"אין דאעש בארץ – זה לא קיים", אומרת ל'דבר' אורית פרלוב, חוקרת מגמות שיח בעולם הערבי מהמכון למחקרי בטחון לאומי. "המטה של ההתנגדות (חמאס, הג'יהאד האסלאמי והחזית העממית) הוא שהוציא את הפיגועים, הוא שגייס את המפגעים.

"קל להם לגייס את מי שהזדהו בעבר עם דאעש, ובמיוחד אסירים משוחררים. המפגעים באום אל-פחם גם היו קשורים לפלג הצפוני של התנועה האסלאמית – אבל בסוף האדריכל של גל הטרור הזה הוא ללא ספק סאלח אל-עארורי".

לדברי פרלוב, השיח על דאעש וטרור בודדים משרת את ישראל לא פחות משהוא משרת את ארגוני הטרור. "מושגים כמו 'דאעש' ו'זאבים בודדים' מזכירים ימים שבהם שיגרו רקטות והאשימו 'ארגונים שוררים' או 'סופת ברקים'. זה מין מילים נוחות כאלה שמשרתות את שני הצדדים, את חמאס שלא רוצה שיקטעו את זרימת הכסף, ואת ממשלת ישראל שמנסה להימנע מפעולה משמעותית נגד החמאס".

סאלח אל-עארורי (צילום: מתוך אתר חמאס)

היא טוענת שחמאס ושותפיו מנהלים קמפיין ויראלי על 'המדינה האחת' שתפקידו לחבר את כל החזיתות. "הקמפיין שהחל לפני שלושה חודשים כוון להגיע היום לשיאו לרגל יום האדמה", היא מסבירה, "ובמטרה לעורר שוב את ההתנגדות בירושלים בימי הרמדאן שיחל עוד שלושה ימים. המטרה היא להמשיך את מה שהתחיל לפני שנה בימי מבצע שומר החומות, ולפוצץ את שוב את הכול.

"האמצעי הוא פיגועים שמבוצעים לכאורה על ידי מפגעים בודדים ויוצרים 'אווירה אותנטית' של התנגדות. כשמספר השאהידים ייצור את האווירה המתאימה, ונראה את ההסלמה גם במסגד אל-אקצא, כל הפלסטינים יתאחדו, ולבסוף גם עזה תצטרף למלחמה. זה החזון של הקמפיין הזה".

כיצד מנוהל הקמפיין?
"זה קמפיין שמתנהל ברשתות החברתיות והוא מחולק לשתי חטיבות: הראשונה שהתעסקה בערביי הנגב תחת הכותרת 'הצילו את הנגב!' וניסתה לחבר בין הנגב לשכונות במזרח ירוישלם. 'דין הנגב הוא דין מזרח ירושלים'. נגד 'ייהוד הנגב' ו'ייהוד ירושלים' קורא הקמפיין לצעדות בשני צדי הגדר (בנגב ובירושלים) שאמורה להתקיים היום.

"החטיבה השנייה של הקמפיין עוסקת בערביי ישראל ('הפלסטינים שבפנים') במטרה לגייס אותם לצד שאהידים מירושלים והגדה, שיתנו את חייהם למען המלחמה על הארץ. מאז תחילת הקמפיין בוצעו כבר 26 פיגועי דקירה. במרץ לבדו היו עשרה פיגועים, בשבעה מהם לפחות המחבלים היו בעלי אזרחות ישראלית".

מי מנהל את הקמפיינים האלה?
"מי שמוביל את הקמפיינים זה חמאס-חו"ל, ולא סתם. חמאס חילקה את הפעילות שלה לשניים – חמאס-עזה אחראית על רקטות, וחמאס-חו"ל אחראית על מתאבדים. סאלח אל-עארורי, מנהיג חמאס-חו"ל (היה בעבר ראש החמאס בגדה והוגלה. כעת מתגורר בטורקיה) וזיאד נח'אלה, מזכ"ל הג'יהאד האסלאמי, הצליחו לאחד כוחות עם החזית העממית, והם פועלים יחד למה שהם קוראים 'איחוד החזיתות'.

"מאז תחילת הקמפיין, ועדות התיאום של הארגונים מתכנסות פעמיים בחודש בביירות. החודש הם נפגשו שלוש פעמים. נסראללה מארח את המפגשים האלה אצלו, וראינו גם את שר החוץ האיראני חוסיין אמיר עבדוללהיאן מגיע לאחד המפגשים. זה ממש הכנות לקראת מלחמת התנגדות עממית שאמורה להיות זהה למה שראינו לפני שומר החומות. המטרה היא להפעיל כמה שיותר מתאבדים".

אז למה חמאס לא מתערבים בזה רשמית?
"הרעיון שלהם הוא שחמאס יצטרף אחרי שהשטח כבר יבער. חמאס משחק פה משחק כפול: מצד אחד הוא שותף מלא בארגון הפיגועים (דרך חמאס-חו"ל), ומצד שני הוא קצת מנמיך את הפרופיל.

"חמאס-עזה נהנים כעת מהשיקום שמגיע ממצרים, מהמשכורות מישראל (הכסף הקטארי), ומהגדלה חסרת תקדים בשנים האחרונות של מכסת הפועלית שנכנסים לישראל. כדי לא לסכן את כל זה, בחמאס-עזה ממתינים להתפתחויות ברחוב לפני שנכנסים למלחמה".

