דבר העובדים בארץ ישראל
menu
יום שישי י"ט באדר ב' תשפ"ד 29.03.24
20.4°תל אביב
  • 21.7°ירושלים
  • 20.4°תל אביב
  • 21.9°חיפה
  • 19.4°אשדוד
  • 18.2°באר שבע
  • 25.0°אילת
  • 21.2°טבריה
  • 19.1°צפת
  • 18.7°לוד
  • IMS הנתונים באדיבות השירות המטאורולוגי הישראלי
histadrut
Created by rgb media Powered by Salamandra
© כל הזכויות שמורות לדבר העובדים בארץ ישראל
פרשת השבוע

פרשת השבוע / פרשת השבוע - האחריות מתחילה מבראשית

מדוע ספר בראשית מאריך בסיפור תולדות העולם בכלל והעם היהודי בפרט, בשעה שהתורה במהותה היא ספר מצוות ומוסר? סיפוריהם של אדם וחוה ובניהם קין והבל מעניקים לנו שיעור במשמעותה של האחריות.

אדם בצלם אלוהים 1906 (Providence Lithograph Company, מתוך ויקימדיה קומונס).
אדם בצלם אלוהים 1906 (Providence Lithograph Company, מתוך ויקימדיה קומונס).
בן ציון בר-שלום
בן ציון בר-שלום
רב ההסתדרות
צרו קשר עם המערכת:

רק אתמול סיימנו את קריאת כל חמישה חומשי תורה וכבר אנו מתחילים שוב מההתחלה – מבראשית.

למעשה, השמחה הגדולה של שמחת תורה אינה רק על הסיום אלא גם על ההתחלה.

ידוע הרש"י הראשון בפרשה:

"בּרֵאשִׁית" – אמר רבי יצחק: לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מ"הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם" (שמות יב, ב), שהיא מצוה ראשונה שנצטוו ישראל. ומה טעם פתח בבראשית? משום (תהלים קיא, ו) "כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם". שאם יאמרו אומות העולם לישראל: "לסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גוים", הם אומרים להם: "כל הארץ של הקב"ה היא; הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו. ברצונו נתנה להם, וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו".

רש"י מסביר מדוע התורה פותחת במעשה בראשית.

אך עדיין צריך להבין, מדוע ספר בראשית מאריך בסיפור תולדות העולם בכלל והעם היהודי בפרט, בשעה שהתורה במהותה היא ספר מצוות ומוסר?

אומרים חז"ל:

"אמר רבי אחא: יפה שיחתן של עבדי אבות יותר מתורתן של בנים"

וההסבר הוא שיש ללמוד מוסר ודרך ארץ ממעשי אבות וזה למעשה בבחינת "דרך ארץ קדמה לתורה". כך שלמעשה ספר בראשית הוא ספר מוסר, הוא ספר שממנו אנו אמורים ללמוד מידות והנהגה נכונה.

ומהו השיעור הראשון שיש לנו בספר בראשית?

שני האירועים הראשונים למעשה מלמדים אותנו את אותו היסוד וזהו השיעור הראשון המובא בתורה:

וַיְצַו יְהוָה אֱלֹהִים עַל הָאָדָם לֵאמֹר מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל .וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת. וכו'

וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר אֶל הָאִשָּׁה אַף כִּי אָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִכֹּל עֵץ הַגָּן. וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל הַנָּחָשׁ מִפְּרִי עֵץ הַגָּן נֹאכֵל. וּמִפְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַגָּן אָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ וְלֹא תִגְּעוּ בּוֹ פֶּן תְּמֻתוּןוַיֹּאמֶר הַנָּחָשׁ אֶל הָאִשָּׁה לֹא מוֹת תְּמֻתוּן. כִּי יֹדֵעַ אֱלֹהִים כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע. וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַל. וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת. וַיִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל יְהוָה אֱלֹהִים מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן לְרוּחַ הַיּוֹם וַיִּתְחַבֵּא הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ מִפְּנֵי יְהוָה אֱלֹהִים בְּתוֹךְ עֵץ הַגָּן. וַיִּקְרָא יְהוָה אֱלֹהִים אֶל הָאָדָם וַיֹּאמֶר לוֹ אַיֶּכָּהיוַיֹּאמֶר אֶת קֹלְךָ שָׁמַעְתִּי בַּגָּן וָאִירָא כִּי עֵירֹם אָנֹכִי וָאֵחָבֵא. וַיֹּאמֶר מִי הִגִּיד לְךָ כִּי עֵירֹם אָתָּה הֲמִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְבִלְתִּי אֲכָל מִמֶּנּוּ אָכָלְתָּ. וַיֹּאמֶר הָאָדָם הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי הִוא נָתְנָה לִּי מִן הָעֵץ וָאֹכֵל. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים לָאִשָּׁה מַה זֹּאת עָשִׂית וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה הַנָּחָשׁ הִשִּׁיאַנִי וָאֹכֵל. וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֱלֹהִים אֶל הַנָּחָשׁ כִּי עָשִׂיתָ זֹּאת אָרוּר אַתָּה מִכָּל הַבְּהֵמָה וּמִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה עַל גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ וְעָפָר תֹּאכַל כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ".

(בראשית ב, טז'-יז', ג, א'-יד')

מה אנו צריכים ללמוד מהסיפור הידוע אודות חטא אדם וחוה באכלם מפרי עץ הדעת? אומרים חז"ל כי הכעס של הקב"ה היה על חוסר לקיחת האחריות. האדם הטיל את האחריות על האישה, האישה על הנחש ולמעשה התנערו מאחריותם למעשה.

גם במקרה הבא, העוסק בקין והבל, קין לא לוקח אחריות על הריגת הבל, אחיו:

"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל קַיִן אֵי הֶבֶל אָחִיךָ וַיֹּאמֶר לֹא יָדַעְתִּי הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי".

(בראשית ד, ט')

זהו למעשה השיעור הראשון שיש לנו בתורה – הקב"ה ברא אותנו והוא מודע לחסרונותינו. אך אם לא נקח אחריות על מעשינו, אם לא נכיר במעשה – בחטא, לא נוכל לתקן את אשר קלקלנו ולהתקדם למציאות מתוקנת.

כשהקב"ה שאל את האדם "אייכה" מסביר רש"י:

"איכה – יודע היה היכן הוא אלא ליכנס עמו בדברים שלא יהא נבהל להשיב אם יענישהו פתאום"

הקב"ה נתן הזדמנות לאדם לקחת אחריות על מעשיו, אך הוא התנער מאחריות ובכך הוסיף חטא על פשע. וכך היה גם אצל קין. הקב"ה שואל "אי הבל אחיך" והוא במקום לקחת אחריות למעשיו בורח ומתנער.

האחריות היא מידה יסודית בעבודת האדם. לקיחת אחריות על המעשים שעושה האדם היא תחילתו של התיקון שבלעדיו אַיִן, כי רק לאחר לקיחת אחריות ניתן להתמודד ולקום לאחר הנפילה ולתקן את הנדרש.

זהו השיעור הראשון שהתורה מלמדת אותנו ומפה נבין עד כמה מידה זו היא יסודית בנפש האדם שבה פותח ספר בראשית.

הכותב הוא רב ההסתדרות

 

דבר היום כל בוקר אצלך במייל
על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר

כל העדכונים בזמן אמת

הירשמו לקבלת פושים מאתר החדשות ״דבר״
נרשמת!