דבר העובדים בארץ ישראל
menu
יום שישי י"ט באדר ב' תשפ"ד 29.03.24
23.2°תל אביב
  • 21.8°ירושלים
  • 23.2°תל אביב
  • 21.6°חיפה
  • 22.7°אשדוד
  • 26.0°באר שבע
  • 32.8°אילת
  • 30.0°טבריה
  • 23.1°צפת
  • 24.7°לוד
  • IMS הנתונים באדיבות השירות המטאורולוגי הישראלי
histadrut
Created by rgb media Powered by Salamandra
© כל הזכויות שמורות לדבר העובדים בארץ ישראל
מגזין דבר

"ראיתי אותם מפרקים את רוסיה באופן מכוון"

גאי סטנדינג (צילום: stanjourdan/flickr)
פרופ' גאי סטנדינג: "ההפרטה והקיצוצים התקציביים השמידו את כל המערכות הציבוריות, ובראשן הרווחה והבריאות" (צילום: stanjourdan/flickr)

כנציג ארגון העבודה העולמי, הוא ראה במו עיניו מה עשה לרוסיה ואוקראינה הטיפול בהלם שכפו עליהן כלכלני המערב עם התפרקות ברית המועצות: פרופ' גאי סטנדינג, מחשובי הכלכלנים השמאליים בעולם, מסביר בראיון ל'דבר' כיצד ארצות הברית ואירופה הניחו את הבסיס לרוסיה פאשיסטית ומיליטריסטית

דוד טברסקי

מבחינתו של הכלכלן גאי סטנדינג (74), פרופסור לכלכלה באוניברסיטת לונדון, לארצות הברית ולאירופה יש אחריות על מה שקורה כיום באוקראינה, והוא לא מתכוון רק למה שהחל בפברואר 2022.

כדי להבין לעומק את הפיכתה של רוסיה למדינה הפאשיסטית והמיליטריסטית, כהגדרתו, שפתחה לפני יותר מחודשיים מלחמה אכזרית וחסרת כל הצדקה נגד שכנתה, צריך לצלול 30 שנה לאחור, לסוף עידן המלחמה הקרה. אז הונח, לדבריו, הבסיס לאסון של היום.

סטנדינג הוא מהחשובים בחוקרי הכלכלה השמאליים בעולם. מזה עשורים הוא חוקר את תחום העבודה. ספרו, "הפרקריאט – המעמד הפגיע", העוסק בהשלכות הפוליטיות והחברתיות של שוק העבודה השברירי, שבו משתתפים עשרות מיליוני צעירים במערב, הפך לשם דבר בשיח הביקורתי על הקפיטליזם. (הספר תורגם לעברית).

בשנים האחרונות הוא עוסק בעיקר בקידום מחקר ומדיניות ההכנסה הבסיסית במדינות שונות בעולם.

"אלו היו זמנים בלתי רגילים", הוא אומר בראיון ל'דבר', שנערך בשיחת וידאו מביתו בז'נבה, שם הוא עובד – חוקר ומרצה. בימים של נפילת חומת ברלין, בסוף 1989, היה סטנדינג מנהל המרכז למדיניות שוק העבודה של ארגון העבודה העולמי (ILO), ונשלח מטעמו לבודפשט, לעמוד במרכז שינסה להתוות מדיניות עבודה ורווחה כלכלית למדינות ברית ורשה (הונגריה, פולין, סלובקיה), ומאוחר יותר למדינות שיקומו מתוך חורבות האימפריה הסובייטית.

"בכירי הבנק העולמי נשלחו לאתחל את הגוש המזרח אירופי"

"כולם דיברו אז על ההזדמנויות לעושר וחופש שיביא כל מה שכונה אז באופן מעומעם 'המעבר הכלכלי'. אני התייחסתי לכל זה בספקנות. דיברתי על כך שתידרש מדיניות עבודה ורווחה חברתית חדשה לחלוטין, אבל האמריקאים, ובהם ג'פרי סאקס ולארי סאמרס מהבנק העולמי, דחפו לכיוון מדיניות של 'טיפול בהלם' ופעולות 'ניאו-ליברליות'.

