כלכלת העולם בעולם מטיילת, ודברים שקורים שם, אנחנו תיכף נרגיש את זה כאן. כסיכום לשנת תשע"ו, ועם הפנים קדימה לתשע"ז, ריכזנו מספר תופעות כלכליות גלובליות שהתרחשו בשנה האחרונה ועשויות/עלולות להשפיע על ישראל והישראלים בשנה הקרובה.
1. סימנים של סיבוב פרסה – האם קרן המטבע הבינלאומית משנה כיוון?
הכלכלנים ממחלקת המחקר של קרן המטבע הבינלאומית הפילו במהלך חודש מאי האחרון פצצה של ממש לתוך העולם הכלכלי. מאמר של כמה מראשי מחלקת המחקר, ג'ון אוסטרי, פארקש לאנגוואני ודוידה פורצ'רי, תחת השם "נאוליברליזם – הגזמנו?" (במקור: "?Neoliberalism – oversold") עשוי להצביע על שינוי דרמטי בשיח ובחשיבה בקרב מקבלי החלטות במרכזים הכלכליים של העולם.
הדרמה מתחילה בכותרת: איזכור השם המפורש נאוליברליזם. הנאוליברליזם הוא יותר כינוי גנאי למדיניות הכלכלית הדורסנית המאפיינת את העידן הנוכחי של הקפיטליזם מאשר תורה "רשמית". תומכי המדיניות הזו טענו – וטוענים עדיין – שאין דבר כזה נאוליברליזם, אלה רק סיפורי אגדות שפעילים חברתיים מספרים לילדיהם לפני השינה. אך מרגע שקרן המטבע הבינלאומית, מי שהייתה אחד המכשירים המרכזיים לכפייתו של הנאוליברליזם על העולם, קוראת לילד בשמו, נדמה שהויכוח הזה הסתיים.
המאמר הקצר והתמציתי מראה כי הבעז והיכין של המדיניות הניאוליברלית והגלובליזציה שבכנפיה, הלא הם 1) חשיפת המשק המקומי לתחרות עולמית תוך הורדת כמה שיותר מן ההגנות על הכלכלה המקומית ו-2) קיצוץ בתקציבים הממשלתיים על מנת "לפנות מקום" ליוזמה הפרטית (מדיניות "הצנע" המפורסמת), הם למעשה משענת קנה רצוץ.
בצורה בוטה למדי מציינים החוקרים כי בפועל, יישום עיקרי האמונה להם הטיפה הקרן לאורך השנים לא הניב את התוצאות המובטחות. "באופן מעשי, תקופות של קיצוץ תקציבי הובילו, בממוצע, לתקופות של מיתון ולא לצמיחה. בחינה לאורך שנים מאפשרת לקבוע כי קיצוץ תקציבי של 1% בתוצר המקומי הגולמי, מגדיל את האבטלה ארוכת הטווח ב-0.6% ומוביל לעלייה של 1.5% באי השוויון תוך חמש שנים".
המאמר המרעיש הזה הצטרף לשורה של סימנים נוספים. גוף הביקורת העצמאי של הקרן ניתח את אופן פעילות קרן המטבע במהלך משבר החוב האירופי ב-2010, עם דגש על היחס ליוון. הדו"ח החריף מבקר את הכפפתה של הקרן לשיקולים הפוליטיים של גרמניה ומדינות אחרות והצטרפות הקרן לנושיה של יוון בעת כפיית מדיניות צנע קיצונית, שמנעה את החלמתה של יוון ממשבר החובות.
אך בעוד שינויים אלו אינם אלא חלק משיח תיאורטי, אשר הצטרפו לקולות בולטים אחרים שטענו שהניאוליברליזם הוציא את ימיו, הרי שישנם סימנים מסוימים כי יושבת ראש קרן המטבע, כריסטין לגארד, מבקשת לבצע שינוי פרסה באופן פעולתה של הקרן, הלכה למעשה. עדויות לכך ניתן לראות בעמדתה של לגארד לגבי התכנית "להקלת החוב" היווני. לגארד סירבה לשתף עם התכנית פעולה וביקרה אותה בפומבי. לאחרונה פורסם כי הקרן תומכת בכוונתו של נשיא הפיליפינים, דוטרטה השנוי במחלוקת, להרחיב את תקציב המדינה בדרך של הגדלת הגרעון התקציבי של מדינתו – והרי זה כבר ממש כפירה בעיקר.
כאמור, לא ניתן לדעת האם מדובר בשינוי ממשי בעמדתה של קרן המטבע הבינלאומית, או ברטוריקה. אך מותר לקוות שקרן המטבע הבינלאומית תשוב ותשחק את התפקיד המקורי שייעדו לה הוגיה, ובהם ג'ון מיינרד קיינס, למנוע את התנודתיות בערכי המטבע המקומיים ויצירת מקור כספי להשקעות וצמיחה ברחבי העולם.
