"אנשים שמבלים 8 שעות ביום ו-40 שעות בשבוע בעבודה, ולא מצליחים לסגור את החודש, נמצאים בסיטואציה מאוד מביכה", אומר ל'דבר' דראגוש פיסלארו, יו"ר ועדת העבודה והרווחה בפרלמנט האירופי. "הם עובדים, הם פעילים בחברה, אבל הם לא מצליחים להשיג רמת חיים ראויה ולספק את כלל צורכיהם – מזון, תרופות, דיור ועוד, בתוך המציאות בה הם חיים, שמשתנה במהרה".

פיסלארו פועל בחודשים האחרונים כדי לשנות את המציאות הזו. לפני כשלושה שבועות נחתם בוועדה בראשותו הסכם היסטורי שצפוי להפוך לחוק, במסגרתו מדינות האיחוד האירופי יחויבו לקבוע מדדים לשכר מינימום הולם, ולהגדיל את שיעור העובדים שמוגנים בהסכמים קיבוציים.

חברי הפרלמנט, המועצה האירופית והנציבות האירופית סיכמו שכל 27 המדינות החברות באיחוד יחויבו להבטיח ששכר המינימום בהן מאפשר רמת חיים ראויה, ולהגיע למצב בו לפחות 80% מהעובדים בהן מאוגדים תחת הסכמים קיבוציים או ענפיים. בימים האחרונים אושר ההסכם בוועדת התעסוקה והרווחה של הפרלמנט, והוא יובא לאישור סופי במליאת הפרלמנט ובמועצה האירופית.

"המרכז הוא שלעובדים תהיה תמיד אפשרות לחיות"

פיסלארו, כלכלן במקצועו ולשעבר שר העבודה, ההגנה הסוציאלית, המשפחה והקשישים של רומניה (2017-2016), מכהן מינואר כיו"ר ועדת התעסוקה והרווחה בפרלמנט האירופי. במסגרת תפקידו, הוא ניהל את המשא ומתן בין הגופים והמפלגות בפרלמנט האירופי על העקרונות והנוסח של ההסכם, שמהווה פריצת דרך במימוש זכותם של העובדים לשכר הוגן.

"המטרה העליונה של ההסכם היא קביעת שכר מינימום הולם, כך שיאפשר לאנשים רמת חיים סבירה בכל מדינה, ולא לחיות בעוני גם כשהם עובדים", מסביר פיסלארו. "אנחנו עושים זאת גם באמצעות הגדרת אמות מידה לקביעת שכר המינימום בחקיקה, וגם בעזרת קידום הסכמים קיבוציים, שבאמצעותם ניתן לקבוע את גובה שכר המינימום ברמה הסקטוריאלית, וגם להגביר את ההגנה על עובדים. המרכז הוא שלמי שעובד, חיוני ומייצר עבור החברה, לא משנה באיזה תחום, תהיה תמיד אפשרות לחיות, ותהיה לו הגנה של ארגון עובדים".

הדרך להסכם הייתה ארוכה ומורכבת. "נושא שכר המינימום עלה כבר בתחילת הקדנציה הנוכחית בנציבות האירופית, שהציעה אותו כטיוטה. קיבלנו את הטיוטה מהנציבות, והפרלמנט והמועצה עבדו כדי להגדיר את עמדתם. אחר כך נציגי שלושת הגופים נפגשו לדיון משולש, עד שהגענו להסכמה".

"שכר המינימום לא צריך להיקבע במיקוח פוליטי"

ההסכם מורכב משני חלקים עיקריים. הראשון הוא קידום עקרון השיח החברתי הרחב בנוגע לשכר והגנה על עובדים באמצעות הסכמים קיבוציים, והשני הוא קביעה ועדכון שכר המינימום במדינות החברות באיחוד באופן שיאפשר תמיד רמת חיים נאותה גם לעובדים החלשים ביותר.

ב-21 מתוך 27 המדינות החברות באיחוד האירופי יש שכר מינימום סטטוטורי, שנקבע כחוק על ידי המדינה, בדומה לישראל, שאינה חברה באיחוד. במדינות אלו, למדינה יש סמכות לקבוע שכר מינימום ולשנות אותו, אך לדברי פיסלארו, בחלק מהמקרים החוק אינו מגדיר מהם השיקולים או הסיבות להעלאת שכר המינימום. "לפעמים זה מאוד לא ברור ולא צפוי איך שכר המינימום יתפתח, והעובדים משמשים הרבה פעמים כאלקטורט עבור פוליטיקאים, שמבטיחים להם העלאות בשכר כשזה נוח להם. לכן, שכר המינימום לא צריך להיקבע במיקוח פוליטי, אלא על ידי מדדים אובייקטיביים, כדי להבטיח באמצעותם שכר שמאפשר רמת חיים סבירה".

