באיחוד האירופי מתגבשת טיוטה לעסקת גז בין האיחוד לבין ישראל ומצרים על רקע הרצון האירופי להיגמל ממשלוחי גז מרוסיה. השבוע אמורה לבקר בקהיר אורסולה ון דר לין, נשיאת הנציבות האירופית, לביקור שיעסוק גם באפשרות לרכש הגז מהמזרח התיכון.
"מה שיכתיב את המשא ומתן עם האיחוד האירופי הוא השאלות כמה מהר ניתן יהיה לספק את הגז וכמה האירופים יהיו מוכנים לשלם תמורתו", אומר ל'דבר' מיכאל הררי, שמילא בעבר שורת תפקידים במשרד החוץ, כולל השגריר בקפריסין.
נכון לעכשיו, לרצון ולהסכמה של מצרים וישראל להגביר את ייצוא הגז אין משמעות, ללא תשתיות ייצוא. גם אם ישראל תצליח להגביר את הייצוא למצרים, שני מתקני ההנזלה הפעילים במצרים כבר מייצאים גז בכמות שמתקרבת למלוא הקיבולת, ויכולים לייצא כמות נוספת של מספר חד-ספרתי של BCM (מיליארד מטרים מעוקבים) של גז לשנה.
ייצוא מוגבר מצריך הרחבה של מתקנים אלו, או בניית מתקנים חדשים. גם כושר זיקוק הגז במאגרים הישראליים קרוב למיצוי, והרחבתו מצריכה השקעות בקידוחים חדשים ובשדרוג אסדות הטיפול בגז. לכן, כשאין ברז שאפשר פשוט לסובב, שאלת הייצוא המוגבר היא שאלה של זמן וכסף. האירופאים מעוניינים בקליטת כמה שיותר גז כמה שיותר מהר, ואילו ישראל ומצרים זקוקות למחיר מובטח ומשתלם, שיצדיק השקעות גדולות בתשתיות יצוא חדשות.
ההצהרות הפומביות בנושא ניתנות כבר כמה חודשים, אבל אין בהן כמויות ומחירים, מה שמעיד פערים בין הצדדים. המחירים הנוכחיים באירופה מאפשרים בקלות ייצוא, אבל גבוהים בערך פי 6 מהמחיר לפני משבר האנרגיה. עם זאת, המחיר שלפני המשבר מתקשה להצדיק תשתיות ייצוא, ולכן הפתרון נמצא במחיר ביניים שעדיין לא סוכם.
מלכוד הגז של האיחוד האירופי
צריכת הגז באיחוד האירופי עמדה ב-2021 על כמות עתק של 480 BCM (לעומת כ-12 BCM בלבד בישראל), לפי נתוני סוכנות האנרגיה הבינלאומית. באיחוד מחפשים כל דרך להאיץ את הגמילה מגז רוסי, ומבחינתם כל האפשרויות באות בחשבון, כולל דחיית הגמילה מפחם, שמזהם הרבה יותר מגז. הנתח של רוסיה לבדה בצריכת האיחוד עמד על 158 BCM.
עוד בינואר השנה, לפני הפלישה לאוקראינה, נרשמה ירידה של 14.4 BCM באספקה מרוסיה, לעומת עלייה של כ-21 BCM בייבוא ממקורות אחרים, שנדרשה כפיצוי על ירידה בהפקה משדות הגז של מדינות האיחוד.
המצב כיום חמור עוד יותר מבחינת האיחוד, והעזרה הגדולה ביותר מגיעה במשלוחי גז נוזלי מארצות הברית ומהגברת היצוא הנורווגי. ייצוא זה צפוי לטפס ב-8% השנה ל-122 BCM, אבל לא מיועד רק לאיחוד האירופי. בארצות הברית לא תושק קיבולת ייצוא בלתי מנוצלת חדשה לפחות עד 2024, כך שמעבר ל-15BCM שהבטיחה לייצא לאירופה, היא לא תוכל להוסיף הרבה, למעט הסטת מספר משלוחים מאסיה לאירופה.
לפיכך, השנה צפויה ירידה משמעותית של 7% בצריכת הגז האירופית הכוללת (כ-31 BCM), כשתוספת חשמל מאנרגיות מתחדשות יחסכו לבדן כ-20 BCM גז מתוכה. עם זאת, הסתמכות רק על אנרגיות מתחדשות לקיזוז האספקה מרוסיה תצריך 8 שנים נוספות של קצב התקנות גבוה פי 3, והגדלת מתקני אגירת האנרגיה בקצב גבוה עוד יותר. מכיוון שלאיחוד אין יכולת כזו, כל טיפת גז נוספת שלא מגיעה מרוסיה נמצאת כיום על הכוונת.
מה יכולות ישראל, קפריסין ומצרים להציע לאירופה?
שני מתקני ההנזלה של מצרים, באידקו ובדמיאטה, מסוגלים ביחד לייצא 19 BCM בשנה של גז. הייצוא ב-2022 צפוי להגיע ל-13-12 BCM. מבחינת האיחוד, מכמות זו יש לנכות פחת בטווח של 3%-15% מהגז, שנפלט לסביבה בתהליכי ההנזלה וההגזה מחדש. כלומר, ב-2023 המתקנים יוכלו לקלוט בסך הכול עוד 7-6 BCM ברוטו של גז בשנה, ללא התחשבות באובדן הגז.
לפי הצהרות מפעילת המאגרים הישראליים, נובל אנרג'י, מאגר תמר הישראלי יכול לספק עוד 5 BCM גז בשנה (16 בסך הכול), ומאגר לוויתן יכול להכפיל את התפוקה ב-12 BCM ל-24 BCM בשנה, אם בעליהם יחליטו על ביצוע עבודות פיתוח שכוללות קידוחים חדשים ושדרוג אסדות הטיפול בגז. פיתוח המאגרים הקטנים שבשליטת חברת אנרג'יאן (כריש, תנין ומאגר אתנה החדש) יוכלו להוסיף כמויות קטנות, כ-3 BCM בשנה, היות שרוב הקיבולת של אסדת הטיפול בגז המשותפת להם, כבר נמכרה ללקוחות ישראלים.
האירופאים מסתכלים גם על מאגר הבינוני אפרודיטה בקפריסין כפוטנציאל נוסף לאספקת גז, אבל המאגר עדיין לא החל בהליכי פיתוח, וגם לו אין תשתיות ייצוא.
לכן, הסכמים שייחתמו בחודשים הקרובים יוכלו להביא לשינוי משמעותי רק לקראת 2025 ואילך, כדי לאפשר פיתוח מאגרים, הנחת צנרת, שדרוג או בנייה של מתקני הנזלה, וכן הרחבת כושר הקליטה של אירופה לגז נוזלי.
