זה היה קיץ עמוס לשחיינית המים הפתוחים אווה פביאן, אותו סיימה עם המקום ה-14 באליפות אירופה למרחק 5 ק"מ ובמקום ה-19 באליפות העולם למרחק האולימפי (10 ק"מ). בעקבות הקיץ המוצלח, נכנסה פביאן לסגל הבכיר של הוועד האולימפי לקראת פריז 2024.

"זה היה קיץ ארוך ומאוד נהניתי ממנו", אומרת פביאן בראיון ל'דבר'. "אהבתי את האפשרות שהייתה לנו להתחרות במספר תחרויות גדולות. בדרך כלל יש לנו תחרות אחת גדולה כל קיץ, אבל בגלל הקורונה יצא שאליפות העולם בשחייה נדחתה בשנה, אז הייתה לנו הזדמנות מיוחדת להתחרות בשתיהן. אני מרגישה שלמדתי הרבה על התאוששות בין תחרויות".

פביאן בת ה-29 מסכמת את השנה שלה בצורה חיובית ביותר. "אני מרוצה מההופעה שלי באליפות העולם ומה-5 ק"מ באליפות אירופה. ה-10 ק"מ באליפות אירופה דורש עוד קצת עבודה. אבל בעיני זה הכי חשוב ליהנות מהרגע ומאוד נהניתי השנה. עכשיו אני צריכה לראות איך אני יכולה להשתפר בשנה הבאה".

ביחד עם מתן רודיטי, פביאן היא חוד החנית במקצי המים הפתוחים צוברים תאוצה בישראל. באליפות אירופה לבוגרים התחרו לראשונה חמישה שחיינים בתחרות ובאליפות העולם לנוער יונתן אחדות סיים במקום הרביעי במשחה 10 ק"מ, הישג שיא לישראלי באליפויות העולם למקצה האולימפי. 

השחיינית אווה פביאן (צילום: סימונה קסטרווילארי, באדיבות איגוד השחייה)

איך את רואה את העתיד של ישראל בשחייה במים פתוחים?
"אני חושבת שהוא מאוד מבטיח וחיובי. המאמן שלנו, אמיר עופר, מאוד מחויב בבניית התוכנית ובלהבין איך להפוך את השחיינים הבכירים לכי טובים שהם יכולים להיות. במקביל גם איך להביא שחיינים נוספים לענף ולהגדיל את הנבחרת גם בגילאים הצעירים. יש לנו כעת הישגים מעולים, מתן סיים במקום הרביעי באליפות אירופה, זה הישג מעולה. אז יש לנו כבר הרבה הצלחות, אבל בעתיד אני רואה את הענף משתפר ומוסיף עוד עומק". 

"אני אוהבת את החיים שלי כאן"

פביאן נולדה בארה"ב והחלה את דרכה בענף השחייה כבר בגיל 6. "אחי הגדול החל להשתתף בתחרויות שחיה ואני רציתי לעשות כל דבר שהוא עשה. אז התחלתי לשחות כדי ליהנות עם אחי, עם הזמן התאהבתי בענף הספורט והפכתי למאוד מחויבת אליו", היא מספרת. לבסוף גם מוצאת את הדרך שלי לשחייה במים הפתוחים. כילדה הייתי מאוד אקטיבית ואהבתי מאוד לשחות באוקיינוס".

באוקטובר 2017 פביאן החליטה לעשות שינוי דרמטי בחייה, לעזוב את חייה בארה"ב ולעשות עלייה לישראל. "התחלתי לחשוב על זה בתיכון. רציתי לסיים את הקולג' ולראות איפה קריירת השחייה שלי נמצאת. אחרי הקולג' לקחתי קצת זמן. אחרי שהבנתי שאני אוכל להמשיך להתחרות. לפני חמש שנים החלטתי לעשות עלייה ומאז אני חייה כאן".

מה את אוהבת בישראל?
"אני אוהבת את החופים ואת הים, זה שינה את חיי לחיות כאן. אני אוהבת את החיים שלי כאן, פגשתי כאן את בת זוגתי. לקח לי קצת זמן לבנות את עצמי, אבל אני מאוד אוהבת החיים כאן ולהיות ליד הים". 

"זה היה חייב להיות יום מושלם"

לאורך הקריירה שלה היא הגיעה למספר הישגים נפלאים. פעמיים אלופת הפאן-פסייפיק ל-10 ק"מ (2010,2014), ואלופות הפאן-אמריקה ל-10 ק"מ (2015), מדליית ארד באליפות העולם בברצלונה 2013 ל-25 ק"ג.

