פרופ' ג'וזף שטיגליץ, זוכה פרס נובל לכלכלה ויועצו לשעבר של נשיא ארה"ב ביל קלינטון, טען בראיון שנערך עמו באתר "ביזנס אינסיידר" כי אלו הם ימיו האחרונים של הניאו-ליברליזם.
כאשר נשאל שטיגליץ האם הוא סבור שהקונצנזוס הכלכלי כלפי הניאו-ליברליזם הגיע לסיומו, הוא השיב כי מבחינה אקדמית הוא הסתיים. לדבריו, "הסטודנטים לא מעוניינים לפתח את הניאו-ליברליזם, הם מנסים להבין היכן השווקים נכשלו ומה לעשות בנידון, מתוך הבנה שהכישלונות יכולים להחמיר".
עוד טען שטיגליץ כי גם חלק ממעצבי המדיניות מכירים בכך שהשיטה אינה מתאימה יותר. לדבריו, חלק מהפוליטיקאים הימנים בארה"ב מסרבים לשנות או לתקן את הבעיות ולהכיר באי התאמתה של הגישה, אך לעומתם, פוליטיקאים אחרים כבר מבינים שהשווקים אינם מתפקדים היטב ושאין בכוחה של הממשלה לתקן את הכשלים.
שטיגליץ סבור כי אחת מהטענות המרכזיות של האידאולוגיה הניאו-ליברלית ולפיה מינימום רגולציה והתערבות ממשלתית הן הדרך האידיאלית לייצר צמיחה, הופרכה בשנים האחרונות. "עברנו ממצב של אופורייה בניאו-ליברליזם, שבו השווקים עובדים היטב כל הזמן, למצב שבו השווקים אינם מתפקדים עוד והדיון כעת הוא כיצד הממשלות יכולות לתקן את הכשלים".
בראיון מסביר שטיגליץ כי לפי התפיסה הניאו-ליברלית הדרך הטובה ביותר להגדיל את הצמיחה היא להעצים את כוחו של הסקטור הפרטי ולצמצם עד כמה שאפשר את מעורבותה של הממשלה בשוק על ידי הפרטה, דה-רגולציה, מסחר חופשי, שווקים הפתוחים לתחרות וכמובן, הפחתה בהוצאה הממשלתית. גישה זו, אותה מתאר שטיגליץ הפכה ברב הימים לשיטה ש'אין עוד מלבדה'. היא אומצה בחום על ידי כל המוסדות הבינלאומיים כגון קרן המטבע והבנק העולמי, ועל ידי מרבית הכלכלנים המובילים במדינות המערב, והתחזקה במיוחד בשנות ה-80 כאשר שלטה באופן כמעט מוחלט בכלכלתן של ארה"ב בהובלתם של הנשיאים רייגן ובוש, ושל בריטניה בהובלתה של מרגרט טאצ'ר.
חשוב לציין כי גם בישראל, שהושפעה מההתרחשויות הכלכליות במערב, השתרשה אותה גישה, ובמיוחד בשנים בהן מכהן כראש ממשלה בנימין נתניהו, שנחשב למנהיג הדוגל באג'נדה כלכלית זו.
בשנים שלאחר המשבר הפיננסי הגדול ב-2008 החלה להתפתח התנגדות לשיטה. המתנגדים, ושטיגליץ ביניהם טענו כי היא אינה מתאימה יותר והסבירו את טענתם בכך שאי-השוויון גובר ולצידו שיעורי הצמיחה הם נמוכים.
לפני כחודשיים פורסם מאמר שחיברו כלכלני קרן המטבע הבינלאומית ושעורר סערה. במאמר, ציינו הכלכלנים כי למרות שהניאו-ליברליזם שיפר לדבריהם את רמת החיים במדינות רבות, קשה לומר אם בסופו של דבר הובילה הגישה לצמיחה. מה שבטוח, לדברי הכלכלנים, זה שהמחירים שנגבו, במונחים של גידול באי-שוויון, בולטים מאוד וכי בסופו של יום, הגידול באי-השוויון פוגע בצמיחה.
במאמר שכתב ושפורסם במלואו ב'דבר ראשון', הסביר שטיגליץ, בהמשך לטענות שהעלה בספרו "אי-נחת בגלובליזציה", כי עשרות מיליוני אזרחים במדינות המפותחות נפגעו מהגלובליזציה ומראים סימני התנגדות וכי זוהי תוצאה ישירה של מדיניות כלכלית ניאו-ליברלית.
