הטקס המרכזי לציון טבח י"א הספורטאים הישראלים באולימפיאדת מינכן 1972, התקיים היום (שני) במעמד נשיא המדינה יצחק הרצוג ונשיא גרמניה פרנק וולטר-שטיינמאייר.

"הטבח היה רגע שבו כבה הלפיד האולימפי", אמר הנשיא הרצוג. "עבורנו, כעם וכמדינה – הטבח הזה היה ועודנו אסון לאומי. הוא חילל את הקדושה המאחדת והמלכדת של האולימפיאדה – סמל הספורט; והכתים בדם את דגלה. דגל חמש הטבעות האולימפי, לעולם לא יהיה כפי שהיה.

"זוהי לא טרגדיה יהודית וישראלית, זוהי טרגדיה עולמית. טרגדיה שיש להזכיר ולהנציח בכל אולימפיאדה, וללמד את לקחיה מדור לדור. טרגדיה שמדגישה לנו שוב ושוב, כי אין דבר הפוך יותר מספורט מאשר טרור, ואין דבר הפוך יותר מטרור מאשר הרוח הספורטיבית. אסור שהעולם ישכח את מה שקרה באולימפיאדת מינכן.

"אסור שהעולם ישכח: המלחמה בטרור, בכל מקום, בכל זמן, חייבת להיות משותפת, נחושה ותקיפה. עתיד החברה האנושית, תלוי בכך שנקדש את הטוב, ובה בעת – שנוקיע וננצח את הרע. במובן הזה, ולא רק בו, החלטתה של גרמניה מהימים האחרונים – שאני שב ומודה במיוחד לידידי הנשיא פרנק-ולטר שטיינמאייר, על מאמציו העצומים, ועמו לממשלה הפדרלית, לממשלת בוואריה, ולעיריית מינכן – על קבלתה; החלטה לקחת אחריות על המחדלים סביב הטבח ואחריו, לאפשר לחקור אותם באופן אובייקטיבי ויסודי, ולפצות את בני משפחות הקורבנות, היא חלק מקידוש הטוב והניצחון על הרע. ויש בה, בתום חצי מאה, צעד מוסרי חשוב וצודק, כלפי הקורבנות, כלפי המשפחות, וכלפי ההיסטוריה".

"היום הוא יום אבל, זיכרון, ומחשבה", אמר בנאומו שטיינמאייר. "אני אסיר תודה על כך שאתם, משפחות הקורבנות, נמצאים כאן היום, וגם על כך שאתה, כבוד הנשיא יצחק הרצוג, נמצא כאן היום לצדי. בלי כולכם, בלי קרובי המשפחה ובלי נוכחות מדינת ישראל, לא יכולתי לדמיין הנצחה מכובדת.

"אני יודע: הסבל, הכאב והטראומה ממשיכים לחיות בקרב במשפחותיהם עד עצם יום הזה. שום דבר בחיים שלכם אינו דומה למה שהיה לפני 1972. שום דבר אינו כפי שהיה יכול והיה צריך היה להיות. הכאב המתמיד הזה נמשך כבר חמישה עשורים. המשחקים האולימפיים של מינכן היו אמורים להיות שונים בתכלית מהמשחקים הקודמים בגרמניה, אלה של 1936, שהנאצים ערכו כמופע תעמולה בומבסטי.

"הייתה השאיפה להציג 'משחקים עליזים' בגרמניה, שהשאירה את הקסדה עם הקוץ ואת הצעידה הנאצית מאחור. אבל הייתה גם את האחריות לספורטאיות וספורטאים מכל העולם, כולל ובעיקר לאלה מישראל, שהייתה מאוימת מיומה הראשון. הספורטאים מישראל היו האורחים שלנו. ביטחונם הופקד בידינו. הבעת אמון ענקית באלו שביצעו את הפשע נגד האנושות של השואה. בין הספורטאים ומאמניהם היו גם ניצולי השואה.

