דבר העובדים בארץ ישראל
menu
יום ראשון י' באב תשפ"ב 07.08.22
26°תל אביב
  • 21°ירושלים
  • 26°תל אביב
  • 24°חיפה
  • 25°אשדוד
  • 24°באר שבע
  • 33°אילת
  • 25°טבריה
  • 19°צפת
  • 25°לוד
  • IMS הנתונים באדיבות השירות המטאורולוגי הישראלי
histadrut
Created by rgb media Powered by Salamandra
© כל הזכויות שמורות לדבר העובדים בארץ ישראל
דיור

בין חוסר אמון ומסורת, אמין אבו-חיה מנסה לפתור את בעיית הדיור בחברה הערבית

בחמש השנים האחרונות משמש אבו-חיה כראש אגף מיעוטים במשרד השיכון. בראיון ל'דבר הוא מספר שהחברה הערבית במקום אחר, אבל הדרך עוד ארוכה: "אמרו עלי 'מי זה בכלל? דרוזי מהצפון שעובד במשרד ממשלתי? בטח מישהו שלח אותו'"

אמין אבו-חיה, ראש אגף מיעוטים במשרד השיכון (צילום: יח״צ)
יניב שרון
דוד טברסקי

"אחד התפקידים שלקחתי על לעצמי זה לחזק את יחסי האמון בין השלטון המקומי למרכזי" אומר אמין אבו-חיה, ראש אגף מיעוטים במשרד השיכון. בראיון מיוחד ל'דבר' הוא חושף את הקשיים בתפקיד: מיצירת אמון עם הרשויות, עד לקידום פרוייקטים משותפים בקרקע שרובה בבעלות פרטית.

 "לדעתי אנחנו נמצאים היום במקום הרבה יותר טוב ממה שהיינו בעבר״, הוא מוסיף, ״יש הרבה קשיים בחברה הערבית וזו שאלה איך מוציאים מתוכם הזדמנויות". 

"כשמתחילים לתכנן הרבה תקציבים נכנסים"

אגף המיעוטים במשרד השיכון הוקם ב-2017 בעקבות החלטת ממשלה 922. האגף מתכלל את כל התחומים המקצועיים במשרד השיכון ומטפל ביישובים הערביים, הדרוזיים והצ'רקסיים. "זהו אגף ייחודי במשרדי הממשלה", מסביר אבו-חיה. "חלק מהתפקיד זה הקשר הישיר לרשויות המקומיות, ראשי הערים, אנשי המקצוע, אבל אנחנו נמצאים בשיח רציני עם המגזר השלישי וכל מי שמקדם פתרונות למצוקת הדיור במגזר הערבי".

אבו-חיה, עומד בראש האגף מהיווסדו, ומודע לעומק החשדנות כלפי המשרד בפרט והממשלה בכלל. "השיח בהתחלה היה חשדני, היה אנטגוניזם. אנשים אמרו 'מי זה בכלל האמין הזה? דרוזי מהצפון שעובד במשרד ממשלתי – בטח מישהו שלח אותו'".

ראש אגף המיעוטים לא נרתע מחוסר האמון, וחושב כי ניתן להשיב אותו בעבודה קשה: "בעבר בנו ללא תכנון ופתאום אנחנו מדברים תכנון כל הזמן, יש הרבה תקציבים שנכנסו. פתאום אומרים: לא הורסים בתים אלא מסדירים בנייה בלתי חוקית – זו אמירה שהיא לא מובנת מאליה כשהיא יוצאת מתוך משרד ממשלתי". 