עובדים מתקנים תשתיות רשת בפריז בזמן משבר הקורונה. "שכר המינימום צריך להיות מחושב על פי אינדיקטורים קבועים, שאי אפשר להתעלם מהם" (צילום ארכיון: AP Photo/Francois Mori)

ההסכם החדש באיחוד מציב לראשונה שורה של חלופות למדדים אובייקטיביים, שהמדינות יידרשו לאמץ את כולם או חלקם כבסיס לקביעת שכר המינימום. "במדינות שבהן יש שכר מינימום סטטוטורי, קבענו מערכת שבה הרעיון המרכזי הוא ששכר המינימום צריך להיות מחושב על פי אינדיקטורים קבועים, שאי אפשר להתעלם מהם".

החלופה הראשונה שמציע ההסכם היא קביעת שכר המינימום בהתאם למדדי המחירים של מוצרי יסוד. "אנחנו חיים עכשיו במשבר שבו אנחנו חווים אינפלציה ועלייה חדה במחירי האנרגיה, מה שמייקר את החיים ומוריד את כוח הקנייה של אנשים, ובמיוחד של חלשים, בכל התחומים", אומר פיסלארו. "לכן, אחד הפקטורים שקבענו כטריגר לעליית שכר המינימום הוא כוח הקנייה של העובד. הוא יחושב באמצעות התאמה למחיר סל מוצרים בסיסיים שייקבעו בפיקוחנו במדינות, ויכללו מזון, דיור, תרופות ועוד. כך, כשיש אינפלציה שמגיעה ל-10%, שכר המינימום יעלה ב-10%, כדי שאנשים לא יפסידו כסף בעקבות האינפלציה. לדעתי, זה דבר מאוד הגיוני לעשות".

הפגנת תמיכה בעובדי הבריאות בצרפת במהלך משבר הקורונה (צילום: shutterstock)

החלופה השנייה היא הצמדת שכר המינימום ל-60% מהשכר החציוני ברוטו, או 50% מהשכר הממוצע ברוטו, בהתאם להצעת ארגון העבודה העולמי (ILO). "לדעתי זה מאוד חשוב לכל המדינות. צריך להיות קשר בין השכר הממוצע במדינות לבין שכר המינימום, כדי שלא ייווצרו פערים כלכליים-חברתיים משמעותיים". בישראל, אגב, ההגדרה בחוק היא ששכר המינימום צריך להיות 47.5% מהשכר הממוצע.

מדד נוסף שמוצע במודל האירופי הוא עלייה במשכורות בסקטורים חזקים במשק. "אם יש משכורות שעולות בקצב מהיר בסקטורים מסוימים", אומר פיסלארו, "שכר המינימום צריך לשמור על קצב עלייה דומה". החלופה הרביעית והאחרונה היא התייחסות לעלייה בשיעור הצמיחה ארוכת הטווח של המדינה: "אם המדינה נמצאת בצמיחה כלכלית, הצמיחה הזו צריכה להיות מורגשת בכיסים של העובדים, גם המוחלשים ביותר".

"הסכמים קיבוציים מפחיתים את הסיכוי להתפוררות חברתית"

בשש ממדינות האיחוד האירופי (אוסטריה, קפריסין, דנמרק, פינלנד, איטליה ושוודיה), שכר המינימום לא נקבע באמצעות חוק על ידי המדינה. במדינות אלו מתקיימת מסורת ארוכה של הסכמים קיבוציים בסקטורים רבים, ושכר המינימום בכל ענף נקבע במשא ומתן בין ארגוני עובדים למעסיקים. "זה לדעתי המצב הכי טוב", אומר פיסלארו, "זו הסיטואציה שהכי מגנה הן על עובדים והן על מעסיקים, ומביאה לצמיחה משותפת בענפי הכלכלה".

במצב הנוכחי, בין מדינות האיחוד האירופי יש פערים גדולים בשיעורי העובדים שחל עליהם הסכם קיבוצי או ענפי. מול שיעור של 80%-90% באותן מדינות שבהן אין כלל צורך בשכר מינימום בחוק, ישנן גם מדינות, בעיקר במרכז ובמזרח אירופה, שבהן פחות מ-20% מהעובדים מוגנים בהסכם קיבוצי. ישראל, אגב, נמצאת גם היא ברף הנמוך של שיעור העובדים המוגנים בהסכם קיבוצי: לפי הערכת ה-OECD, שיעורם עומד על כ-30%, אף שנתונים שפרסם בנק ישראל לאחרונה מצביעים על מגמת עלייה.

