האינפלציה הממושכת בארצות הברית יוצרת תמיכה ציבורית רחבה בעליות ריבית, שיכולות לרסן את המחירים, אך במחיר של פגיעה עמוקה בתעסוקה ובשכר. ניתוח חלופי, ממקד את הבעיה בכוח השוק המוגזם של התאגידים הגדולים. אם כוח זה הוא הגורם להתמשכות עליות המחירים, הרי שדווקא ריסון התאגידים הגדולים הוא המפתח להורדת מחירים, ולא פגיעה בעובדים ובעסקים הקטנים.
הטענה שחוזקו של שוק העבודה ועליית השכר הם חרב פיפיות המונעת את בלימת האינפלציה, הופרכה עם חשיפת הנתונים. בשקלול האינפלציה, השכר בארה"ב בירידה, לצד זינוק ברווחים, בעיקר של התאגידים הגדולים. לכן, כלכלנים פרוגרסיביים טוענים שאת המדיניות יש לכוון לריסון התאגידים והרווחים העצומים שעליות המחירים מניבות להם.
הדו"ח שהציג עלייה מפתיעה של 528,000 במספר המשרות בחודש יולי עורר תגובות מעורבות. בעוד הנשיא ביידן הילל את התוצאה המרשימה בצד התעסוקה, פרשנים מסורתיים הצביעו מיד על המשמעות השלילית לדעתם של הדו"ח שהיא הגברת לחצי האינפלציה.
כך לדוגמא, אג'אי ראג'דהיאקשה, יו"ר מחלקת המחקר העולמית בבנק ברקליס, טען ב'פייננשל טיימס' שהעובדה שהשכר ממשיך לעלות מדאיגה, ושכל עוד האינפלציה גבוהה, דו"ח תעסוקה חזק הוא דווקא חדשות רעות, המחייבות את הבנק המרכזי להמשיך במדיניות הצמצום שלו ולהעלות את הריבית. הפדרל ריזרב העלה את הריבית במרץ, מאי, יוני ויולי, העלאות שהצטברו ל-2.25 נקודות האחוז.
ראג'דהיאקשה לא לבד. בסוף יולי, הכלכלן זוכה פרס הנובל פול קרוגמן, כתב ב'ניו-יורק טיימס' שכל השכר ימשיך לטפס בשיעור שנתי גבוה, הפדרל ריזרב לא יצליח לעמוד ביעדי האינפלציה. דין בייקר, כלכלן בכיר נוסף, וג'ייסון פורמן, שכיהן כיו"ר מועצת הכלכלנים של הנשיא אובמה, השמיעו דעות דומות. לדעתם, עליות השכר השנתיות צריכות לרדת ל-2%, יעד האינפלציה של הפד.
הרעיון שעומד מאחורי גישה זו הוא שעליות השכר יוצרות נבואה המגשימה את עצמה לעליות מחירים. העלאת הריבית אמורה להאט את הפעילות הכלכלית ע"י השתת עלויות הלוואה גבוהות יותר על עסקים ומשקי בית עם פגיעת עליות הריבית בכלכלה, האבטלה תעלה ועליות השכר ייבלמו. בהמשך, כוח הקנייה שלהם של משקי בית ועסקים יקטן. לאחר מכן, ירידה זו תוביל לירידה בביקושים, שתוביל להצטברות של מלאים והיא, בתורה, תרסן את המחירים.
למעשה, הנוקטים בגישה זו מבקשים לעצור את עליות השכר ע"י מיתון יזום. אך ביניהם אין מחלוקת שהכלכלה חייבת לשלם מחיר בצורת האטה כלכלית והגדלת שיעור האבטלה, על מנת להתמודד עם עליות המחירים.
מתעלמים מרווחיות התאגידים הגדולים
יש מי שמציע הסבר שונה למחלה ותרופה אחרת לטיפול בה. פרופסור רוברט רייך, אשר שימש כשר העבודה בממשלת קלינטון בשנות ה-90, דוחה את הטענות לכך שעליית השכר היא המנוע להימשכות האינפלציה. במאמר דעה ב'גארדיאן' הבריטי, הוא מציין שבהתאמה לאינפלציה השכר בארה"ב בירידה. בעוד האינפלציה השנתית בארה"ב הגיעה לרמת של 9.1%, עליות השכר מסתכמות ל-5.2% על פי הדו"ח המדובר.
רייך מפנה את המבט לתאגידים ואל כוח השוק האדיר שלהם, כמקור לרווחים הגדולים שנובעים ממנו. רייך טוען שכוח השוק העצום של מספר קטן של תאגידים, מאפשר להם להעלות מחירים ולייצר רווחי עתק עם שולי רווח גבוהים. ענקיות האנרגיה אקסון ושברון העלו את רווחיהן ביותר מ-300% ברבעון השני של 2022 ביחס ל-2021, עם רווחים של 17.9 ו-11.6 מיליארד דולר, בהתאמה.
על פי דו"ח שפרסם מכון רוזוולט ביוני, שבחן את הכלכלה בארה"ב משנות ה-50 ועד 2021, שולי הרווח והרווחים הגיעו לשיא של כל הזמנים ב-2021. המשמעות היא שהחברות מרוויחות יותר ויותר על אותה תוצרת. יתרה מזאת, העלייה ברווחים ובשולי הרווח ב-2021 הייתה הגדולה ביותר. הדו"ח מוסיף שמה שאיפשר את העליות האלו הן גדילה בריכוזיות, עלייה בביקושים ומגבלות אספקה. ככל שכוח השוק של חברות עולה, האיום שלהן ממתחרות מצטמצם באופן המאפשר להן להעלות מחירים.
הפניית הזרקור לרווחים מסיטה אותו מהעלאות הריבית המטילות משא נוסף על העובדים, אל עבר צעדים שיפחיתו את שיעור הרווח. ניתן לעשות זאת ע"י מיסים מיוחדים לשיעורי רווח גבוהים, שיעודדו את החברות להרוויח יותר באמצעות הגברת הייצור ולא דרך העלאת המחיר.
אפשרות נוספת היא הגברת הפעילות הרגולטורית. רגולציה חזקה יכולה לצמצם את הריכוזיות בכוח השק ע"י מניעת מיזוגים או אפילו פיצול תאגידים במקרי קיצון. אפילו החשש מפעילות כזאת יכול להוביל חברות להורדת מחירים כדי להימנע מפעולות האכיפה.