היעד: 35 אלף יחידות דיור בחמש שנים

במבט לאחור, סבור אבו-חיה כי החלטה 922 קידמה דברים רבים, אך היו בה כשלים לא מעטים. "השקענו הרבה בתכנון, בבניית מוסדות ציבור. תכננו בקרקע פרטית ובקרקע מדינה מעל ל-120 אלף יח"ד, אין לזה אח ורע. עד השנה האחרונה התקציבים חולקו בצורה שווה ע"פ גודל האוכלוסיה בישוב אבל כיום החלוקה היא דיפרנציאלית", כלומר מחתחלק הכסף ע"פ הצרכים וע"פ היענות לקולות הקוראים שמפרסם המשרד. "יש קולות קוראים, יש תחרות, יש פרויקטים זמינים. החזקים ימשכו למעלה ולא החלשים למטה. כולם יתחרו לעלות למעלה". 

"לזכותו של השר, זאב אלקין, ייאמר שהמדיניות שנקבעה בזכות קידום החלטת הממשלה 550 הביאה למעשה לפתרונות אמיתיים למצוקות", אומר אבו-חיה. " ב-922 היה 1.2 מיליארד ש״ח, וכאן יש לנו 2.1 מיליארד, אבל זה לא רק עניין של להביא יותר תקציב, אלא גם איך למקד את הכסף בצורה רלוונטית. אנחנו למדנו יותר לעומק את הצרכים של החברה כולה, מה עובד טוב בסקטור היהודי שאפשר לקחת ולהתאים אותו; הצבנו יעדים משמעותיים – תכנון של עוד 100 אלף יח"ד, וזה צריך היה להיות מותאם לצרכים של היום – בנייה רוויה, מחיר למשתכן וכל מה שאנחנו מציעים, יש לנו יעד של 35 אלף יחידות דיור שיווק בקרקע מדינה לחמש שנים הבאות. הצורך עומד על 50 אלף יחידות דיור".

כפר קאסם. תהליכי התחדשות עירונית במתחם בן מאה שנים (צילום: משה שי / פלאש 90).

בכפר קאסם וסכנין אבו-חיה לקח מתחם במרכז העיר, שחלקו בן יותר ממאה שנה, והחל תהליכי התחדשות עירונית משמעותיים, הראשונים במגזר, שכללו בנייה לגובה, חניוני ענק ומרחבי מסחר ופארקים ציבוריים, כמו בכפר סבא השכנה. "קיימים שלושה אתגרים מרכזיים", אומר אבו-חיה "הקרקע הפרטית ופיתוחה, הקצאות קרקע למרחב ציבורי שבבעלות העיר, ופתרון דיור לאנשים שמפנים את בתיהם, הצורך במרחב ציבורי מוביל לשיח קשה מול הרשות למקרקעי ישראל. אנו דורשים להקצות קרקע והם דורשים להפקיע קרקע". 

רק 10% מהחברה הערבית שוכרים דירה: ״שוק שוכרים קטן והאוכלוסייה חלשה״

"קשה להאמין לנו, לכן צריך לשכנע שאתה בא ממקום טוב ולא רק אינטרס כלכלי", אומר אבו-חיה. "ברור לי שלא ניתן לסגור פערים של 50 שנים ב-5 שנים. איפה שהצלחנו נקודתית זה השפיע מאוד ברמה הרוחבית והכללית".  

פחות מ-10% מהאזרחים הערביים שוכר דירה. לאחרונה הוחלט במשרד השיכון להכניס לישובים הערביים מודל של שכירות ארוכת טווח. "אני שוכר בירושלים כי אני צריך לגור קרוב לעבודה. ככה זה רוב החברה היהודית, אבל בחברה הערבית זה שונה", אומר אבו-חיה. "תושב סכנין לא יעבור לכפר קאסם בגלל אקדמיה. זה לא מעניין אותו. הוא יעבור לתל אביב לפני שיעבור לכפר קאסם. אבל הבן בכפר קאסם ירצה לגור בכפר קאסם, ליד המשפחה שלו". 

