המונולוג השבועי של הקומיקאי והסטיריקן ג'ון אוליבר בתכניתו 'השבוע שעבר' (Last Week Tonight) עסק במחסור קשה בנהגי משאיות בארה"ב, שאחראים על העברתם של כ-70% מכלל המוצרים בשוק האמריקאי. לדבריו, המחסור מורגש בעיקר בגלל תחלופה גבוהה ועזיבה מאסיבית של נהגים את עבודתם.
בהמשך המונולוג מציג אוליבר את הסיבה: תנאי עבודתם של הנהגים. הרגולציה בענף הוסרה ב"חוק מובילי הרכב" עליו חתם הנשיא קרטר ב-1980, ובארבעת העשורים שחלפו מאז הידרדרו התנאים הסוציאליים והשכר בו הדרדר לשפל המדרגה.
כך לדוגמה, התשלום לנהגים ניתן לפי מיילים, מרחק נסיעה, ולא לפי שעה. נהגי המשאיות לא מקבלים תשלום עבור פריקה, טעינה או המתנה במסגרת יום העבודה, גם כעת כשיש עומס חריג בנמלים. מצב זה גורם להארכת שעות עבודה עד כדי סכנת חיים, מה שהוביל להגברת הפיקוח על הנהגים אבל לא לשיפור בשכר.
הנהגים, גם אלה שעובדים באותה החברה באופן קבוע, מועסקים כקבלנים עצמאיים, מה שמשית עליהם את כל תשלומי הדלק ותיקוני הרכב ומאפשר לחברה להימנע מתשלום זכויות סוציאליות. החברות גובות מהנהגים תשלום עבור שכירת המשאית, חניה ואפילו נייר טואלט.
לפי תיאורית השוק החופשי המחסור בנהגים והפיכתם לעובדים מבוקשים צריך לגרור באופן ישיר שיפור בתנאים שלהם. האם זה קרה? התשובה לפי אוליבר היא לחלוטין לא, ולהיפך. החברות רק מוצאות דרכים נוספות להפחית בפועל את התשלום לנהגים, ממשיכות להעסיק בהעסקה קבלנית ובתשלום לפי מרחק. במקביל הן גם מתלוננות על מחסור, דורשות הקלות, ומבקשות להרחיב העסקת עובדים זרים. נשמע מוכר?
בישראל נדרשות ידיים עובדות כמעט בכל ענף במשק. המחסור במורים, לדוגמה, הוא כל כך חמור עד שמזכ"לית הסתדרות המורים יפה בן דוד מעריכה ששנת הלימודים הבאה תיפתח בספטמבר עם מחסור של אלפי מורים בכל המקצועות, במיוחד במקצועות המדעיים (מיליון מועסקים בהייטק?).
בישראל חסרות גם מרפאות בעיסוק, קלינאיות תקשורת, אחיות. להן, כמובן, לא מציעים 27 אלף שקל בחודש פלוס אופציות כמו למהנדס נחשק בהייטק.
יטענו תומכי השוק החופשי – הייטק זה שוק חופשי, ואלה מקצועות במגזר הציבורי, זה לא אותו דבר. אבל גם נהגי משאיות מאוד נדרשים בישראל. גם מלצרים וברמנים, מזכירות, עובדי ניקיון ואנשי שירות לקוחות. גם להם השכר לא עלה.
על פי אתר אולג'ובס הדרישה הגבוהה ביותר היא לעובדים "כלליים ללא ניסיון", בתחום זה יש פי 2 משרות ממחפשי עבודה. ובכל זאת, מציעים לעובדים אלה שכר מינימום עד 6,500 שקלים. השכר הממוצע לנהגי משאיות בישראל, אגב, הוא 6,000-7,000 שקלים, ויש מחסור של כ-5,000 נהגי רכב כבד בישראל.
המחסור בעובדים גדול, ומעניין מאד לראות איך מתמודדים איתו. בינואר האחרון, לדוגמה, פרסמה רשות האוכלוסין וההגירה נוהל להסדרת העסקת 2,000 עובדים ירדניים במלונות באילת בתחומי החדרנות והניקיון, בעקבות מאבק עיקש של בעלי מלונות בעיר החווים מחסור בעובדים. השכר החודשי הממוצע במשרות המוצעות לחדרנים באתר אולג'ובס נכון להיום הוא 6,140 שקלים.
בתקופה האחרונה עוד ועוד ענפים דורשים היתרים להעסקה וייבוא של עובדים זרים ביותר ויותר מקצועות. במסעדנות, באבטחה, וכן, גם בחלק ממקצועות ההייטק. רמי לוי אפילו מוכן להעסיק אלפי פליטים מאוקראינה כקופאים, בשכר מינימום כמובן.
אז כשאומרים ששכר גבוה בשוק העבודה הקפיטליסטי הוא עניין של היצע וביקוש, למי מתכוונים? בוודאי שלא לכל העובדים שיש להם ביקוש ושחסר מהם היצע, שם מוצאים פתרונות אחרים למחסור. ואז נשאלת שוב השאלה המתבקשת, האם יכול להיות ששכר גבוה הוא לא רק עניין של היצע וביקוש, אלא גם של מעמד? הממשל האמריקאי, אגב, מנסה להתמודד עם בעיית נהגי המשאיות באמצעות רגולציה על חברות ההובלה ותנאי הנהגים. בישראל, המגמה הפוכה.
