הבנק האירופי המרכזי הכריז על כלי כלכלי חדש שאמור להתמודד עם אחת הבעיות הגדולות של גוש האירו: הפערים הגדולים בין הכלכלות החזקות בגוש למדינות הפריפריה. הכלי שנועד לצמצם את הפער בנטל החוב בין המדינות, הושק במקביל להעלאת הריבית על מנת להתמודד עם ההשלכות של צעד זה.
אפשר לראות במהלך צעד נוסף של התקרבות פיסקלית בין מדינות הגוש, שאמנם חולקות מטבע אבל מבחינה תקציבית נמצאות במציאות שונה מאד אחת מהשנייה. לצד זאת, השאלה הגדולה באמת היא איך יראה השימוש בו, והאם יצליח לרכוש את אמון המשקיעים.
המטרה: להעלות ריבית בלי פשיטות רגל
הכלי להגנה על טרנספורמציה כלכלית (Transmission Protection Instrument) מכונה בקיצור TPI, והוא אושר על ידי המועצה המנהלת של הבנק כחלק מההחלטה להעלות את הריבית בגוש האירו ב-50 נקודות בסיס. מטרתו לאפשר לבנק המרכזי לרכוש כמות בלתי מוגבלת של אגרות חוב של מדינות עם עלויות חוב גבוהות. רכישת אגרות החוב תאותת למשקיעים שהן מגובות על ידי הבנק המרכזי האירופי, בעל יכולת הרכישה הבלתי מוגבלת באירו, ובכך תקטין את הסיכון ואתו את הריבית.
ה-"TPI" הוכרז על רקע מרווחים גדלים בין מדינות הפריפריה בגוש האירו – איטליה, יוון, פורטוגל וספרד, למדינות כמו גרמניה שמגייסת חוב בעלות נמוכה. איטליה בעיצומו של משבר כלכלי, והריביות לאגרות החוב ארוכות הטווח שלה יותר מהוכפלו מאז פברואר. נוכח המרווחים העולים, עלו חששות בגוש האירו שהעלאת הריבית, אשר נועדה להילחם באינפלציה, תחריף את הפערים ובכך תגרום דווקא להעלאת מחירים במדינות הפריפריה.
על פי הודעת המועצה המנהלת של הבנק, אישור הכלי החדש הוא שמאפשר את העלאת הריבית ב-50 נקודות בסיס. משתמע מהודעה זו שהאישור הוא חלק מפשרה בין חברי המועצה הניציים, אשר תומכים בהעלאות ריבית גדולות ותכופות, לאלו שתמכו בהעלאה מתונה יותר. עד להתכנסות המועצה, כל הדיווחים צפו העלאה של 25 נקודות בסיס. אך בימים האחרונים לקראת ההכרזה, דווח שהריבית תעלה ב-50 נקודות בסיס ותלווה בכלי החדש.
המבחן: אמון המשקיעים
עוד מוקדם לשפוט את יעילות הכלי החדש. לצד היכולת לרכישה בלתי מוגבלת של אגרות חוב, הכלי מציב תנאים נוקשים לזכאות. על המדינה לעמוד בחוקי גוש האירו בנוגע ליחס חוב-תוצר וגרעון תקציבי, וכן לקבל עליה מדיניות ריסון כלכלית. עמידה בתנאים אלו עלולה להיות קשה במיוחד בזמן הדרדרות בעלויות החוב, ולשמש דרך לחברי המועצה הניציים להכשיל את השימוש בכלי.
מבט על השתנות הריביות לאגרות חוב ל-10 שנים מאז ההכרזה משאיר מקום לאופטימיות זהירה. מדינות הגוש זכו לירידה כללית בריביות. הירידות ביוון, פורטוגל וספרד גדולות מאשר בגרמניה, מה שאומר שהמרווח הצטמצם. איטליה, המדינה שספגה את העלייה התלולה ביותר בעלויות חוב, נהנתה אף היא מירידה בריביות, אך הפער שלה מגרמניה דווקא התרחב.
גורלו של הכלי החדש יקבע בשאלה אם יצליח לרכוש את אמון המשקיעים. אם הם יאמינו שהבנק המרכזי של אירופה יהיה מוכן לפעול, הם יתמחרו סיכון נמוך לאגרות החוב של המדינות החלשות בגוש. אם הם יזהו הססנות וחוסר רצון לפעול, הוא יהפוך לסמל לאוזלת ידו של הבנק.
המשפט שסיים משבר כלכלי
כדי להבין את משמעות ההכרזה ואת המשקל הגדול של אמון המשקיעים, צריך לחזור בזמן בדיוק עשר שנים, ל-26 ביולי 2012. מריו דראגי, שהתפטר לאחרונה מתפקיד ראש ממשלת איטליה, נאם אז כנשיא הבנק האירופי המרכזי. גוש האירו היה אז בשיאו של משבר חוב מתמשך, עם סכנה ממשית לאי תשלום חוב של כמה מדינות אשר סבלו מעליות תלולות בריביות על החוב שלהן.
במשפט אחד, "אנחנו נעשה כל מה שצריך כדי לשמור על גוש האירו", דראגי הביא לסיום המשבר. כבר בימים שלאחר הנאום, הריביות לאגרות חוב במדינות הפריפריה החלו לרדת, בירידה שהמשיכה עד 2014, וצמצמה כמעט לאפס את הפער בין אגרות החוב של גרמניה למדינות הפריפריה.
הסיבה לכך היא הכוח הייחודי אותו מחזיק הבנק המרכזי האירופי, היכולת ליצור אירו, ממנה נגזרת היכולת הבלתי מוגבלת לערוב לאגרות החוב של המדינות השונות. עד לנאום דראגי, המשקיעים חששו שהבנק המרכזי לא יתערב, ולכן נמנעו מרכישת אג"ח בגוש האירו. החשש הזה היה מוצדק נוכח היעדר התגובה של הבנק למשבר החוב, שפרץ יותר משנה לפני הנאום.
רכישת אגרות חוב ממשלתיות היא דבר שבשגרה עבור בנקים מרכזיים כמו הפדרל ריזרב בארה"ב, או הבנק המרכזי ביפן. לא בכדי, הבנק האירופי המרכזי סופג ביקורות רבות על כושר הפעולה המוגבל שלו. בזמן אמת במשבר ב-2011, הנשיא אובמה ושר האוצר שלו, טים גייטנר, הביעו את הביקורת הזאת בחריפות בשיחות עם בכירים אירופאים. גם כלכלנים בכירים כמו פול דה גראו הבלגי, משמיעים את הטענה הזאת שוב ושוב.
הצגת ה-"TPI" מהווה פוטנציאל להתקדמות באחריות ההדדית בגוש האירו, ומצטרפת אל תקדים גיוס החוב המשותף במהלך משבר הקורונה. רק הזמן יגיד אם הוא יעמוד במטרותיו, או שמא התנאים הנלווים אליו יכריעו, והפאסיביות המסורתית של הבנק האירופי המרכזי תימשך.
