נפתלי בנט לא אשם ישיר באסון מכינת בני ציון בנחל צפית, אבל משנתו, כפי שהיטיב לנסח אותה כשהופיע אתמול (שני) בפני ועדת החקירה לאסון, מסבירה היטב את הקרקע שבה האחראים לאסון גדלו, וממשיכים לגדול.
בנט לא אדיש לאסון. "ניכר שאדוני מזועזע מהעדויות", אמרה ראש הוועדה, השופטת בדימוס שולמית וסרקרוג, והזכירה לו שמותר לו לשתות מבקבוק המים. הקשבה לביקורת ישירה בפנים מצד הורים שכולים שיושבים במרחק מטר ממנו, בלי גדרות של שומרי ראש ומיקרופונים, אינם דבר שגרתי עבור מי שהיה עד לאחרונה ראש הממשלה.
אבל הקושי שחווה לא משנה את תוכן דבריו המקוממים. מעבר לסירוב העיקש לקבלת אחריות, שלו או של המשרד שעמד בראשו, בנט ביטא בתמצות את הסביבה העכורה שהולידה את האסון, ואחראית לעוד כשלים ומחדלים רבים: התפיסה שלפיה אחריות ציבורית שוחקת את 'הרוח החופשית'.
כך בחר בנט להתחיל את דבריו, אחרי שהקריא את שמות הנספים באסון, דווקא מהצורך לשמור על התרבות של המכינות, אותה תרבות שוועדת החקירה מנסה לבחון. "המכינות הוקמו על ידי אנשים שבוערת בהם הציונות ורצון לתרום", אמר בנט, "כמעט כל הדברים הטובים שקורים במדינה והעולם הם על ידי יציר רוח מלמטה.
"הפיקוח במשרד החינוך הוא צמוד מדי", אמר מי שהיה שר החינוך בזמן האסון, שאחת מסיבותיו הברורות, ואלו אף מתוקפות בדו"ח הביניים של הוועדה, היא היעדר פיקוח. "אני חושב שאת מושג המפקח במערכת החינוך צריך לשנות – צריך להיות מנטור. הכול זה רק פיקוח פיקוח פיקוח. כל הדברים המופלאים שקרו פה קרו מלמטה למעלה בגלל רוח גדולה, ההיי-טק הישראלי נראה כפי שהוא נראה כי הוא ללא פיקוח".
דבריו של בנט פגשו בהורים וחברי ועדה המומים; ככלל, אין תמימות דעים נגד מפעל המכינות בוועדה, או בקרב ההורים השכולים. ילדיהם של חלקם השתתפו במפעל, ולראשי הוועדה, אבי נעים ואלוף במיל' גרשון הכהן, יש בו חלק משמעותי שהם גאים בו מאוד. הוועדה גם לא התכנסה כדי לדון בעתיד המפעל, אלא כדי להבין את האחריות של המדינה על המכינות, אחריות שממנה בנט בחר להתנער.
"מדינה לא מנהלת מבחינה אופטימלית את הדברים, זה כמעט מובנה", אמר בנט, "הדרך הנכונה היא להעביר יותר אוטונומיה". אם יש רוח שמדברת מתוך גרונו של בנט היא בוודאי רוח פורום קהלת. החשדנות המובנית כלפי ממסד המדינה, האשמה, אפילו אם בעקיפין, של המשרדים במשפטיזציה, חושפים הלך מחשבה מסוכן. הלך מחשבה שבנט מתגאה בו, רואה בו מקור כל הצלחתנו, ואין לו שום בעיה לנפנף בו מול משפחות שכולות וחברי ועדה שבעומקה מבקרת את אותו הלך רוח.
כמענה לביקורת של וסרקרוג על כך שאוטונומיה לא יכולה להיות תירוץ לאנרכיה, דיבר בנט על מדיניות האין-סגר שלו, ועל כך שאם היו מוציאים את המכוניות מהכבישים לא היו תאונות. "אי אפשר לחיות ללא סיכונים".
ראש הממשלה החליפי הבהיר שהוא לא חושב שהסיכונים נדרשים גם בטיול של בני נוער, והצהיר לפרוטוקול שהוא מאמין בפיקוח של משרד החינוך על המכינות. אבל העובדה ששבועות ספורים לאחר האסון יצא נגד הקמת ועדת חקירה, ובעדותו מול אותה ועדה הגן על התנהלות שהוועדה תיארה כפרוצה, לא חוקית ולא אחראית – מעלה סימני שאלה.
בשלב מסוים, כשהביקורת גברה, בנט החל למלמל על כך שאם דבר כזה היה קורה לאחד מילדיו הוא לא היה יודע מה לעשות. אחת האימהות עצרה אותו באותו הרגע: "אל תיכנס לנעלינו". אבל אם להיכנס לנעליו של בנט, מוטב היה לוותר על נאומי ההון-סיכון באומת ההיי-טק בוועדה שאותה יכול היה למנות ובחר שלא, ובמקום זה לשלוף את שמות האחראים במשרד החינוך על הההפקרות בעולם המכינות. כל אלו שנתנו ל'רוח היצירה מלמטה' להשתולל ולהמית תשע נערות ונער באסון סתמי שהיה יכול להימנע.
