כתבת מגזין מיוחדת בניו-יורק טיימס מערערת במידה רבה את התפישה הניהולית שמציגה את עליית שכר העובדים כאיום על הצלחתה הכלכלית של החברה. הפרוייקט המגזיני שסוקר את רשת וולמארט, ששמה נקשר בעבר לשכר נמוך ושירות גרוע, מציג את הסצנה הבאה: "בבוקר ה-19 בפברואר 2015 התכנסו 1.2 מיליון עובדי וולמארט ברחבי ארה"ב, רבים מהם לפני מחלקת מכירת הטלוויזיות שבסניפי החברה, על מנת לצפות בהודעה מוסרטת של דאג מקמילון מנכ"ל החברה שמונה שנה קודם לכן.

"לעיתים איננו פועלים נכון", אמר המנכ"ל בסרטון, "לעיתים אנו מבצעים שינויי מדיניות או החלטות אחרות, והן לא מניבות את התוצאות להן ציפינו. כשאנחנו טועים אנחנו מודים בכך" אמר. בהמשך חשף את השינויים המשמעותיים עליהם החליטה ההנהלה – שכר המינימום בחברה הועלה בהדרגה ל-10$ לשעה לעובדים המסיימים קורס הכשרה, זאת בשעה ששכר המינימום הפדראלי בארה"ב עמד על 7.25$, ולמנהלי המחלקות שהשתכרו עד אז 12$ הועלה השכר ל-15$. מלבד זאת הוצע לעובדים השעתיים מודל השתבצות למשמרות גמיש יותר, ומתאים יותר לצורכיהם השונים".

הצעד המהפכני אירע לאחר שבשנים שקדמו לכך התרבו תלונות הצרכנים באשר לרמת השירות, הניקיון ואורך התורים בסניפיה, והרווחים החלו לצנוח. העלאת השכר אפשרה לבחון את הטענה הנפוצה, הנשמעת חדשות לבקרים, כי הגדלת התגמול לעובדים, לצד שיפור הכשרתם ויצירת אופקי קידום, עשויים לשפר את רווחיות החברה.

"הניסוי של וולמארט מציג לקח חשוב לכלכלה האמריקאית בכללה", כתב ניל אירווינג, בניו-יורק טיימס. "בארה"ב ישנה האטה של שנים בשיפור היעילות; האם משכורות שמנות יותר יכולות לפתור זאת? הדרישה לטובין ולשירותים נותרה נמוכה באופן עיקש מאז המשבר הכלכלי ב-2008. אם חברות ישלמו לאנשים יותר – האם זה יוביל ליותר קונים – ויתגמל עובדים ובעלי מניות כאחד"?

לדבריו, מנהלי וולמארט שניסחו את הרפורמה, כינו אותה "ההשקעה". והתוצאות מבטיחות – בתחילת 2016 היקף הסניפים העומדים ביעדי דירוג שירות הלקוחות שהוצבו להם עלו מ-16% לפני השינוי ל-75% לאחריו. המכירות חזרו לעלות, והשפיעו באופן ישיר על הרווחים ועל יציבות המניות. השאלה הנשאלת היא האם היה השינוי קצר טווח או שהמדיניות מוכיחה עצמה גם לטווח הארוך. לדעת אירווינג מדובר בשאלה הרת גורל ביחס למשק האמריקאי.

גארט ווטס, מנהל שירות בוולמארט: "רציתי משהו שלא יהיה רק תחנת ביניים, אלא שיוכל להפוך קריירה של ממש".

העלאות השכר ברשת, המעסיק הגדול ביותר בארה"ב, משכו כמובן את תשומת הלב הציבורית. אולם ייתכן שדווקא מסלולי ההכשרה וההתקדמות בחברה יתבררו כמפתח לשינוי. בקורסים בני שבועיים, המתקיימים בכמאתיים מרכזי הכשרה, לומדים מנהלי מחלקות חדשים את סודות המקצוע – שירות לקוחות, ניהול סחורה והכשרות ייחודיות למחלקות השונות – אפיה, אלקטרוניקה, כלי בית וכו'. בסיורים בסניפים ובכיתות הם לומדים טכניקות תצוגה המושכות יותר את עיני הצרכנים, והתאמת המלאי לאופי האיזור בו ממוקם הסניף.

