"יש יצור שנקרא הגנת הצומח", אמר שר האוצר אביגדור ליברמן בשבוע שעבר. "הם החליטו, אחרי שהורדתי את המכס ל-0, שיש ג'וקים אנטי-ציוניים שפוגעים רק בתושבי ישראל". היה ראוי ומכבד ששר שמתבטא בנושא שכל כולו מקצועי, יתכבד וילמד את הנושא לעומקו.

בעשורים האחרונים נצפית עלייה חדה בפוטנציאל כניסתם של מינים פולשים. אלו מתבססים באזור חדש וגורמים לנזקים קשים ולצורך בהקצאת משאבים כספיים גדולים, לפגיעה כלכלית קשה בענפי חקלאות ועד לקריסת ענפים ולפגיעה בתחומים נוספים שונים כמו במגוון הביולוגי, במים בתשתיות ובאיכות הסביבה.

שורה ארוכה של נגעים לא נמצאים בישראל והם בתפוצה נרחבת באיחוד האירופי ובארצות אחרות. יש חשיבות גדולה במניעת חדירתם לישראל. רשימת נגעי ההסגר של ישראל נגזרת אפוא מהרכב הנגעים השונה ממדינה למדינה.

ישראל מדינה קטנה עם אזורי אקלים ייחודיים מרובים, ממדבר ועד גליל בואכה חרמון. נוסף על כך, קיימים בה משתנים רבים, בהם גידולים שונים, שיטות גידול (חממות, בתי רשת וכו') ואזורי גידול קרובים בתא שטח קטן. כל אלה הם מאפיינים ייחודיים שמאפשרים למגוון רחב של נגעים להתבסס בקלות. מין פולש שהוא לא בר התבססות, או שנזקו מינורי באיחוד האירופי או במדינה אחרת בעלת מאפייני אקלים שונים, הרכב גידולים שונה ועוד – עלול להתבסס בקלות בישראל ולגרום לנזקים חמורים. לדוגמה, אירופה לא מגדלת בננות, ועל כן אין מניעה בייבוא בננות לאירופה. ישראל לעומת זאת מגדלת בננות, וחדירת נגע קשה עלולה לפגוע בגידול הבננות עד להכחדתו.

שיטות טיפול שונות שנהוגות בארצות רבות, כמו הטלת הסגר על אזורים נגועים או הגדרת אזורים מוגנים ((Protected zones, לא ישימות בישראל. כל אלה מקלים על נגעים רבים להתבסס בקלות בארץ ודורשים משנה זהירות.

חדירת מינים פולשים והתבססותם גורמת לנזקים שונים: כלכליים – פגיעה ביבול ובגידול עצמו, זינוק בהוצאות הגידול בשל פעולות ניטור, מלכודות, ריסוס ועוד, פגיעה בשווקי ייצוא, הגבלות עד כדי סגירתם (כפי שקרה עם עש התפוח המדומה) ומניעת פתיחה של שווקי יצוא חדשים; וסביבתיים – בעיות בריאות בגין שימוש מסיבי בחומרי הדברה, פגיעה בערכי הטבע, הנוף וצמחי הבר למיניהם (נמלת האש למשל). ישראל כבר הייתה עדה לחיסול ענפים בגין שחיקת רווחיותם.

מאבק במינים פולשים כולל שלושה שלבים: מניעת הגעתם, ביקורת, טיפול והכחדה. הטיפול במינים פולשים כולל מערך פיקוח על כל הצומח בנמלי האוויר והים ובמעברים היבשתיים, כמו גם מערכת ניטור נרחבת, וכמובן תוכניות הכחדה לפולשים פוטנציאליים. מאחר שבחלק גדול מהמקרים, שלבי החדירה הראשוניים של המין הפולש יעברו בלי שהחקלאים ירגישו בכך (מין פולש בדרך כלל יתבסס 5-3 שנים לפני גילוי).

לאחר זמן זה הם מגיעים למסה קריטית, מתרבים במהירות וגורמים לנזקים קשים. ביעורם בשלב זה כבר כמעט בלתי אפשרי. מניסיון רב שנים עולה המסקנה שבמרבית המקרים, בסופו של מאבק ארוך, יתבסס המין הפולש. רק במקרים מועטים יסתיים המאבק בהכחדת הפולש. ברוב המקרים המאבק יהיה לצמצום אזורי ההתפשטות, וברכישת זמן למחקר ולחקלאים להכין את הכלים להתמודדות שוטפת עם המין החדש.

הנוהל הקיים בישראל זה שנים למניעת חדירתם של נגעים שמסכנים את הפירות והירקות מוכיח עצמו. רובם המכריע של המינים הפולשים שחדרו לישראל עשו זאת בהברחות או בהגירה טבעית מהארצות השכנות. מעטים המקרים של חדירת מינים פולשים דרך תוצרת חקלאית שהגיעה בדרך חוקית עם רישיון ייבוא או תעודת בריאות. זאת, בזכות היחידה לטיפול בבקשות לייבוא וייצוא תוצרת חקלאית בשירותים להגנת הצומח.

עבודת היחידה היא על פי החקיקה הבינלאומית, ונסמכת על האמנה הבינלאומית להגנת הצומח וההסכם הבינלאומי בדבר צעדים בתברואה והגנת הצומח. בשירותים להגנת הצומח עובדים נאמנים ומסורים שעבודתם מוקדשת לשמירה על חקלאות ישראל. עבודתם נסמכת על הידע שנצבר בספרות, על הניסיון הנצבר בארץ ועל מערך ההסכמים הבינלאומיים. פתיחה או מניעה של ייבוא תנבע אך ורק מניתוח הסיכונים השונים בייבוא נדרש, ולא מכל סיבה שלא קשורה להבטחת בריאותם של ענפי החקלאות השונים.

עבודת אנשי השירותים להגנת הצומח היא עבודת פיקוח, וככזאת, במקרים רבים היא לא פופולרית. לעתים החקלאי לא שבע רצון מההחלטות המתקבלות, לעתים היבואנים, ולא פעם גם הקהל הרחב. אבל המחשבה של ליברמן שכל עבודת אנשי הגנת הצומח היא ביורוקרטיה לשמה – ראויה לכל גינוי. זלזול בעבודתם מפי שר בכיר, ראוי היה שלא נאמר.

משה וייס הוא לשעבר מנהל השירותים להגנת הצומח ולביקורת במשרד החקלאות