סאקס וסאמרס – יחד עם בכירים נוספים כמו נגיד בנק ישראל לשעבר, סטנלי פישר, וכלכלנים בכירים מהרווארד, לונדון סקול אוף אקונומיקס ועוד – נשלחו כדי "לאתחל את הגוש המזרח אירופי". המטרה הייתה ברורה: פירוק כל מאחזי הכוח הכלכליים שהיו קשורים למפלגה הקומוניסטית ו"שחרורם" לשוק החופשי.

את המדיניות הזו מתמצת סטנדינג לשלושה עיקרים:
1. "מאקרו לפני מיקרו" – דרישה מהממשלה הרוסית (והאוקראינית) לריסון תקציבי והתכנסות במסגרות גרעון נוקשות לפני קביעת כל רגולציה על המשק (בעיקר שוק העבודה) או שינוי במנגנוני המיסוי.
2. הובלת המדיניות על ידי הרס מנגנון פיקוח המחירים, קיצוצי ענק בהוצאות האזרחיות (והביטחוניות) והפרטה של כל נכסי המדינה, למעט אלו המחזיקים את משאבי האנרגיה (שנמצאים בשליטה חלקית של המדינה עד היום).
3. קידום מדיניות השוק החופשי במהירות הבזק, כך שלא תוכל לקום שום התנגדות "סוציאליסטית" שתתקע טריז ברפורמות.

מתי זיהית את זה לראשונה?
"את העבודה של הדוקטרינה ראיתי בהונגריה ופולין כבר במחצית השנייה של שנות ה-80. ניהלתי את התוכניות הכלכליות בכמה מדינות ודרשתי מההנהגה המדינית דאז, בין היתר מראש הממשלה הרוסי ניקולאי ריז'קוב, להבין מה קורה במפעלים, בתאגידים, במשרדים ובמשקי הבית. לא היה לנו שום מידע או נתונים על איך הכלכלה נראית באותו זמן, ובלי מספרים איך נוכל לכוון מדיניות?"

כבר אז טען, לדבריו, שהשילוב של שלושת העיקרים יוביל לתוצאות הרסניות: "התחלתי לעבוד עם המטה לסטטיסטיקה לאומית במוסקבה ובקייב. היו שם בעיקר נשים והן עבדו באופן מעולה ומחויב לאמת. התחלנו לייצר מאגרי נתונים ולשתף את השרים והפקידים הבכירים במדינה, אבל הכול היה ביזארי".

"שחיתות נוראית פושה בכול"

עד כמה ביזארי? את תקופת המעבר הזו, שזכורה לרבים במערב מצילומי התורים הארוכים למקדונלד'ס או למופעי הרוק, סטנדטינג מתאר כהצגה בתיאטרון אבסורד. "התחלופה בתפקידים לא חדלה, הדלתות לא הפסיקו להסתובב לדקה", הוא מתאר. "יום אחד אתה נפגש עם בכיר במשרד הכלכלה, אתה חוזר אחרי חודש והבכיר הפך למנהל בראש מפעל או בנק, ואחרי עוד כמה חודשים הוא פתאום ראש ועד עובדים גדול בעיר מחוזית. פוליטיקה, עסקים, עבודה – כובעים שמתחלפים בלי שמץ בושה, עטופים בבליל של שחיתות נוראית שפושה בכול".

תור למקדונלדס במוסקבה, 1990. הצגה בתיאטרון אבסורד (צילום: AP Photo)
תור למקדונלדס במוסקבה, 1990. הצגה בתיאטרון אבסורד (צילום: AP Photo)

ממד נוסף היה הפשע שהחל לחלוש על כל תחומי החיים – הפוליטיקה והכלכלה בערים הגדולות: "אני זוכר שהיינו מגיעים לישיבות רשמיות עם בכירים במגזר העסקי ונציגים של העירייה, במוסקבה וסנט פטרבורג, והישיבה הייתה מתחילה עם זה שהנוכחים היו מוציאים את האקדחים שלהם ושמים אותם על השולחן".

למה?
"זה היה אות לכך שהם רוצים להראות את האמון שלהם בנו ועל כך ששום דבר לא יתדרדר במהלך השיחה לאן שלא צריך".

