"אחרי שעשיתי את האיפון, ירדתי מהקרב, תפסתי את הראש ואמרתי לעצמי שאני לא מאמינה שעשיתי את זה", מתארת גילי שריר את התחושה לאחר הזכייה במדליית הארד באליפות אירופה בג'ודו. "הרגשתי שאני מחכה שמישהו יעיר אותי מהחלום, זה רגע שחלמתי עליו מאז שאני ילדה".

"אם לא מחשיבים את התחרות הקבוצתית בטוקיו, אז אני בעצם כבר 4 שנים שלא הצלחתי להביא את המדליה האישית", היא אומרת. "הרגשתי שאני כל כך מוכנה ובשלה לזה, הרגשתי שזאת ההזדמנות שלי להתפוצץ".

"לא הייתי מוכנה לסיים שוב בלי מדליה"

בשנתיים האחרונות נבחרת הנשים בג'ודו נמצאת בפריחה. הנבחרת, בהובלת המאמן שני הרשקו, שוברת שיאים ומשתפרת משנה לשנה. במשחקים בטוקיו ייצגו את ישראל לראשונה שש ג'ודוקות ובאליפות אירופה הנבחרת הגיע לשיא חדש עם ארבע מדליות אישיות. 

שריר עלתה להתחרות ביום השני של אליפות אירופה אחרי הזכייה של תמנע נלסון לוי בזהב ושירה ראשוני בארד. היא התחילה עם שני ניצחונות והפסד ברבע הגמר ששלח אותה לבית הניחומים. בקרב על הארד פגשה את כריסטינה קבנה פרס מספרד. "לפני הקרב חשבתי על כל הפעמים שהגעתי למעמד הזה והפסדתי", אומרת שריר. "אין מצב שזה קורה שוב, אני לא נותנת לעצמי להגיע עוד פעם למעמד הזה בלי מדליה על הצוואר. פשוט לא הייתי מוכנה שיקרה משהו אחר". 

גילי שריר ושני הרשקו עם המדליה באליפות אירופה. "רגע שחלמתי עליו מאז שאני ילדה" (צילום: איגוד הג'ודו בישראל)

שריר (22) גדלה במושב מזור, למזרן הג'ודו היא הגיעה בגיל 4 בעקבות אחיה הגדול. בגיל 18 היא פרצה לתודעה עם זכייה במדליית הכסף בגרנד פרי חוחחוט בסין. מאז עברה רכבת הרים לא פשוטה שכללה פציעה, ניתוח ותקופת החלמה ארוכה. היא הבטיחה את הקריטריון לאולימפיאדת טוקיו בעקבות הדחייה בשנה והייתה בורג משמעותי בזכייה של הנבחרת הקבוצתית במדליית הארד. 

"תוך כדי הקריטריון נפצעתי, הייתי צריכה לקבל החלטה האם לעשות ניתוח או לא. ניתוח זה שיקום יותר ארוך, כל כך קרוב למשחקים האולימפיים לא יכולתי להרשות לעצמי לעשות את הניתוח הזה, כי זה אומר להפסיד את האולימפיאדה", היא מספרת. "הייתי צריכה לעשות שיקום, לחזור לכושר בלי לעשות את הניתוח. זה היה תהליך מאוד קשה עם כמה חודשים של עבודה מאוד סיזיפית".

"ג'ודו זה ספורט אישי, אבל הכוח שלנו זה בעצם העוצמה שלנו כקבוצה"

במשחקים האולימפיים בטוקיו, שריר הודחה בסיבוב הראשון בסיבוב הראשון של התחרות האישית כאשר הפסידה לקת'רינה הקר האוסטרלית. בתחרות הקבוצתית שריר הראתה קשיחות מנטלית יוצאת דופן, לאחר שניצחה פעמיים את מריה צ'נטראקיו (מדליסטית הארד במשקל) והשיגה לנבחרת את הניצחון הראשון שלהן 3:4 על איטליה, ניצחון שהחל את הדרך המופלאה עד הזכייה במדליית הארד. 

"זה היה די מטורף", אומרת שריר. "הגענו לתיקו 3:3 מול איטליה ואז בחרו אותי. ידעתי שאם אני מפסידה את הקרב הזה אז כל החלומות של כולם מתנפצים. זה היה הסיכוי האחרון של כולם לכפר על האכזבה של המשחקים בתחרויות האישיות. הבנתי שכל האחריות היא עליי. 

גילי שריר מול מריה צ'נטראקיו מאיטליה בתחרות הקבוצתית באולימפיאדת טוקיו. "הבנתי שכל האחריות היא עליי" (צילום: AP Photo/Vincent Thian)

"מצד שני, התייחסתי לזה כמו כל קרב. בשביל הרגעים האלו אני עובדת יותר קשה. הרגעים המעטים האלו שאני צריכה לגייס את הכוחות שאין לי ולהמציא מנוע חדש שידחוף אותי קדימה. זה היה פשוט כיף לנצח אותה בשבילי ובשביל שאר הנבחרת". 

מה סוד הכוח שלכם כנבחרת, שעזר לכם להשיג את המדליה?
"עודדנו ודחפנו אחת את השנייה, זה פשוט היה מטורף ועשינו ביחד היסטוריה. ג'ודו זה ספורט אישי, אבל הכוח שלנו זה בעצם העוצמה שלנו כקבוצה. המאמן שלנו שני הרשקו מדבר כל הזמן שהדבר הכי חשוב הוא להגיע כקבוצה ורואים את התוצאות בשטח".  

מה המטרות שלך להמשך?
"כמובן שהמטרה הרחוקה היא המשחקים האולימפיים בפריז. בדרך לשם יש עוד הרבה תחרויות, אליפויות עולם, אליפויות אירופה וטורניר המאסטרס שיגיע השנה לישראל. חשוב לי להודות לכל מי שתומך בי – שני הרשקו, עידו בר ואייל בכר המאמן האישי שלי, הספונסרים שלי סייברארק, חברת מור בית השקעות והמשפחה המדהימה שלי".