איך זה עשוי להשפיע עלינו בתשע"ז? צמיחה בעולם, ומניעה של משברים פיננסיים היא דבר טוב. כמו כן, מותר לקוות שחלק מהחשיבה המשוחררת הזו תדלוף גם לממשלה בירושלים, ומשם להרחבת תקציבי הממשלה.
2. הריבית האפסית מיצתה את עצמה
שני אירועים יוצאי דופן אירעו השנה בעיירה שכוחת האל ג'קסון הול, שבמדינת וויומינג, ארה"ב. אין קשר בין האירועים, למרות שקושרי תיאוריות הקונספירציה עלולים לחפש. האחד – מסיבה שאינה ברורה האלגוריתם של יו-טיוב גרם לאתר להמליץ לגולשיו לצפות בשידור ישיר של המצלמה המתעדת את הצומת המרכזי והבלתי-סואן של העיר. ההמלצה המוזרה על הצפייה, שלהגדירה כמשעממת יהיה האנדרסטייטמנט של השנה, הפכה לתופעת רשת, והביאה מאות אלפים מרחבי העולם לצפות ולהגיב למתרחש דרך האתר. בשעת כתיבת שורות אלו 343 אנשים צופים בשני ג'יפים שעומדים באדום, לדוגמא.
האירוע השני, והמשמעותי יותר, הוא שנגידי הבנקים המרכזיים של מדינות ארה"ב התכנסו לכינוס השנתי המרכזי של נגידי הבנקים. הכינוס הנערך מזה שנים באתר הנופש המבודד שצמוד לעיר (המבודדת אף היא) הוא מוקד לשיח והחלפת דעות של ראשי הבנקים המרכזיים בארה"ב ובעולם. הכינוס השנה משך תשומת לב מרחבי העולם בציפיה להודעה דרמטית של נגידת הבנק המרכזי בארה"ב – ג'נט יילן.
ואם אפשר לתמצת את המסר של יילן לעולם, עם דגש על ממשלות העולם, המסר הוא: "נמאס לנו". או במילותיה המקודדות בעידון דיפלומטי-כלכלי:
"מחוץ לשדה הצר של המדיניות המוניטרית (כלומר – החלק עליו אחראי הפד, והבנקים המרכזיים בכלל בעולם – י.כ.), יש לשקול אפשרויות נוספות העומדות בפני מקבלי ההחלטות, לרבות שיפור מערכת החינוך שלנו והשקעה רבה יותר בהכשרת עובדים; עידוד השקעות הון במחקר ובפיתוח, הן באופן פרטי והן במשאבים ציבוריים; וחיפוש אחר מתווים להקלת מכשולים רגולטוריים, מבלי לוותר על יעדים כלכליים וחברתיים חשובים".
הרקע להצהרה, שיש בה התראה ונזיפה חרף הנימוס, הוא החזקת הריבית בארה"ב בטווח הקרוב לאפס מאז המשבר הכלכלי של שנת 2008. מטרת הריבית האפסית היא לשכנע כל מי שיש לו סכום כסף כלשהו להוציאו ולהשקיעו במשק, ובכך לסייע בהנעת הכלכלה וחידוש הצמיחה. אך האמת היא שהכלי הזה לבדו הוא לא אפקטיבי, ואינו מביא לתוצאות הרצויות. יתרה מכך, ריבית אפסית משפיעה על חלק ממחירי הסחורות באופן ניכר יותר מאחרות – כמו במקרה של "הסחורה" הקרויה נדל"ן (זה כמובן מוכר לנו מניסיוננו בישראל).
חשוב לשים לב כי עצם העלאת הצעות של הגוף "המוניטרי", הבנק המרכזי, ביחס למדיניות "הפיסקלית", התקציבית, שנמצאת באחריות הממשלה, מהווה חריגה חריפה מכללי המשחק הרגילים בארה"ב, וגם עובדה זו לא הוסתרה על ידי הנימוס הדיפלומטי של יילן.
![ג'נט ילן - יו"ר הפדרל ריזרב צילום:dailyreckoning](https://static.davar1.co.il/www/uploads/2016/05/גנט-ילן.jpg "ג'נט ילן – יו"ר הפדרל ריזרב צילום:dailyreckoning")
ב'דבר ראשון' העלנו מספר מאמרי ביקורת על מדיניות הריבית השלילית או האפסית. הדגש של המבקרים הוא שללא השקעה ממשלתית אין בריבית הנמוכה די בכדי ליצור תנועה הנוגדת את מחזור העסקים השלילי.