הניו-יורק טיימס מביא את דבריהם של עובדים בוולמארט מכל שדרות החברה. "לא חשבתי שלעבוד בוולמארט יהיה משהו שארצה לעשות", אמר גארט ווטס, בן 22 שקודם לאחרונה לתפקיד מנהל שירות לקוחות בסניף וולמארט בפייטוויל, "יש עם זה סטיגמה, לעבוד בוולמארט היה מקביל ללעבוד במזון מהיר". הוא למד שנתיים בקולג', קטע את לימודיו כדי לעבוד בתור פקיד במלון, ולפני שנה עבר לעבוד בוולמארט – ולאו דווקא בגלל השכר ההתחלתי. אחד מחבריו סיפר לו על האפשרויות להתקדם בחברה הגדולה. הוא החל לעבוד בשכר של 9$ לשעה, וכעת משתכר 13$ לשעה. "רציתי משהו שלא יהיה רק תחנת ביניים, אלא שיוכל להפוך קריירה של ממש", ווטס נושא את עיניו לתפקיד עוזר מנהל סניף המשתכר 48 אלף דולר בשנה. בעבר היו מרבית עובדי החברה עובדים בה כאפשרות אחרונה, ורואים בה עבודה זמנית בלבד.

ישנם כלכלנים הסבורים כי מהלך זה של וולמארט מושפע מהירידה באבטלה בארה"ב אשר דחפה את השכר למעלה. המעסיקים מתחרים על העובדים המוכשרים, ועל מנת למשוך אותם הם מוכנים להציע שכר ותנאים גבוהים יותר. עבור פעילים חברתיים היתה זו הצלחה של התנועה להעלאת שכר המינימום. שוק ההון ראה במהלך לקיחת אחריות על החולשה המתמשכת של החברה כפי שבאה לידי ביטוי בסקרי שביעות הרצון משירות הלקוחות ומהירידה בהיקפי המכירות.

ג'ודית מק'אנה, מנהלת התפעול הראשית של החברה מעריכה כי לכל הגורמים הללו היתה השפעה. התפתחות המשק הקשתה על החברה לגייס עובדים טובים בשכר הנמוך, הלחצים הפוליטיים בישרו כי שכר המינימום צפוי לעלות בין כה וכה באיזורים רבים, ובהנהלה בהחלט הבינו כי הדישדוש העיסקי קשור להשקעה הנמוכה בעובדים.

לא מספיק

"מבחינתנו זה בהחלט צעד בכיוון הנכון, אבל באופן אופייני לוולמארט – זה מינימאלי, ויש בזה הרבה מהספין ביחס למה שבאמת קורה", אמר דניאל שלדמן מייסד תנועת "וולמארט שלנו", הקוראת להעלאת שכר המינימום בחברה ל-15$ לשעה. לדבריו עובדים חדשים הנקלטים בחברה אינם משתכרים 10$ לשעה עד שהם משלימים קורס הכשרה שאמור להיות בן שישה חודשים, אולם נמתח לעיתים קרובות למעלה מכך, והשינוי לאופן השתבצות גמיש יותר למשמרות, ייושם כפיילוט רק ב-650 סניפים קטנים ושכונתיים של החברה, ולא בכל 4,500 הסניפים של החברה. "המציאות הכלכלית היא שהם מפעילים לא מעט לחץ אמיתי על המנהלים לשמור על עלויות עבודה ושעות נמוכות" אומר שלדמן.

דניאל שלדמן, מייסד "וולמארט שלנו: "מבחינתנו זה בהחלט צעד בכיוון הנכון, אבל באופן אופייני לוולמארט – זה מינימאלי, ויש בזה הרבה מהספין ביחס למה שבאמת קורה"

שכר ייעול

הרעיון המכונה בפי הכלכלנים "שכר ייעול" (Efficency Wage), על פיו לעיתים משתלם לשלם לעובד שכר גבוה יותר על מנת למשוך עובדים טובים יותר, הובע כבר על ידי הכלכלן אדם סמית במאה ה-18. סמית הציע כי נכון יותר יהיה לשלם לכורי זהב שכר גבוה, וזאת על מנת להבטיח שלא יגנבו מהזהב אותו הם כורים. גם כלכלנים מודרניים, כגון ג'נט ילן יו"ר הפדרל ריזרב אשר עסקה בנושא באופן אקדמי בשנות השמונים מצאו הוכחות לכך שעובדים מציגים יעילות גבוהה יותר כשהם משתכרים למעלה מערך השוק.