אז למה בכל זאת מברכים על הפיגועים?
"ההתנגדות, על כל פלגיה, לא מעוניינת שדאעש יגנוב את ההצגה, ולכן מיהרו להגיב ולברך. חס וחלילה שג'יהאד עולמי ייהנה מפירותיה של ההתנגדות הפלסטינית. בשיח הציבורי הפלסטיני ברשתות אני רואה 100% תמיכה בשאהידים. אין דבר כזה שמישהו מתנגד לזה בגדה, בעזה או במזרח ירושלים. תמיכה מקיר לקיר.

אורית פרלוב, חוקרת רשתות חברתיות בעולם הערבי (יח"צ)

"אני לא שומעת 'אל תערבו את עזה', 'לא רוצים עוד סבב'. אומרים ש'הם בדמם יחברו את כל החזיתות'. עוד אמירה שאני רואה הרבה זה ש'מי שיקבע את הפסגות זה בעלי האדמה ולא מי שכבשו אותה'. זה מתייחס כמובן לפסגות בשארם ובשדה בוקר.

"הזעקה של הפלסטינים היא 'אנחנו נכתיב את הנרטיב'. קריאה לכמה שיותר להתגייס, לצאת, לקחת סכין, לקחת אקדח, זו הדרך היחידה להילחם על האדמות. מובן שבראייתם אנחנו הטרוריסטים והם קדושים. יש האדרה עצומה לאותם צעירים ש'בזכותם ישוחררו האדמות'. כל השיח הציבורי עבר לצעירים. אין יותר מנהיגים ואין אנשי דת, יש רק את הדם של הצעירים".

מה דעתך על תגובת הממשלה?
"רוצים לעזור לאוכלוסייה העזתית כאילו אין טרור חמאסי, ולהילחם בחמאס כאילו אין סיוע לאוכלוסייה. בינתיים את החלק השני של המשוואה לא ממש מיישמים, ולא בטוח שניתן, וכאן מצוי הקונפליקט. הממשלה יודעת שהציבור הישראלי ידרוש תגובה חזקה ככל שהמחיר מתגבר, ולכן מנסים להקטין את זה ולטעון שזה 'פיגועי אווירה' או 'דאעש'.

"רוצים לתת תחושת ביטחון אז מקפיצים גדודים, עושים גלי מעצרים, אבל נמנעים משינוי מדיניות בנוגע לעזה. עושים הכול חוץ מלטפל במי ששולח את המחבלים. מתעסקים אך ורק בנראות, בסימפטומים".

זה כשל של השב"כ?
"השב"כ לא יכול לסכל 100% מהפיגועים, כמו שכיפת הברזל לא יכולה ליירט 100% מהרקטות. צריך תמיד לזכור שאנחנו יודעים רק על מה שהצליח לצאת לפועל, לא יודעים על כל מה שסוכל.

"הבעיה היא שמדובר פה בקמפיין מתוזמר ומנוהל. אם שב"כ מצליח כל כך בקלות לגייס סוכנים פלסטינים, אז למה שחמאס וחיזבאללה לא יצליחו? יש כ-80 אסירים לשעבר שהזדהו עם ג'יהאד עולמי וכבר שוחררו מהכלא הישראלי. מספיק שהארגונים יגייסו עשירית מהם כדי להוציא שורת פיגועים".

לאן זה יילך?
"לפי חמאס, יהיו עוד ארבעה פיגועים. הם פרסמו תמונה של שבעה מתגים, וכל פעם שיש פיגוע מורידים מתג. זו הדרך שלהם להרוויח קרדיט בלי לקחת אחריות. החלום שלהם הוא להצית שוב את ירושלים. אנחנו מרגישים חשופים כשזה קורה בערי ישראל עם ערביי ישראל, אבל מבחינתם מה שיותר נפיץ זה ירושלים.

"התפיסה היא שאם יהיו יותר שאהידים של ירושלים, זה יאחד את המאבק. בכוחה של אל-אקצא לאחד את הגזרות. ירושלים היא נקודת מפגש של חמאס-חו"ל, חמאס-עזה, הגדה וערביי ישראל".

מה היינו יכולים לעשות?
"ראשית, כל עוד יש פיגועים, לא להעביר משכורות לפקידים בעזה. אני מזכירה שהיו עשרות פיגועי דקירה בשלושת החודשים האחרונים. הממשלה הייתה צריכה להתעורר כבר אז.

"שנית, אפשר לשים קצינים ירדנים בהר הבית בתקופת הרמדאן. המפגעים לא יוכלו לירות בשוטרים ירדנים. מובן שממשלת מרכז-ימין תחשוש לעשות מהלך תקדימי כזה, מהחשש שזה יראה כאילו אנחנו חלשים.

"שלישית, צריך להיזהר הרבה יותר בכל אזורי החיכוך: לא להתיר עלייה לרגל להר הבית, להיזהר ליד הגדר, להגביל פעילות.

"ורביעית, צריך לשים מטרה על ראשו של סאלח אל-עארורי. שיפסיק להתנייד בחופשיות בין איסטנבול לביירות".

מה עוד נוכל לעשות?
"יש פה חלון הזדמנויות אדיר בנוגע לניקיון הנשק בחברה הערבית. יש לכך גיבוי גם בציבור הערבי וגם בהנהגה הערבית. זו הזדמנות להשתמש בפיגועים כדי להשלים את המהלך להוצאת הנשק. אחרי הרמדאן, כשהשקט יחזור, יהיה קשה להצדיק מהלך משטרתי נרחב בערים הערביות. עכשיו יש הזדמנות לזה".