רגע השיא שלה היה זכייה באליפות העולם ב-5 ק"מ בגיל 17 בלבד בקנדה "אני זוכרת שהרגשתי שזה היה רגע לא מציאותי, כי זה היה חייב להיות יום מושלם ומשחה מושלם כדי שזה יקרה. אז אני עדיין זוכרת כל רגע מהמירוץ הזה", מספרת פביאן. "זה היה סיום מירוץ צמוד, אז הייתי די בטוחה שסיימתי ראשונה, אבל לא הייתה לי את הוודאות הזאת עד שראיתי את התוצאות הסופיות, אז לא חגגתי. עכשיו אני חושבת שהלוואי והייתי חוגגת, כי זה היה הישג כל כך מיוחד". 

אווה פביאן עם מדליית הזהב במשחקים הפאן-אמריקאיים, טורונטו 2015 (צילום: AP/Flip Dana)

מה את אוהבת בשחייה במים פתוחים?
"אני מאוד אוהבת את החלק של האסטרטגיה. בגלל שזה קצת כמו מירוץ מרתון. התחרות נמשכת שעתיים. את צריכה להיות מאוד מהירה, אבל גם במקביל מחושבת. אני גם מאוד אוהבת לשחות במים מגוונים ושונים ברחבי העולם כמו ימים, נהרות ואוקיינוסים". 

מה הבדל בתחרות במים פתוחים לשחייה בבריכה?
"בעיקר המרחק. בבריכה המרחק הכי גדול היא שחייה של 1,500 מטר. למרות שזה נחשב למשחה ארוך, הוא משחה די קצר ביחס למשחה במים הפתוחים של 10 ק"מ. אז זה מאוד שונה מבחינה מאמץ פיזי. במים הפתוחים, את צריכה ידע שונה. את צריכה להכיר איך המים זזים, איך הרוח והגלים משפיעים. זה דורש מיומנויות אחרות, אבל האימונים דומים".

מה הכוונה אימונים דומים?
"אנחנו מתאמנים הרבה בבריכה, לצד האימונים פעם או פעמיים בשבוע בים. אנחנו מתאמנים הרבה על שחייה למרחקים בבריכה. אנחנו פשוט שוחים מרחקים גדולים יותר בבריכה בכל שבוע. אנחנו גם עושים דברים שדומים לבסיס של השחייה למרחקים של 800 מטר ו-1,500 מטר בבריכה".  

מה ההבדל בתחרות ל-5 ק"מ, 10 ק"מ או 25 ק"מ?
"ה-5 ק"מ וה-10 ק"מ אלו משחים יותר דומים. ה-25 ק"מ הוא מאוד שונה מהם. ה-5 ק"מ זה פשוט יותר מירוץ, בגלל שהמשך שלו הוא רק שעה אחת ולמען האמת הוא עובר מהר מאוד. זה סוג של ספרינט. ב-10 ק"מ יש יותר אסטרטגיה ותכנון. את חייבת להיות מאוד חכמה בניהול האסטרטגיה של הוצאת האנרגיה שלך. ה-25 ק"מ זה עולם אחר לגמרי, צריך להתאמן בצורה מאוד ספציפית אליו. את צריכה לעשות הרבה ק"מ ולהתרגל לשחייה רצופה של 5-6 שעות, לכן זאת תחרות מאוד שונה. זה מאוד קשה, אך מאוד מתגמל". 

אליפות העולם בשחייה במים פתוחים. "את צריכה להכיר איך המים זזים" (צילום AP/Anna Szilagyi)

בנבחרת ישראל שיצאה לאליפות אירופה ברומא הקיץ, בלט לעין הפער המגדרי בכמות השחיינים הבכירים בגברים מול הנשים. בנבחרת שכללה את שחייני תחרויות הבריכה והמים הפתוחים היו בסך הכל רק 5 שחייניות מתוך 22 חברי הנבחרת. את ההבדל הכמותי המגדרי ניתן גם לראות בגילאים הצעירים יותר בנבחרת הישראלית. 

"אנחנו צריכים יותר להתרכז בנערות, לוודא שיש את אותה ההשקעה ללא הבדל מגדרי" 

מה צריך לקרות בישראל כדי להגדיל את כמות השחייניות הישראליות ברמות הגבוהות?
"זה פרויקט גדול מאוד. הוא צריך להתחיל בכך שלילדות יהיה את ההזדמנויות להתחרות כמו בנים, שהן זוכות לאותו יחס בפיתוח היכולות שלהן, לאימון וצוות מאמנים באותה הרמה. זה דורש לתת את אותה תשומת הלב לספורטאי עלית כמו הגברים ובכל שכבת גיל. אנחנו צריכים יותר להתרכז בנערות שמתאמנות, בתחרויות שלהן. לוודא שיש לנו את אותה ההשקעה בשחיינים ללא הבדל מגדרי". 

מה המטרות שלך להמשך?
"להמשיך את מגמת השיפור, להמשיך ליהנות מכל הזדמנות ותחרות שאני משתתפת בה".