עובד המשתכר היטב צפוי להשקיע יותר בעבודתו, ולהפגין נאמנות גבוהה יותר לחברה. לעובדים הרואים לעצמם אופקי התקדמות יש סיבות רבות יותר שלא להכשל, מעובדים היודעים כי עבודתם צפויה להסתיים בין כה וכה בשלב זה או אחר.

עובד רשת וולמארט בסניף בקליפורניה (צילום: סוכנות AP).

עובד רשת וולמארט בסניף בקליפורניה (צילום: סוכנות AP).

הוכחות לתיאוריה זו נמצאו במספר מחקרים ברחבי העולם, ביניהם מחקר על מחלקת משטרה בניו-ג'רזי, אשר העלאת שכר בה הובילה לשיפור בהיקף התיקים שטופלו. בנמל התעופה בסן פרנסיסקו הובילה העלאת שכר לקיצור התורים עבור הנוסעים. בקרב חברות לשירותי ניקיון לבתים בבריטניה נראה כי העלאת השכר איפשרה את צמצום הצורך לפקח על העובדות.

ייתכן שהעליה האיטית בפריון בארה"ב קשורה לנטייתם של מעסיקים לשאוף לצמצום עלות העבודה. חלקם של העובדים בהכנסה הלאומית נמצא במגמת ירידה. ייתכן שמעסיקים רבים חוזרים על טעויות העבר של וולמארט, ושזהו ההסבר מאחורי התוצאות הכלכליות המאכזבות מאז תחילת המאה ה-21.

"תפיסת הניהול שנהייתה פופלארית מאז שנות ה-80 אשר דחפה חברות לקצץ בשכרם של עובדים בדרגות השכר הנמוכות, להלחם באיגודים מקצועיים, ולהוציא עבודות למיקור חוץ, השתלמה אולי לחברות שיישמו אותה בטווח הקצר", אמר אלן קרוגר לאירווינג, כלכלן מפרינסטון ומומחה ליחסי עבודה, "אבל בטווח הארוך היא הגבירה את אי השוויון, הפחיתה את הביקוש המצרפי ופגעה בראש ובראשונה ברווחיות העסקים".

זו אומנם רק תיאוריה – אך אם מקבלים אותה, ניתן להבין טוב יותר את משמעות הניסיון של וולמארט.

בראי הזמן

19 חודשים אחרי ההחלטה והשינוי הגדול, מציגה וולמארט הישגים טובים בסקרי השירות שלה, כשזה 90 שבועות ברצף היא נחשבת ל"מהירה, נקיה וידידותית". עם זאת הרווח התפעולי ברבעון האחרון של וולמארט בארה"ב צנח ב-6%, כשהוא מגלם בתוכו את התייקרות העבודה ועלויות של השקעות נוספות. גם מניות החברה מציגות הישגים נמוכים משל שוק המניות הכללי האמריקאי, ונראה כי המשקיעים טרם השתכנעו שהמהלך צפוי להניב פירות בעתיד הנראה לעין.

ברמת הסניפים מעידים המנהלים על שיפור משמעותי בטיב כוח האדם הנכנס לעבוד ברשת. "אנחנו מושכים סוג חדש של עובדים" אמרה טינה בודניטיס, מנהלת סניף 5260 ברוג'רס, "מגיעים יותר אנשים שרוצים קריירה ולא רק ג'וב". מנהלת התפעול מק'אנה סבורה כי לא נכון לראות בשינוי צעד חד פעמי, "זה מסע" היא אומרת לאירווינג.

בטווח הקצר מוכיח הניסיון של וולמארט ששיפור תנאי השכר מוביל לעובדים טובים יותר ולחוויה טובה יותר לצרכן, אך עדיין לא מוכיח רווחיות. יתרון מעניין נוסף שמצאה החברה היא עליה בהיקף הקניות בחנות המבוצעות על ידי העובדים עצמם. ייתכן שהדבר מרמז למה עשוי לקרות אם השכר הכללי במדינה יעלה.