לא ניתן להעריך את התוצאה המעשית של דברי הנזיפה הללו של יילן מבחינת ממשלת ארה"ב. אך ההערכות הן שבהזדמנות הראשונה שכלכלת ארה"ב תראה מספיק סימנים מתמשכים של התאוששות (וכנראה שלא ירחק היום) יילן תנצל את ההזדמנות להעלאת הריבית של הפד, ובעקבותיה העולם כולו, וגם בישראל.
איך זה ישפיע עלינו בתשע"ז? ההשפעות של עליית הריבית עלולות להיות קשות על כל מי שנמצא בחוב כלשהו לבנקים, ובעצם, מכירים מישהו שלא נמצא במצב הזה? מי שצריכים לחשוש במיוחד הם אלו המחזיקים משכנתא בריבית משתנה. מהצד השני, גם במקרה הזה מותר לקוות שממשלות העולם וישראל יטו אוזן לאזהרה החריפה, ויתחילו להוציא יותר כסף ולהשקיע.
3. המאבק לעליית שכר המינימום בארה"ב ואיגודי העובדים שחוזרים בענק
הסכם קיבוצי בחברת סלולר. טוב, בארץ כבר לא מדובר בחדשות. מאז מאבק ההתאגדות בפלא-פון ופסק הדין התקדימי, ההתאגדות בסלקום ובפרטנר, ישראל הפכה בעצם למובילה בתחום ההתאגדות במקצועות החדשים, שלא היו קיימים בעבר.
כך שבמקרה הזה ייתכן שדווקא מציון יצאה תורה, והדברים שנראו אצלנו ב-2013 הופיעו השנה בארה"ב. שביתת ענק שהקיפה את 40,000 העובדים של ענקית הסלולר האמריקאית "ווריזון" הובילה לחתימה של הסכם קיבוצי, לראשונה עבור חברת סלולר אמריקאית. גם מספר העובדים עליהם חל ההסכם הקיבוצי הוא מספר יוצא דופן אשר לא נראה מזה שנים בקרב איגודי העובדים בארה"ב. תראו אותם מספרים על ההישגים שלהם בהסכם הקיבוצי ועל המשמעות שלו:
Brave Verizon Wireless retail workers banded together to win real improvements at work! #1u #VictoryAtVerizonhttps://t.co/lZaoeopfjK
— CWA District 1 (@CWADistrict1) June 21, 2016
ותראו את הילדה הזו, מסבירה על מה המאבק:
Brylie's message to @Verizon: Sending jobs overseas is wrong & her mom deserves to be treated fairly! #VerizonStrikehttps://t.co/ApZQ1vP10g
— CWA District 1 (@CWADistrict1) May 23, 2016
התופעה המשמעותית הנוספת בעולם יחסי העבודה בארה"ב קשורה לתנועה למאבק להעלאת שכר המינימום ל-15$ לשעה, תנועת "Fight for 15". מקורה של התנועה הזו במאבקם של עובדי מסעדות המזון המהיר, כדוגמת מקדונלד'ס ודומיהן, להעלאת שכרם, שכר שעומד ברוב המדינות על 7.25$ לשעה בלבד.
תנועת "המאבק ל-15" מחקה אופן פעולה של איגוד מקצועי, אך לא מתאגדת ממש, מסיבות שונות. למרות זאת הם קיימו לראשונה ועידה כלל ארצית השנה, והיוו חלק מהאנרגיה הגולמית שהניעה את מסע הבחירות של ברני סנדרס. גם טראמפ וגם קלינטון מנסים להתחבר לאנרגיה הזו ורמזו בדרכים שונות שיתמכו בהעלאת שכר המינימום (קלינטון נשארה עמומה בנושא זה, וטראמפ הספיק לסתור עצמו בנושא זה מספר פעמים).
איך זה ישפיע עלינו בתשע"ז? – כאמור, את מגמת ההתאוששות והעליה במספרי העובדים המאוגדים דווקא ישראל מובילה ומהווה אור לגויים. אך אם התנועה להעלאה משמעותית בשכר המינימום תגיע גם לישראל, בנוסף למתווה ההעלאה הקיים כבר כיום כמובן בעקבות מאבקי העובדים וההסתדרות, תהיה לכך השפעה מהותית על צמצום הפערים החברתיים-כלכליים הגברת הצריכה הפרטית ועידוד הצמיחה.