השוכרים הפוטנציאליים הם מצד אחד אנשים חזקים שלאט-לאט בונים את הבית שלהם ומשפרים אותו, ולדברי אבו-חיה מדובר בשוק קטן מאוד, ומצד שני זו אוכלוסייה החלשה. "ג'סר א זרקא, מהיישובים העניים בארץ, המצב של האנשים כל כך קשה כך שהם לא יכולים לקחת משכנתא, אין להם הורים שיוכלו לתמוך בהם. כי כולם באותו מצב, ולרוב לא יוכלו להגיע לבית. אני מנסה לבנות שם שני מתחמים של "דירה להשכיר" לשכירות ארוכת טווח, דווקא לאנשים האלו".

ג'סר א זרקא. ברקע: שטחים פתוחים ממזרח לכביש 2 (צילום: משה שי/פלאש90)

אחת הבעיות בהן נתקלת התכנית היא חוסר הרצון של הקבלנים לבנות באזורי פריפריה, בעיה שאינה קשורה רק למגזר הערבי. אבו-חיה פחות מאמין בהשקעה ישירה של המדינה בעניין, אבל לדבריו, סל הכלים שהמשרד מאפשר לו כדי לתמרץ יזמים יכול לאפשר מענה, אף אם חלקי, לבעיה. "אני אראה לקבלן סקרים שיש צורך בבנייה, אני מחבר אותו לרשות ומראה שיש פוטנציאל, אני מתמרץ אותו במענק אבל גם מאפשר לשוכרים לצאת מהחוזה. אם משתלם לקבלן להמשיך להשכיר – מעולה. אם רוצים למכור אז רק על פי תנאי שיווק, 75% המדירות לבני המקום לפחות".

"הקרקע הפרטית מהווה בעיה גדולה, בעיקר החלוקה והאיחוד" מספר אבו-חיה. לדבריו, רוב הפרויקטים, ובעיקר תהליכי התחדשות עירונית, דורשים התערבות כזו או אחרת בקרקע פרטית. " לקחת לאדם כ-40% מהקרקע – בעבר היו יורים בי בכיכר העיר אם רק הייתי מעלה כזו הצעה. הם זוכרים את חוק ההפקעה ב-1976", אומר אבו-חיה. "לכן כאשר עושים איחוד וחלוקה צריך לוודא שכל מרחב או מבנה ציבורי שאמור להיבנות באמת ייבנה – אחרת באופן אוטומטי הציבור יצביע נגדך".

"בהחלטה 550 הממשלה הקצתה 600 מיליון ש"ח לפיתוח הקרקע הפרטית, על כל יח"ד שנבנית, המשרד תומך ב-40 אלף ש"ח לבעלים לפתח את הכביש והשטח אנשים לרוב רוצים לבנות חוקי, הולכים ללא חוקי כשאין פתרון ורואים קרקע מול העיניים. כשאתה מתכנן ועוזר לפתח בצורה חוקית – פותרים את רוב הבעיה" וכמובן, ישנו יתרון כלכלי מובהק לטווח הארוך בהשבחה. בכפר מנדא, קרקע שהייתה שווה בשנים האחרונות לא יותר מ-300 אלף ש"ח מוערכת כיום יותר מ-4 מיליון ש״ח  אבל זה מביא בעיה חדשה 

"אם ערך הקרקע עולה ביישוב אחד, הוא עולה בכל מקום", אומר אבו-חיה. "בחברה הערבית פחות מ-30% שולטים על מעל ל-70% מהקרקע, לכן זה מהלך שיכול בקלות להעשיר את העשירים, ולא פותר לי את הבעיה של מחוסרי הדיור, אדם ממוצע, גם אם יעבוד על זה כל החיים – לא יצליח לקנות 100 מטר קרקע". לכן, לדבריו, המצב הנוכחי בו 90% מתכניות המתאר יושב על קרקע פרטית לא יכול להימשך, והעתיד התכנוני הוא בקרקעות המדינה.

