המדינה נכנסת לחודש שני ברציפות של עודף תקציבי, שמוערך כבר ב-10 מיליארד שקלים. עודפי גביית המסים עברו את הצפי ב-34.4 מיליארד שקלים מתחילת השנה, וצפויים להמשיך לטפס.

העודף התקציבי החל בחודש שעבר, אז עמד על 6.4 מיליארד שקלים בחישוב 12 חודשים לאחור. סך ההוצאות השנה הגיע ביולי ל-246.5 מיליארד שקלים, ירידה משמעותית לעומת 276 מיליארד שקלים ביולי 2021, בעיקר בשל תוכנית הסיוע המיוחדת להתמודדות עם מגפת הקורונה בשנה שעברה. התוכנית פיצתה על הסגרים, אבל גם תרמה להאצת הפעילות במשק. גורם מרכזי לגביית מסים מעל הצפי הוא פעילות הנדל"ן התוססת במשק, שנתמכת בעלייה מהירה במחירי הדיור.  

בהכנסות המדינה התמונה הפוכה. סך ההכנסות מתחילת השנה הסתכמו ב-281 מיליארד שקלים לעומת 231.6 מיליארד שקלים בתקופה המקבילה אשתקד. שיעור הגידול בסך ההכנסות עומד על 21.3%, ושיעור הגידול בהכנסות ממסים עומד על 21.7%. 

מכניסים במהירות – אבל לא מוציאים

הממשלה נהנית מזרם הכנסות מהיר, שהגיע כבר ל-70.8% מהצפי השנתי ואמור לעבור אותו בעשרות מיליארדי שקלים, במקום גירעון מתוכנן של 64.6 מיליארד שקלים. אולם בשורת ההוצאות, משרדי הממשלה מתקשים לבצע את תקציבם במהירות המתבקשת. לאחר 7 חודשים מומשה רק 53.4% ממסגרת ההוצאה. בחמשת החודשים הנותרים מיצוי המסגרת יחייב ביצוע של 210.7 מיליארד שקלים, אבל קשה לראות איך המשרדים יצליחו להגיע לביצוע מלא.

אם יישמר קצב ההוצאה הנוכחי, המשרדים יוציאו רק עוד 172 מיליארד שקלים. בשל המסורת של הוצאות גדולות בדצמבר, ייתכן שהמספר יהיה גבוה יותר. הבעיה לא קיימת בהוצאות הביטחון, שם הביצוע עומד על 7% מעל הצפוי ביולי, בעוד במשרדים האזרחיים יש פיגור של 16.4%.

במקום לאזרחים, הכסף זרם להקטנת החוב 

בלי יכולת הוצאה, הממשלה הפחיתה את גיוסי איגרות החוב, כך שמצבת החוב של ישראל קטנה ב-23 מיליארד שקלים, והחוב במט"ח צומצם בשווי של 5 מיליארד שקלים.  

 המצב שבו כיסי המדינה "מתפקעים" מכסף ואילו אזרחי המדינה מתמודדים עם יוקר מחיה מאמיר הוא תוצאה כמעט הכרחית של כללי התקציב בישראל, שקובעים לממשלה תקרת הוצאות בלתי גמישה. הגמישות היחידה שקיימת לממשלה היא בתחום ויתור על ההכנסות, שם ביצעה הממשלה כמה תוכניות, אבל מרב ההכנסות שעליהן ויתרה הממשלה זורם לשני העשירונים העליונים.