עם נפילת הממשלה, היו שטענו שמאבק המורים הפך למיותר, מאחר שממשלת מעבר לא יכולה לחתום על הסכם שכר חדש. היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, הפריכה טענה זו, כשקבעה ביום ראשון שהמשא ומתן יכול להימשך גם במצב הפוליטי החדש. אלא שכעת במשרד האוצר משתמשים בעמימות של החלטתה כמנוף במשא ומתן.
בתגובה לפניית משרד האוצר קבעה בהרב-מיארה ש"ניתן לקיים משא ומתן עם הסתדרות המורים לשם הגעה להסכם שכר חדש", אבל "בכפוף למגבלות המוכרות החלות בתקופת בחירות".
בעוד החלק הראשון נותן אור ירוק בוהק להמשך המשא ומתן, החלק השני עלול ליצור עמימות בעייתית. בפועל הוא מציין את המובן מאליו, אבל המגבלות של ממשלת מעבר אינן ברורות במיוחד. אף שזו הפכה לצורת השלטון המרכזית בישראל בשנים האחרונות, סמכויותיה לא קבועות בחוק, אלא בנוסח כללי של פסיקת בית המשפט העליון בלבד.
לפי הפסיקה, הממשלה אמורה לפעול באיפוק, להימנע מלקבל החלטות שישליכו על הממשלה הבאה שתבחר, אלא במקרים שיש להם "כורח ודחיפות מיוחדת לפעול בהם בתקופת המעבר".
הסכמי שכר למורים ולמגזר הציבורי ישפיעו בהכרח גם על הממשלה הבאה, ועל התקציב שהיא תידרש לאשר. עם זאת, הסיבה שהיועמ"שית אישרה את הדיונים, כמו אינספור החלטות שהתקבלו במהלך ממשלות המעבר בזמן הקורונה, היא שאי אפשר לדחות אותם יותר.
שכר המורים והמגזר הציבורי בישראל קפוא ונשחק כבר שנים, ושיפורו נדחה שוב ושוב בגלל הקורונה ובגלל המשבר הפוליטי המתמשך. מנהלים מדווחים על קושי ממשי במציאת מורים לפתיחת שנת הלימודים בעוד חודשיים, כשמורים צעירים נדרשים לעבוד בשכר שהוא כמחצית מהממוצע במשק. גם במגזר הציבורי יש קושי לאייש תקנים ותפקידים שבהם השכר נשחק.
כל יום שבו השכר תקוע, הנזק גובר, והמערכת מתקרבת לקריסה. אם ההחלטה תחכה לממשלה הבאה, שבמקרה הטוב תקום בדצמבר ובמקרה הרע תקום רק אחרי עוד מערכת בחירות או שתיים, תשלומי המחיר על החינוך יהיו אדירים.
משרד האוצר עושה שימוש בעייתי מאוד במרחב העמום של ממשלת המעבר. מי שהקשיב אתמול (שני) לטיעונים שליוו את פיצוץ המשא ומתן בין האוצר למורים, לא יכול היה שלא להרגיש שהמשרד מדבר בשני קולות.
מצד אחד, אנשי המשרד מבהירים שהפער בינם לבין המורים עדיין גדול, ושהם "מוגבלים בגלל ההנחיות של היועצת המשפטית לממשלה לממשלת מעבר". אם לפרש את ההצמדה בין שני הדברים, הם רמזו שהם מנועים משפטית מלעמוד בדרישות השכר של הסתדרות המורים.
מצד שני, שר האוצר אביגדור ליברמן אומר שלא בא בחשבון שום הסכם חוץ מהסכם מלא. "אני מדגיש, מדובר בהסכם קיבוצי חדש מלא, לא זמני ולא חלקי", אמר ליברמן, "אחרת אין טעם לבזבז זמן וכסף".
אם מחברים את שני הדברים יחד, מקבלים פרשנות מטרידה של דברי היועמ"שית. חייבים להגיע להסכם חדש וכולל, אבל אסור לשלם למורים יותר מדי בגלל "מגבלות משפטיות" לכאורה, שלפיהן אי אפשר לכאורה לחתום על הסכם גדול מיידי.
בסופו של דבר, אין דבר כזה חצי הסכם קיבוצי, ואי אפשר לנהל משא ומתן על הסכם קיבוצי חדש תחת מגבלות. אף אחד לא רואה טעם בהקפאת המצב לשנה כדי לחזור שוב לאותם מאבקים תחת ממשלה חדשה. גם במשרד האוצר מעוניינים כנראה להגיע להסכם, אבל משתמשים בעמימות המשפטית כ"משקולת" שאינה תלויה בהם במשא ומתן.
הכדור מתגלגל בסופו של דבר לידיו של ראש הממשלה הנכנס יאיר לפיד, שצריך להטיל את מלוא כובד משקלו על השגת הסכמי השכר. בלי כוכביות, בלי "מגבלות משפטיות", ובלי חצאי הסכמות. בקופת המדינה קיימים סכומי הכסף הנדרשים כדי להפוך את שכר המורים להגיוני. דרוש פתרון אמיתי למשבר, ובמהרה.
