"כשמתיישבים להרכיב פאזל", מספרת נילי נבו (39) אם לשניים מרחובות, "יש נטייה להגיד: רק עוד חמש דקות, ואז פתאום אתה באמצע הלילה". נבו מגדירה את עצמה כמכורה משתקמת. היא עובדת בתחום הארגונים החברתיים, והתחילה להרכיב פאזלים כשהיא ובתה קיבלו ליום הולדת פאזלים מיוחדים מעץ. "זה נראה לי מגניב", היא משחזרת את תחילת ההתמכרות, ואת ההמשך היא מגדירה "מדרון חלקלק".

"עולם שלם נגלה בפניי, עולם של צבעים ואיכויות שונות, שהגביר את החשק לרכוש עוד ועוד. כל פעם שהייתי מחליטה לפתוח פאזל, זה נעשה בלהט הרגע, לא משהו רציונלי שמסתדר עם החיים, עד בשלב מסוים החלטתי שאני לא רוכשת יותר, רק מחליפה. כיום צמצמתי את העולם הזה לבידודים (של ימי קורונה) וליום כיפור. אני לא מעזה להתחיל פתאום פאזל".

נילי נבו. "מאוד כיף לראות איך מאוסף רנדומלי של חלקים דבר מתחבר לדבר" (צילום: אלבום פרטי, עיבוד: אידאה)

למה דווקא פאזל, מכל העיסוקים האפשריים?
"בזמן שאני עושה פאזל אני אוהבת לשים מוזיקה או פודקאסט. אני מעסיקה את הידיים והראש פנוי. זה מאפשר לי להקשיב לדברים באמת. ביומיום אני לא מרשה לעצמי לעצור ככה ולאפשר זמן לעצמי. הפאזל הוא סוג של תירוץ שמאפשר את זה. מאוד כיף לראות איך מאוסף רנדומלי של חלקים דבר מתחבר לדבר, ופתאום מופיעה מולי יצירה שכל חלק וחלק שלה אני חיברתי".

אחד מהפאזלים של נילי נבו. "עולם שלם נגלה לפני" (צילום: אלבום פרטי)

נבו לא לבד. מאות מיליוני אנשים מכל רחבי העולם משקיעים שעות, ימים, שבועות ולעיתים חודשים וגם שנים בהרכבת תמונות שנחתכו למאות ואלפי חתיכות, במשחק שנולד לפני יותר מ-200 שנה. מה סוד קסמו?

"פאזל מביא סדר לעולם הכאוס"

פרופ' אן וויליאמס, כלכלנית והיסטוריונית אמריקאית, פרופ' אמריטה בקולג' בייטס במיין, חקרה את תולדות הפאזל, ובספרה "פאזל – לחבר ביחד היסטוריה", היא כותבת: "פאזל מביא סדר לעולם הכאוס. להבדיל מהעולם האמיתי, שתשובות מספקות מגיעות אליו לעיתים רחוקות, פאזל מביא עמו פתרון אטרקטיבי, בעל השגה ובעיקר מהנה".

בראיון ל'דבר' מספרת פרופ' וויליאמס שתמיד אהבה להרכיב פאזלים, "וכשהתחלתי לאסוף אותם וראיתי כמה חברות שונות יצרו אותם וכמה דרכים שונות יש לחיתוך לוחות העץ, נעשיתי סקרנית לגבי ההיסטוריה שלהם". אוסף הפאזלים ההיסטורי הגדול שלה מוצג כיום במוזיאון האמריקאי הלאומי למשחקים.

פרופ' אן וויליאמס. "תמיד אהבתי להרכיב פאזלים" (צילום: ריק טאקר, עיבוד: אידאה)

מומחה אחר נדרש לסוד הקסם של המשחק בשיאו של השפל הכלכלי הגדול בארה"ב, ב-1930, כשחברות לייצור פאזלים צצו כפטריות אחרי הגשם. בתשובה לשאלת הניו יורק טיימס אמר: "הפאזל מכוון לחוש היצירתי. המוני החלקיקים שלו חסרי משמעות, אך אדם שמתחיל להרכיב אותם ביחד מהר מאוד מוצא את עצמו בונה משהו שהולך וגדל לו מתחת לעיניים, הכול בעזרת כוח ידיו. אם הוא מעריץ אמיתי, ולא יודע דבר על התמונה שאותה הוא מרכיב, הוא הופך במהירות לחוקר ימים וארצות, זה שמבקש בנפשו להכיר את הבלתי מוכר".