הדיור הציבורי עדיין שולי

אבו חיה, יליד בית ג'אן, מודע לבעיות מחסור הקרקע בכפרים "בבית ג'אן ישנם שני אתגרים. האחד שבית ג'אן מוקפת בשמורת טבע. קרקע המדינה האחרונה משווקת עכשיו, 258 יחידות לחיילים משוחררים. אתגר שני הוא הנוף ההררי – הפיתוח בנוף הררי הוא מאוד יקר לכן חלק גדול מצעירי בית ג'אן גר בחוץ". 

לדברי אבו-חיה, הדיור הציבורי טרם הפך למצרך מבוקש ביישובים ערבים, וזאת למרות הביקוש שלו בקרב הציבור הערבי בערים מעורבות, כמו במקרה של יפו, למשל. לדבריו המיזם נפל בשני ישובים ובימים אלו מנוסה מיזם ציבורי ברהט כדי לפתור בעיה של מגורים בפחונים, על אף שהמגזר הבדואי נמצא באחריות רשות הבדואים. 

"בסוף הכוונה לא לבנות אלא לרכוש דירות" אומר אבו-חיה, לדבריו, למרות עבודה מאומצת של המשרד בעניין, רק 3% מהאוכלוסייה מממשים סיוע בשכר דירה, ולשם הוא מכוון את חציו: "ישנן בעיות ייחודיות  – עד לפני שנה אי אפשר היה לקבל סיוע אם שכרת מקרוב משפחה, תיקנו שאסור לשכור דירה מבן משפחה מדרגה ראשונה ויש גם עניינים של פוליטיקה, פשע ויחסי משפחות. אישה שמגיע לה סיוע ומצאה דירה אצל משפחה עוינת היא לא תיקח את הדירה והמשפחה לא תיתן לה" 

"פעם שטחים ציבוריים שימשו כדי להליך אשפה, לשים מכולות, היום נבנה שם גני משחקים וניטע עצים, לא יתכן שמשפחות מדיר אל אסד באות לשחק בכרמיאל כי אין להן מקום אחר. במקביל אני יוצא בקול קורא לבניית מוסדות ציבור. דרך הדבר הזה אתה מחנך את הדור החדש לפעילות אחה"צ, פעילויות חינוך בלתי פורמלי, חוגים. אתה בונה ואנשים רוצים לבוא והביקושים עולים. זה ייצר פאזל אמיתי החברה רצה לשם". 

אבל לא רק החדש דורש טיפול. מרכזי הערים הישנים ממשיכים להיות מוקד חיים תוסס בכל היישובים, והצפיפות מביאה איתה בעיות משלה "יש בתים שמוצפים בחורף. אתה סולל כביש יש עמוד בזק באמצע אוטובוס לא יכול לעבור. היום לכל בית 2-3 מכוניות וחונים ברחוב ורבים על חניה, לפעמים זה מגיע לרצח".  

אבו חיה לא משלה את עצמו לגבי הפתרונות שמשרד השיכון מציע ומבצע. "שום תקציב לא יספיק. כמה שתשים זה טיפה בים. אנו נשקיע במקומות שיש פוטנציאל להצליח שישפיעו על חלק גדול מהאוכלוסייה. בתחומים האלה אין פתרונות קסם". 

אבו חיה רואה בזמינות הזו ובקשר לשטח את הדרך לבנות את האמון עם החברה הערבית: "ישנם דברים שלא תקבל כמו בתל אביב, אבל צריך להיות גמיש ולעשות התאמות, אצלנו אין מצב שפניה לא תקבל מענה תוך שבועיים לפעמים תוך יום אחד. החוכמה היא שירגישו שייכות, שהמדינה מטפלת בהם. כשאתה נותן פתרונות הולמים לצרכים זה מתכון מנצח". 

דבר היום כל בוקר אצלך במייל
על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר

כל העדכונים בזמן אמת

הירשמו לקבלת פושים מאתר החדשות ״דבר״
נרשמת!