חששת לחייך?
"בפטרבורג ב-1992 ארגנתי אירוע גדול עם ראש העיר, אנשי עסקים, טלוויזיה, רדיו והכול. ערב לפני, הלכתי עם כמה מארגנים לאכול ארוחת ערב במסעדה הסינית היחידה שהייתה אז בעיר. כשיצאנו משם כל אחד הלך לדרכו ולמחרת גיליתי שאחד המארגנים נתפס והוכה קשות.

"באירוע אחר, בעיר ניז'ניי נובגורוד, הייתי צריך לברוח מאנשים שביקשו לפגוע בי או להעביר איזה מסר. לא הייתי אדם מאוד חשוב, פשוט הייתי עוד אדם שניסה להטות את ההגה של המדינה. אפשר להסתכל ממרחק ולצחוק על זה, אבל במהות זו הייתה תקופה טרגית".

זכר אותם ימים יושב היטב במוחו של כל אזרח שחי אז ברוסיה, אך מעטים בלבד מחוץ לרוסיה מודעים להשלכות של הטיפול בהלם, שכפו על המדינה המוסדות האמריקאיים והאירופיים, בשיתוף פעולה עם פוליטיקאים רוסים.

"ככל שהמשכת ללכת היית פוגש עוד ועוד קבצנים"

המספרים שעלו במחקרים שנעשו בעשור האחרון חושפים תמונה נוראית: גיל התמותה הממוצע לגברים נפל כמעט בן לילה מ-65 ל-57; גיל הנשים מ-74 ל-68. מיליוני אנשים מתו ממחלות שניתנות לריפוי פשוט יחסית, רק בגלל היעדר גישה לשירות רפואי בסיסי ולתרופות; שיעור האובדנות זינק לפי שלושה מזה האמריקאי.

מחקרים הראו גם שהתמותה בערים שעברו הפרטות בזק הייתה גבוהה משמעותית מזו שבערים שבהן היא נעשתה בשלבים. כשסטנדינג יצא ממשרדו בפטרבורג וצעד לאורכה של שדרת נייבסקי, המראות לנגד עיניו סיפרו את הסיפור טוב יותר מכל נתון. "אז לא היו שם חנויות, בקושי מסעדה", הוא מספר. "לאורך השדרה הרחבה, לצדה, על האיים במרכז ועל הכביש עצמו ישבו מאות קבצנים עם בקבוקי קוקה קולה חתוכים, או חולצה אמריקאית קרועה, מקבצים נדבות. ככל שהמשכת ללכת היית פוגש עוד ועוד קבצנים. בקושי ניתן היה למצוא מקום לעבור על המדרכות בגלל כמות הקבצנים. זה היה עוני שכמותו לא פגשתי  מימיי.

"דבר נוסף שהעיניים שלי זוכרות זה שרבים מהם היו עם גפיים קטועות – רגליים וידיים – אלו היו הצעירים שחזרו מהמלחמה באפגניסטן למדינה שלא עשתה עבורם דבר. בחורף רובם נפטרו. זוהי תקופה שבה מיליוני אנשים מתו. רובם גברים צעירים ובגילי אמצע החיים. גל התמותה היה בין גיל 25 ל-50, ובעיני זו הייתה התוצאה המתבקשת למדיניות שהונהגה, ואסור היה לה להתממש".

"המטרה שלי הייתה ברורה: צריך לבנות מדינה"

מה אתה ועמיתיך רציתם לעשות שם?
"דברים מאוד בסיסיים – מערכת רווחה אוניברסלית, רגולציה על שוק העבודה, מערכת מיסוי כזו שתאפשר את קיומה של מערכת ביטחון בסיסי לאזרחים ברוסיה, באוקראינה, במולדובה ובבלרוס. ובשום מקרה, לא לצאת למהלכי הפרטה פזיזים, כי אלו רק יביאו לעלייתה של שכבה צרה של קלפטוקרטים (שלטון הגנבים).

"המטרה שלי הייתה ברורה: צריך לבנות מדינה. ומה עשו כל היועצים? פירקו אותה באופן מכוון. ההפרטה והקיצוצים התקציביים השמידו את כל המערכות הציבוריות, ובראשן הרווחה והבריאות. הן פשוט חדלו מלהתקיים.

