 25% מהמחיר העולמי. למרות זאת, אפילו לאחר הנחה גבוהה שכזו, הוא עדיין מספק לרוסיה הכנסה משמעותית ואין לו תחליף מכיוון יצרניות אחרות.
מדינות אופ"ק, שיכולתן להגדיל את התפוקה גבוהה יותר מזו של קנדה לא ששות לעשות זאת עד כה, מסיבות כלכליות ופוליטיות גם יחד. מחירי נפט גבוהים טובים להגדלת הרווחיות של שדות הנפט הקיימים, ואילו הנכונות האמריקאית לחזור להסכם הגרעין עם איראן, תוך הסרה של סנקציות, לא מתקבלת היטב אצל יצרניות הנפט האחרות במזרח התיכון.
לצעדי המערב יש הגיון כלכלי מובהק, אך התלות ברוסיה תימשך בטווח הקצר
ההחלטה האמריקאית מגיעה גם על רקע משבר אנרגיה, בו מחירי הגז באירופה שברו שיאים שהגיעו עד פי 20 ממחירי השפל. ההשלכות על היבשת הן קשות – תעריפי החשמל מתייקרים בעשרות אחוזים ותעשיות שלמות שצורכות כחומר גלם כמו תעשיית הדשנים למעשה הושבתו.
במחירים כאלה, החלפת רוסיה כמקור לגז היא בו זמנית גם מהלך של תמיכה פוליטית ואולי יותר מכך מהלך כלכלי משתלם בצורה בלתי רגילה לחברות הגז האמריקאיות המייצאות. רווח זה מגיע באופן חלקי גם על חשבון הציבור האמריקאי, שסובל מעלייה מסוימת במחיר הגז, לרמות מחירים של 4.6 דולר ליחידת חום, לעומת 20-40 דולר באירופה.
תוספת של 15 BCM בשנה היא כמות משמעותית, אך היא לבדה אינה מסוגלת לסייע לאירופה לממש את אסטרטגיית האנרגיה החדשה שלה ולחתוך שני שליש מיבוא הגז מרוסיה. בשנת 2020, אירופה זכתה לאספקה של כ-175 BCM של גז מרוסיה (כ-155 מתוכם למדינות האיחוד), כך שנראה שתלות זו תימשך.
שנת היעד של האיחוד להתנתקות מאספקת אנרגיה מרוסיה היא רק ב-2027. האיחוד מאוד מעוניין גם באספקת גז מישראל, אך אין לישראל כיום תשתיות יצוא בלתי מנוצלות בגודל משמעותי. השקעה בתשתיות יצוא חדשות תצריך התחייבות אירופית לחוזים ארוכי טווח במחירים לא נמוכים, של 6-10 דולר ליחידת חום, החלטה שמדינות אירופה עדיין ממאנות לקבל.
בינתיים, רוסיה תמשיך לקבל הכנסות יפות בתחום יצוא האנרגיה, שמהווה כ-43% מהתקציב הפדרלי שלה בעשור האחרון. אתר CREA מנטר את תשלומי האיחוד האירופי לרוסיה על דלקים פוסיליים מאז פרצה המלחמה בחודש שעבר. עד כה, האיחוד קיבל מרוסיה דלקים ששוויים מעל 19.6 מיליארד דולר.
בכל שניה ממוצעת רוסיה עדיין מספקת דלקים בשווי של כ-7,000 דולר לאיחוד. תשלומים אלו פועלים בניגוד גמור למשטר הסנקציות הנרחב על רוסיה, בהובלת ארצות הברית, בריטניה והאיחוד האירופי, אבל בינתיים, אין להם כל חלופה מעשית.