4. תגובת הנגד לגלובליזציה צוברת תאוצה במערב – ברקזיט, טראמפ וסנדרס
זה לקח לעובדים במדינות המערב קצת זמן להבין את זה. אבל המשמעות של גלובליזציה איננה רק מוצרים זולים לצורך צריכה. בעלי ההון שעזב את מדינות המערב והעתיק עצמו למדינות הלא-מפותחות, בעלות השכר הנמוך, השתמשו בסיסמאות קליטות, כמו: העולם הוא כפר גלובלי, או העולם הוא שטוח. והמשמעות של הסיסמאות האלו בעולם המעשה הייתה אובדן פרנסה עבור חלק ניכר ממעמד העובדים במדינות המפותחות, או ירידה בשכר. התהליך הממשי שקורה, במסגרת "השטחת" העולם, הוא השוואת השכר בין העולם המתפתח לעולם המפותח, וכך העובד בארה"ב מתחרה באופן ישיר מול העובד בהודו או בסין.
בלי להיכנס להסברים ארוכים מדי, אז השנה, לפחות במובנים מסוימים, נראה היה שהמפסידים מהעסקה בארצות המפותחות, העובדים המרוששים, החליטו להשיב מלחמה. כמו שהזכרנו קודם הכעס והטינה האלו היו המנוע לקמפיין הבחירות יוצא הדופן של הסנטור ברני סנדרס, אשר הגדיר עצמו (גם אם לא חייב עצמו להגדרה זו במעשים) כסוציאליסט. גם טראמפ נעזר בפחד מאבדן מקומות עבודה וכעס על כשלי העבר בקמפיין הבחירות שלו. המשפטים הראשונים שלו בעימות הראשון מול הילרי קלינטון עסקו באובדן מפעלים למקסיקו בעקבות הסכם נפט"א שביל קלינטון חתם עם מקסיקו, וטראמפ גם לא שכח להזכיר את סין כאיום בעולם הגלובלי וכסיבה לחיזוק כלכלתה של ארה"ב באמצעים מקומיים.
גם הברקזיט, התופעה המפתיעה של השנה (ואולי האירוע שהכי הפריזו בחשיבותו) יכול להתפרש כביטוי לזעמם של הבריטים שהפסידו מהגלובליזציה בנוסח האירופאי שנכפה על אזורי התעשייה הבריטיים, שהיו ואינם עוד.
איך זה ישפיע עלינו בתשע"ז? ישראל קשורה בעבותות לסחר הבינלאומי, ואבדן של אפיקי סחר עלול לפגוע במידה מסוימת בכלכלה בישראל. מהצד השני, ישראל היא הניסוי הקיצוני ביותר במדיניות "החשיפה": הורדת מכסי מגן באופן חד-צדדי, ללא הסכם בילאטירלי מול מדינה אחרת. גם במקרה זה מיהרנו בישראל ליישם את הגרסה הקיצונית ביותר של הנאוליברליזם והיינו קדושים יותר גם מהאפיפיור. גם עתה, משרד האוצר מבקש להמשיך את מדיניות החשיפה והורדת מכסי המגן. אולי העולם קצת בינה בלב יכניס?
5. האם הגענו לשיא הצמיחה?
החשש הגדול ביותר של הכלכלנים הוא שהגענו ל"שיא הצמיחה". שיא הצמיחה משמעותו שהכלכלה תפסיק לגדול, לצמוח. מאז הולדת הקפיטליזם, הצמיחה בעולם הכלכלה משמשת באותו התפקיד של כח המשיכה בעולם הפיזיקה – נתון טבעי ומתחייב הקובע את סדר הדברים.
אך ישנן סיבות שונות בגינן הכלכלנים סבורים שהדברים הולכים להשתנות. אחת מהן היא השינויים הדמוגרפיים העצומים בעקבות הארכת תוחלת החיים. שינויים אלו צפויים להביא למצב שבו חלקו היחסי של כוח העבודה אל מול הכח הנסמך על כח העבודה קטן בצורה משמעותית. בעיות נוספות הקשורות בצמיחה קשורות למעבר של העולם לכלכלת מידע, כלכלה שאיננה עתירת עבודה ושהתמחור בה בעייתי עד בלתי אפשרי (מאמרים בנושא זה יובאו בהמשך שנת תשע"ז).
אם התחזיות השחורות של הכלכלנים יתממשו אז ה-כ-ל צריך להשתנות. אם אין צמיחה בסיסית מובטחת אז אין השקעה, אם אין השקעה אין צמיחה. השיטה הזו, של אשראי או חוב שמניעים את הפרפטום מובילה של הכלכלה העולמית עלולה פשוט להפוך לאנכרוניזם.
איך זה ישפיע עלינו בתשע"ז? – לא יודע. זה גדול מדי. זאת באמת בעיה שדורשת מבנה כלכלי חדש, אחר לגמרי. כדאי שהראש הישראלי ימציא לנו פטנטים.