"אם אתה רוצה לבנות מדינה דמוקרטית מתפקדת אתה חייב אנשי שירות ציבורי מעולים. ומאיפה תביא כאלו כשאין לך כסף לשלם להם?"

בוריס ילצין, נשיא רוסיה לשעבר. "ילצין היה בדיחה" (צילום: ויקימדיה/ Kremlin.ru)
בוריס ילצין, נשיא רוסיה לשעבר. "ילצין היה בדיחה" (צילום: ויקימדיה/ Kremlin.ru)

איך הגיבו להצעות שלך?
"התגובות היו מעורבות. את יגור גיידר, שר האוצר הראשון, לא אהבתי. ההנהגה הייתה שיכורה ובראש השיכורים – נשיא רוסיה, בוריס ילצין. אני זוכר ישיבה עם פוליטיקאי בכיר מאוד, שהיה מאוד שיכור וכמה ימים לאחר מכן התמנה לראש הממשלה בפועל לכמה ימים. הוא הוחלף במהירות באחר, אבל זה אותו סיפור. הכול היה כך. חוסר יציבות מוחלט.

"אם היו מאפשרים מדיניות שהייתה מעניקה ולו מעט יציבות, בניין מדינה, הכיוון לא היה הולך בהכרח לפוטיניזם.

"אלכסנדר שוחין, שהיה שר העבודה והכלכלה ברוסיה בתקופת המעבר ועבד מולי, היה אדם אינטלקטואל והגון מאוד, אבל הוא היה חייב לשתף פעולה עם כל הכרישים, מהסוג של פוטין, שהופיעו בכל מקום, כשבצד השני היו אנשים כמו אנטולי צ'ובאייס, דמות כלכלית בכירה במדינה, שיחד עם אקדמאים ולוביסטים אמריקאים ואירופאים, פירקו את המדינה. "לדעתי, הם ידעו מה עושים, הם ידעו שחלק מהדברים לא חוקיים, אבל שהם מייצרים כסף בכמויות גדולות מאוד".

ג'פרי סאקס. אחרי שהוביל הפרטות וקיצוצים, מדבר על מיסוי עשירים (צילום: ויקיפדיה)
ג'פרי סאקס. אחרי שהוביל הפרטות וקיצוצים, מדבר על מיסוי עשירים (צילום: ויקיפדיה)

"אני חושב שזה היה חכם ואני גאה במה שעשינו", אמר ג'פרי סאקס, בראיון ל-Ynet ב-2012. "אני בא לנסיבות כאלו עם הרבה רצון טוב ובלי רצון לעשות לביתי… אם אתה מביא ידע ורצון טוב לאתגרים מסובכים ביותר, ואלו נשארים מסובכים או אפילו נעשים לגרועים יותר, אתה לא יכול לייסר את עצמך".

כיום סאקס מדבר על הצורך במיסוי עשירים כדי להתמודד עם המשבר החברתי והפוליטי שפקד את המערב בעשור האחרון.

ביל קלינטון ולארי סאמרס. "הכלכלנים האמריקאים והאירופאים זלזלו במה שמתרחש בשטח" (צילום: REUTERS/Jim Bourg)
ביל קלינטון ולארי סאמרס. "הכלכלנים האמריקאים והאירופאים זלזלו במה שמתרחש בשטח" (צילום: REUTERS/Jim Bourg)

"סאמרס היה הכלכלן הראשי של הבנק העולמי, שעמד בראש הצוות שהנהיג את הרפורמות המבניות ברוסיה באותן שנים. אמרתי לו: 'המדיניות האמריקאית מקשה יתר על המידה על הקושי הכלכלי הקיים'. אמרתי שיהיו לכך השלכות. היה לנו ריב גדול. בשלב מסוים הוא התחיל לדמם מהאף מרוב עצבים, והמשיך לריב עם מטפחת בתוך האף, כך שלא היה קשה מדי לנצח בוויכוח, אבל בסופו של דבר הם ניצחו במדיניות. היה שם חוסר זהירות, שלא לומר זלזול מוחלט מצד הקהילה הבינלאומית, הכלכלנים האמריקאים והאירופאים, במה שמתרחש בשטח".