"הם לא היו בטוחים. הם לא היו מוגנים. הם עונו ונרצחו בארצנו על ידי מחבלים. לא היינו ערוכים למתקפה כזו, אבל היינו צריכים להיות ערוכים – גם זה חלק מהאמת המרה. לא היינו ערוכים לפיגוע טרור אשר בוים במחשבת תחילה מול קהל הטלוויזיה הבינלאומי. המאמץ של 1972 נכשל באופן טרגי במינכן. הכפר האולימפי הפך לבמה בינלאומית לשנאת יהודים ולאלימות. אסור היה לאפשר לזה לקרות.

"זו עובדה מרה מאוד שמהנציגים הפוליטיים העכשוויים של המדינות הללו לא מגיעה אף מילה אחת של הזדהות, אף מילה אחת של חרטה. הם, העבריינים ועוזריהם, שמונה מתנקשים פלסטיניים ושולחיהם — הם אלו שהביאו את שנאתם ואת הטרור שלהם למינכן. הם האחראים למעשה, אך זה לא פוטר אותנו. גם לנו יש אחריות.

"בעקבות המתקפה באו שנים ועשורים של שתיקה והדחקה, שנים של אדישות הולכת וגוברת לגורלם של הנשארים מאחור. שנים של אטימות לב. גם זה כישלון. מדוע העבריינים שנותרו בחיים גורשו כל כך מהר ומעולם לא הועמדו לדין? קשה לשאת את העובדה שאחד ממבצעי הטבח עדיין מתגאה בפשע הזה ומבטיח למצלמות כי היה מתנהל בדיוק באותה צורה. האם גרמניה התעלמה מאזהרות ישראליות? אנו דנים בכישלון משולש – ההכנות למשחקים, אירועי 5 ו-6 בספטמבר 1972, ומחרת הרצח – השתיקה, ההדחקה והשכחה.

"לקח חשוב ממינכן 72' הוא שעלינו להילחם בנחישות בכל צורה של אנטישמיות בארצנו. בשנאה אנטישמית ובעיקר באלימות אנטישמית. זו הייתה ועודנה אחריותנו כלפי ההיסטוריה. כמי שעומד בראש המדינה הזו, אני מבקש סליחה בשם גרמניה על המחדל. זו חובתי ורצוני להכיר באחריותנו. מי ייתן ומשמעות היום הזה תהיה כי אנחנו הגרמנים נוכיח את עצמנו כראויים לנכס היקר ביותר שהוא הבסיס לידידותנו – הנכס שנפגע כל כך במקום הזה לפני 50 שנה: אמון".

הרצוג: "אין דבר הפוך יותר מספורט מאשר טרור"

הנשיא יצחק הרצוג: "הטבח היה רגע שבו כבה הלפיד האולימפי. עבורנו, כעם וכמדינה – הטבח הזה היה ועודנו אסון לאומי. הוא חילל את הקדושה המאחדת והמלכדת של האולימפיאדה – סמל הספורט; והכתים בדם את דגלה. דגל חמש הטבעות האולימפי, לעולם לא יהיה כפי שהיה".

"זוהי לא טרגדיה יהודית וישראלית, זוהי טרגדיה עולמית! טרגדיה שיש להזכיר ולהנציח בכל אולימפיאדה, וללמד את לקחיה מדור לדור. טרגדיה שמדגישה לנו שוב ושוב, כי אין דבר הפוך יותר מספורט מאשר טרור, ואין דבר הפוך יותר מטרור מאשר הרוח הספורטיבית. אסור שהעולם ישכח את מה שקרה באולימפיאדת מינכן".

"אסור שהעולם ישכח: המלחמה בטרור, בכל מקום, בכל זמן, חייבת להיות משותפת, נחושה ותקיפה. עתיד החברה האנושית, תלוי בכך שנקדש את הטוב, ובה בעת – שנוקיע וננצח את הרע".

אילנה רומנו, נציגת המשפחות: "אנחנו רוצים צדק היסטורי"

טקס הפתיחה של אירועי הזיכרון נערך הבוקר בפארק האולימפי של מינכן, ובו צוינו שמותיהם 11 הנרצחים באירוע הטרור שהתרחש במהלך המשחקים האולימפיים: אנדריי שפיצר ז"ל, יוסף רומנו ז"ל, משה ויינברג ז"ל, זאב פרידמן ז"ל, יוסף גוטפרוינד ז"ל, יעקב שפרינגר ז"ל, עמיצור שפירא ז"ל, אליעזר חלפין ז"ל, קהת שור ז"ל, דוד ברגר ז"ל ומרק סלאבין ז"ל.