ההסכם החדש שואף לשנות את המציאות הזו, ומציב יעד שאפתני: כל המדינות שבהן שיעור העובדים המוגנים בהסכם קיבוצי נמוך ב-80% מכלל כוח העבודה, יידרשו להגיע לרף זה בתוך שלוש שנים.

"הדבר החשוב ביותר הוא הדיאלוג", אומר פיסלארו. "21 המדינות שלא מגיעות כיום לרף העובדים המאוגדים שהצגנו צריכות להציג תוכניות להגעה ליעד הזה. הן יצטרכו גם להראות שהן לא מציבות הגבלות להסכמים, למשל הערמת קשיים על הקמת ארגון עובדים חדש, או על הרחבת הסכמים קיימים לענף או מגזר, וכן אי אכיפת איסור הפיטורים של עובדים שמבקשים לשאת ולתת".

מפגינים דורשים העלאת שכר בתהלוכת אחד במאי 2021 במדריד (צילום: AP Photo/Paul White)

פיסלארו משוכנע שההסכם שהושג יסייע להרחבת שיעור העובדים המוגנים בהסכם קיבוצי בכלל מדינות האיחוד. "באיחוד האירופי יש מדיניות של אחידות, באמצעותה אנחנו מסייעים כספית למדינות שהן מתחת לממוצע של האיחוד. יש תהליך הדבקת פערים, וזה ייקח זמן, אבל אני בטוח שההסכם הזה יסייע לצמצום הפערים בין המדינות".

התמורה מהרחבת שיעור העובדים המאוגדים אינה רק לעובדים עצמם, אלא גם למדינות. פיסלארו מסביר שבמצב של שווקים נפרדים לצד גבולות קרובים ופתוחים, משכורות נמוכות במדינה אחת יוצרות לעובדים פיתוי גדול לעבור למדינה השכנה שבה מרוויחים יותר.

כתוצאה מכך, המדינה המוחלשת נשארת מוחלשת, והעובדים החזקים יותר עוברים ממזרח אירופה אל המדינות שבמערב היבשת. "בדיוק בגלל זה חשוב להציב סטנדרטים וליצור מנגנון משותף לכלל מדינות האיחוד, כדי לחזק את המדינות המוחלשות ולאפשר להן לפתח את התעשייה שלהן, ולאפשר לעובדים תנאים טובים יותר בשווקים המקומיים שלהם".

האם המדיניות של עידוד הסכמים קיבוציים תביא לדעתך לצמיחה כלכלית?
"הסכם קיבוצי הוא קודם כל שיח, וכשהוא נעשה בהבנה משותפת בין הצדדים, בחברה או בענף מסוים, הוא לא מתייחס רק לשכר, אלא לצורך בהתפתחות של כל הארגון או הענף. זה כולל את תנאי העבודה, הטכנולוגיות ההכשרות, וגם איזון בית-עבודה, והזכות של עובד להתנתק מהעבודה, שזה משהו שעכשיו אנחנו באיחוד מדברים עליו הרבה. יש הרבה אלמנטים בהסכם קיבוצי, ולכן הוא מביא לתוצאות של צמיחה כלכלית, במיוחד כשהממשלה מספקת את הרוח הגבית לכך.

"אבל הדבר החשוב יותר הוא שהסכמים קיבוציים מגדילים את אחדות החברה. הם מפחיתים את הסיכוי להתפוררות חברתית, כי הם מאפשרים לאנשים לא לאבד את הבתים שלהם, לא לשהות באבטלה, ולא להיכנס למשברים".

"לחקיקה יש תפקיד חשוב בשוק הפגיע של אחרי הקורונה"

האם ההסכם הזה הוא חלק מתוכנית היציאה של האיחוד האירופי ממשבר הקורונה?
"אני חושב שלחקיקה שאימצנו יש תפקיד חשוב בהתייחסות לפגיעות של השוק אחרי הקורונה, וגם למכה הנוספת שאנחנו באירופה חווים ביחס למתקפה הרוסית באוקראינה. האינפלציה מכה בחוזקה, בעיקר באנשים הפגיעים יותר, וביחס לזה אנחנו, הן האיחוד והן הממשלות, חייבים תוכניות כדי לייצר רשתות ביטחון עבורם.

"אחד הסקטורים שנפגעו קשות מהמשבר, למשל, הוא ענף התיירות. מענף התעופה, האירוח, המלונאות ועד ענפי הפעלת האטרקציות וההסעדה. אף שאלו מגזרים עסקיים שונים, אם אין תיירות כולם נפגעים מאוד, כי הם משפיעים אחד על השני. לכן, חשוב מאוד שתהיה ראייה רחבה של כל הענפים האלה כסקטור אחד, ושתהיה אפשרות להסכמים שמגנים יחד על כל העובדים בהם".