סאמרס המשיך להוביל מדיניות של הפרטות, צמצום מיסוי והוצאות, במשך שני עשורים, תחת הנשיאים האמריקאים ביל קלינטון וברק אובמה.

"לא היה שום תהליך פוליטי לגיטימי בבנייה"

מה האנשים אמרו אז לעצמם בנוגע למצב?
"השכבה האינטלקטואלית ברוסיה ואוקראינה הבינה היטב את מה שקורה. האוליגרכים היו מפוצלים בין הנאמנות שלהם לשלטון והפקידים – כמו פוטין בפטרבורג, שהיה אחראי על קשרי החוץ בעיר ועשה מזה הרבה מאוד כסף – לבין המשטרה החשאית, המשטרה הרגילה והמאפיונרים שבנו את המדינה באותם זמנים.

נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין. "הם הרימו אותו כדי לשלוט, אבל כיום הוא שולט בכולם" (צילום: Mikhail Metzel, Sputnik, Kremlin Pool Photo via AP)
נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין. "הם הרימו אותו כדי לשלוט, אבל כיום הוא שולט בכולם" (צילום: Mikhail Metzel, Sputnik, Kremlin Pool Photo via AP)

"לא היה שום תהליך פוליטי לגיטימי בבנייה. ילצין היה בדיחה ובפועל לא תפקד. בראש השלטון האוקראיני עמדו בריונים שלא הפסיקו להתקוטט אחד עם השני. כל המערך כולו היה דרוויניסטי לחלוטין. שחקנים חזקים בכלכלה ובפוליטיקה שמנסים לעלות מעלה-מעלה וטורפים את אלו שמתחתיהם, הכול בעסקה שטנית עם פוטין. הם הרימו אותו כדי לשלוט, אבל כיום הוא שולט בכולם".

האוליגרכים היו הבעיה?
"עם השנים האוליגרכים האלו התחילו להרגיש מאוד נוח לא רק ברוסיה אלא בכל העולם. אתם בוודאי מכירים את זה בישראל, אבל גם באנגליה, והשפעתם הגיעה עד השלטון עצמו ועזרה לבסס את התלות והקשרים ברוסיה. זוהי פלוטוקרטיה בינלאומית שמזוהה עם סופר-יאכטות ששטות בכל מקום. אני מזמין לראות את כל זה כחלק ממערכת, מערכת שיסודותיה החלו בשנות ה-90 על ידי יצירה מכוונת של קרקע שברירית, שיצרה את הסוג המיוחד הזה של קפיטליזם – קפיטליזם המשכירים (Rentier Capitalism)".

המונח (שאותו שאל סטנדינג ממרקס וחידש את משמעותו בכתביו) מתאר את התהליכים הכלכליים לא רק ברוסיה. זו, לדבריו, רוח הזמן שמגדירה היטב את הכלכלה העולמית החל משנות ה-80. בשמה, יצאו לפועל כל הפרטות הענק בעולם המערבי, שהובאו מאוחר יותר לגוש המזרחי, שבתורו יצר קבוצות כוח מצומצמות שמחזיקות בנכסים ומשאבים רבים לצורך גריפת הון, ללא שום מחויבות לחברה.

"המתנגדים נהדפו לשוליים בכוח"

"הפוטיניסטים צמחו מתוך התקופה הזו", אומר סטנדינג. "הם צמחו כי לא הצליחו, כי לא ניתנה להם ההזמנות, לקבור את מורשת סטלין. את הרעיון הסטלניסטי והמערכת הסטליניסטית, ולכן היא שבה לתחייה. פוטין הוא ללא ספק יורש של איוואן הגדול וסטלין".

היו קולות ברוסיה שראו את הנולד והתנגדו למהלך?
"היו. הכרתי כמה אינטלקטואלים כאלו. אנשים שהיו אנטי-סטליניסטים, שביקרו בחריפות את הטיפול בהלם שמעבירים על המדינה שלהם. האנשים האלו נהדפו לשוליים בכוח. רובם היו אנשי מדע – פרופסורים, חוקרים, שהחזיקו משרות בכירות באקדמיות והתפרנסו ממשכורות של 10 דולר בחודש.