בטקס השתתפו משפחות י"א הספורטאים ואנשי הצוות שנספו, ניצולים, הרצוג,  שטיינמאייר, שר הספורט חילי טרופר, השר לביטחון פנים עמר בר לב, ראשי הוועד האולימפי הבינלאומי בראשות תומאס באך, ראשי הוועד האולימפי בישראל בראשות יעל ארד וגילי לוסטיג, ספורטאים, מדליסטים אולימפיים שופטים ומאמנים בעבר ובהווה.

"משפחות חללי מינכן עברו יחד מסע ארוך ומפרך. כל אחד מאיתנו נושא כאב, חלק נפטרו מצער ואובדן. זכרם איתנו כאן היום", אמרה אילנה רומנו, אלמנתו של יוסף רומנו ז"ל, בשם המשפחות. "אנחנו רוצים צדק היסטורי. בשנים האחרונות רתמנו את התקשורת הישראלית והבינלאומית יחד איתנו במאבקנו על האמת הכואבת, הצלחנו להביא את זעקת הנרצחים לתודעה העולמית".

"אנחנו עומדים כאן ביחד חזקים ומאוחדים כשהלב עדיין כואב אבל הגב זקוף והראש מורם", אמרה יעל ארד, יו"ר הוועד האולימפי בישראל. "50 שנים חיכו המשפחות שהצדק ייעשה כדי להקל על מעגל הכאב הנורא שהחל ברצח הספורטאים במשחקים האולימפיים במינכן. המסר עובר אל העולם כולו בידיעה שטבח כזה מהדהד ויש מחיר עליו גם 50 שנים אחרי".

אילנה רומנו, אנקי שפיצר ויעל ארד יו״ר הוועד האולימפי, בישראל בטקס לציון 50 שנים לטבח י"א הספורטאים במינכן (צילום: עמית שיסל, באדיבות הוועד האולימפי בישראל)

שר הספורט חילי טרופר: "מה אתה מעלה על דעתך? כאן שוררת רוח אולימפית ושום דבר לא יקרה"' כך הגיבה משטרת גרמניה לחששות קצין הביטחון הישראלי שפנה אליה, לפני חמישים שנה. אבל היותנו כאן, עם מטען עצום ונורא של כאב, מעידה שגם מה שלא ייעלה על הדעת – קרה. י"א מאנשי המשלחת הישראלית נרצחו כאן בדם קר ובחסות רשלנות פושעת".

"לא היתה זו 'רוח אולימפית' ששרתה על המשחקים האולימפיים ההם, שכן הם המשיכו, למרות הכל וכאילו כלום", הוסיף טרופר. "התחרויות התקיימו, הספורטאים התאמצו, המנצחים זכו, וכל זאת, בזמן שאנחנו קברנו את מתינו, ואירוע הספורט הגדול בעולם, שאמור היה לקרב לבבות ולהפגיש מדינות, הוכתם בכתם בל יימחה".

חילי טרופר, שר התרבות והספורט, בטקס לציון 50 שנים לטבח י"א הספורטאים במינכן (צילום: ללא קרדיט)

שר התרבות והספורט פנה למשפחות השכולות: "שנים בהן כאבכן, המשפחות השכולות, התקיים בשולי האירועים; שנים של המתנה להכאה על חטא ולהכרה בעוול, שנוסף על האסון. לקח חמישים שנה עד שהצדק נראה, אבל ההתעקשות השתלמה והצדק, אמנם באיחור, נראה ונוכח. שום תיקון לא יחזיר את אחד-עשר חברי המשלחת הישראלית שנרצחו, במהלך יממה ארוכה, מורטת עצבים ועקובה מדם".

ממשלת גרמניה ומשפחות י"א חללי מינכן הגיעו בשבוע שעבר להסכמה על תשלומי פיצויים, לפיו יקבלו המשפחות פיצוי על סך 28 מיליון יורו. ההסכם נחתם לאחר שמשפחות י"א החללים איימו להחרים את הטקס, בעקבות הסכום הקודם שהציעה ממשלת גרמניה, אותו כינו "מעליב".