באיחוד האירופי דוחפים כעת לאישור חבילת סיוע גדולה בשם "תשתיות לשיקום והתאוששות" (the recovery and resilience facility) שבה יושקעו 672.5 מיליארד אירו בהלוואות ומענקים, כדי לתמוך ברפורמות ובהשקעות של המדינות החברות להתאוששות ממשבר הקורונה.

מבחינת פיסלארו, ההסכם וחבילת הסיוע הם חלק מאותה התפישה. "אירופה עכשיו מאוד מודעת לעובדה שאנחנו צריכים כלכלה חזקה שמייצרת שגשוג, אבל לא משאירה אנשים מאחור. לשם כך נדרש מודל כלכלי-חברתי שנותן הרבה מקום לצמיחה, לצד העלאת הרמה של השירותים החברתיים והגנה על החלשים בחברה. אני מאוד אופטימי, ואני חושב שבנושא הזה מצבה של אירופה די טוב עכשיו, עם תמונת עתיד שיכולה לספק לאזרחים ביטחונות חזקים".

כלכלת הפלטפורמה: "נגדיר בחוק עצמאי ושכיר"

בדצמבר האחרון הודיעה הנציבות האירופית על קידום שורה של צעדי רגולציה על חברות כלכלת הפלטפורמה, כמו וולט ואובר, וזכויות העובדים בהן. לפי ההצעה, חברות שעונות על שניים מתוך חמישה קריטריונים יוגדרו כמעסיקות עם יחסי עובד-מעביד לאנשים שפועלים בהן, בהם קביעת השכר או פיקוח על העובד. גם הצעדים האלו נוגעים לוועדה שבראשות פיסלארו, אך לדבריו הם נמצאים רק בתחילת הדרך.

שליח של אובר איטס בבוקרשט, רומניה (צילום: LCV / shutterstock)

"בהסכם על שכר המינימום כבר הגענו לשלב הסופי של האישור והחקיקה במדינות החברות. ההצעה לגבי חברות הפלטפורמה עדיין בהליכי עבודה, ואנחנו עכשיו במהלך הכנת המשא ומתן בין הפרלמנט, הנציבות והמועצה בוועדה. אני מאמין שעד לקדנציה הבאה, כלומר בחצי השנה הקרובה, המסמך יגיע לחקיקה. עם זאת, אני לא בטוח שהגרסה של הנציבות, שמגדירה חמישה קריטריונים לכך שחברת פלטפורמה היא מעסיק, תעבור במלואה.

"כרגע יש לנו כמה מודלים מוצעים. במרכז ההחלטה יעמדו קריטריונים שיגדירו בחוק מה זה אומר להיות עצמאי ומה זה אומר להיות שכיר. ההגדרה הזו תחייב את החברות להעסיק את מי שמוגדר כעובדים, אבל גם תאפשר למי שבאמת עצמאי, גם דרך פלטפורמה, להיות עצמאי. מובן שבמדינות שבהן כבר יושמה חקיקה לגבי העסקה של עובדי פלטפורמות או הושגה פסיקה מבית המשפט המכירה בהעסקתם של העובדים, כמו באיטליה או גרמניה, ההסכם יחול גם עליהם".

"גאה בסולידריות של אירופה עם אוקראינה"

אירופה מתמודדת בחודשים האחרונים עם מיליוני פליטים חדשים מאוקראינה, שמגיעים מאליה במצוקה אדירה. לדברי פיסלארו, ההסכם להבטחת שכר המינימום יסייע גם להם. "95% מהפליטים הם נשים וילדים, ורבות מאוד מהנשים הפליטות מאוקראינה כעת עובדות במדינות שאליהן הגיעו באיחוד ועובדות בעצמן בשכר מינימום. לכן, ההסכם שהושג עכשיו חשוב מאוד גם עבורן".

פליטים אוקראינים נחים בתחנת הרכבת המרכזית בברלין (צילום: AP Photo/Markus Schreiber)

מעבר לכך, כיו"ר ועדת התעסוקה והרווחה, פיסלארו מרוצה מהצעדים שנקטו המדינות ומוסדות האיחוד כדי לסייע לפליטים. "המצב כואב לנו מאוד ואנחנו עושים מאמץ כביר להפגין סולידריות, למרות ההשפעות מהסנקציות ומהאלימות הרוסית גם על הכלכלה של כל מדינות אירופה. הפעלנו באיחוד האירופי מנגנוני רווחה רבים שמספקים מעמד מיוחד לפליטים מאוקראינה, ומתייחסים אליהם כאזרחים אירופאיים שזכאים לכל הזכויות, כולל ביטוח בריאות, גישה לדיור, לחינוך ולשירותים חברתיים, יחד עם חבילות סיוע כספיות. אני גאה מאוד בכך שהחברה האירופית חזקה מספיק כדי להיות סולידרית".