"הייתי בא לדירות שלהם – אנשים טובים, מבריקים, ערכיים – ורואה איך הם גרו בעוני נורא שדחק אותם הצידה מהכול. מערכת חברתית תקינה הייתה לוקחת את האנשים האלו וממנפת אותם לתפקידי הנהגה כדי לבנות מדינה. אבל המערכת ההיא הרגה אותם הלכה למעשה. רבים מהם מתו בגילים מוקדמים מעוני, התמכרות והתאבדות. אלו שנים מאוד עצובות".

בכמה דו"חות שסטנדינג הכין בזמנו, הוא התייחס לשאלת האבטלה. הנתונים שהחזיקו בארצות הברית אמרו שהיא שואפת ל-1%, בעוד בפועל, נראה שיותר מרבע מהאוכלוסייה הבוגרת במדינה הייתה מובטלת בשנים הראשונות לאחר נפילת ברית המועצות.

הפערים העצומים במידע והקושי לאסוף אותו, טוען סטנדינג, לא מנעו מיוזמי המדיניות להמשיך בשלהם, גם לאחר שההמלצות שלו הועברו לגורמים הבכירים ביותר, כולל נשיא ארצות הברית ביל קלינטון.

"אני שומר עד היום את כעסי על אותם אקדמאים, אמריקאים, בריטים, שוודים, על כך שהם עשו את מה שעשו", הוא אומר. "יש לי כלפיהם טינה ממש. הייתה לי ישיבה קטנה עם אחד מאותם אנשים, דמות בכירה מאוד ומשפיעה עם קול עמוק וחזק, אדם שלא יכול לדבר בלי לצעוק. ישבנו ושתינו ביחד עם עוד כמה כלכלנים ואמרתי להם: 'מה שאתם עושים גורם להרס'. והוא צעק עליי, תוך שהוא מטיח את אגרופיו בשולחן: 'אתה חושב שזה עושה אותי שמח שנשים וילדים מתים בגלל המדיניות שלי? אבל זה מה שנדרש!' הסתכלתי עליו ואמרתי לו: 'אמרת מספיק, לך לעזאזל!'"

"נהיה חייבים את האנרגיה והכעס של הצעירים"

סטנדינג מביט, לדבריו, בהערצה בנשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי. "הפלישה הזו נוראית ולא מוצדקת. זלנסקי, קומיקאי שנבחר בבחירות דמוקרטיות, עומד היום באופן הרואי להגנת ארצו. במשך כמה ימים בהתחלה הוא היה בסכנת חיים ממשית. תחשוב על זה, הוא בקלות יכול היה להפוך לסלבדור איינדה של המאה ה-21".

נשיא אוקראינה, וולודימיר זלנסקי. "עומד באופן הרואי להגנת ארצו" (צילום: REUTERS/Umit Bektas)
נשיא אוקראינה, וולודימיר זלנסקי. "עומד באופן הרואי להגנת ארצו" (צילום: REUTERS/Umit Bektas)

הוא מקווה שהמלחמה תסתיים בקרוב, ולא בהשמדה גרעינית, כך שאולי בסופה יוכל להגיע שוב לקייב, ואפילו לסנט פטרבורג ומוסקבה, לשוחח עם הצעירים על מה צריך לעשות מכאן והלאה. "המלחמה הזו יכולה להיות נקודת מפנה", הוא אומר. "הרבה מאוד אנשים מסביב לעולם, אנשים צעירים, כמו אלו שנהרגים היום באופן טרגי על אדמת אוקראינה, יבינו שאנחנו חייבים לשנות את תנאי החיים.

"אין לי אמון באמריקאים או בסינים, שרוצים רק עוד השתלטות כלכלית וצבאית. אלו לא יביאו שינוי. השילוב של ההשלכות הכלכליות של המלחמה הזו, הקורונה והאיום של ההתחממות הגלובלית הופך את צעירי הפרקריאט לכוח שיכול להניע את שינויים גדולים. אנחנו נהיה חייבים את האנרגיה והכעס שלהם על המצב הזה כדי לדרוש חברה שונה. האמונה בכך נותנת לי תקווה בתקופה האפלה הזו".

דבר היום כל בוקר אצלך במייל
על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר

כל העדכונים בזמן אמת

הירשמו לקבלת פושים מאתר החדשות ״דבר״
נרשמת!