ואכן, הפאזל "נולד" כדי להכיר לתלמידים את הבלתי מוכר. ג'ון ספילסבורי, קרטוגרף ומהנדס אנגלי, הנחשב לממציא המשחק, צייר על לוחות עץ, כבר בסוף המאה ה-18, את מפת ממלכות אירופה (כפי ששורטטה בהדפסים רשמיים ב-1776), וחתך אותם על פי גבולות הממלכות לחלקים המיועדים להרכבה. את "המפות הגזורות" העניק בחינם למורות בבתי הספר במחוז מגוריו בדרום אנגליה, כדי שהילדים יכירו את המפה.

"המפה הגזורה". הפאזל הראשון נוצר בסוף המאה ה-18 ככלי חינוכי (צילום: ויקיפדיה)

מחוץ לכותלי בתי הספר יצא המשחק רק אחרי המצאת המסור השולחני, בארה"ב של סוף המאה ה-19. המסור (jigsaw) הוא שהקנה למשחק את שמו המוכר "Jigsaw puzzle" (פאזל מסור), או בקיצור "פאזל".

הפריחה הראשונה: עבודת נשים

על פי פרופ' וויליאמס, בתחילת המאה ה-20 הפך הפאזל "למוצר חובה בכל בית אמריקאי". המחיר הנמוך יחסית למשחקים אחרים, והאפשרות לשחק בו מספר רב של פעמים ולהחליף עם השכנים, הפכו אותו לאטרקטיבי במיוחד. באותן שנים יוצר המשחק בעיקר על ידי נשים, בסדנאות פרטיות או אזוריות, בגודל קטן עד בינוני.

"שימוש במסור שולחני", מסבירה פרופ' וויליאמס, "דומה מאוד לשימוש במכונת תפירה, שבה ידעו להשתמש אז רוב הנשים בארה"ב. בעלי מפעלים טענו שהעדיפו להעסיק נשים על פני גברים בגלל ידיהן העדינות יותר, אבל סיבה נוספת שכדאי להזכיר הייתה ששכרן היה נמוך יותר".

עד כמה היה הפאזל פופולרי באותן שנים, ועד כמה כבר זכו סגולותיו להכרה, אפשר ללמוד ממכתב שפורסם בניו יורק טיימס ב-6 בספטמבר 1915, ובו מבקש מנהל בית החולים לחולי שחפת בברונקס, תרומה: "פאזל התמונה, המוכר כ-jigsaw פאזל", כתב המנהל, "נודע כמספק דרגה בלתי רגילה של בידור והסחת דעת לחולי שחפת, שחייבים להישאר שבועות וחודשים מעייפים רבים במחלקות, מרוחקים ממשלחי היד וההנאות הרגילות. אם למישהו יש פאזלים כאלה לא בשימוש והם יישלחו אלינו, נודה מאוד למתנה".

גל הפופולריות השני של הפאזל גאה בשנות השפל הגדול בארה"ב, בשנות ה-30, כשייצור פאזלים כבר היה לתעשייה. הביקוש למשחק צמח, במיוחד במשקי בית שנפגעו כלכלית, מכיוון שמחירו היה נמוך, והוא עזר למובטלים להעביר את הזמן. באותן שנים, בשל האבטלה ההמונית, גברים, ולא נשים, איישו את פסי הייצור של המשחק.

פאזל ללא תמונה. אתגר (צילום: ויקיפדיה)

אחד הממצאים המפתיעים במחקרה של פרופ' וויליאמס הוא שעד לשנות ה-30, כלל לא צורפה תמונה שלמה לפאזל, ולראות תמונה לפני הרכבת הפאזל נחשב לרמאות. כיום, קשה להבין איך אפשר בכלל להתחיל להרכיב פאזל בלי התמונה. רק בתקופת השפל, מספרת וויליאמס, החלו לצרף תמונות לפאזלים, שלראשונה גם הגיעו ארוזים, לעיתים ככלי שיווקי. "חברות רכבת ושיט קידמו את עצמן על ידי יצירת משחקי פאזל עם רכבות וספינות בדגמים שונים, והיו מחלקות לילדים שהיו עולים על סיפוניהן גלויות פאזל למזכרת".

דיון די הזוי, שהתקיים בבית המשפט העליון בארה"ב ב-1937, עסק בשאלה אם מדובר בכלל במשחק. חברת "וייקינג" עתרה בטענה שהפאזל אינו משחק, משום שאין בו מימד של תחרויות, ולכן היא לא צריכה לשלם עליו מס המוטל על משחקים. בית המשפט קבע ש"הפאזל הוא כלי מחשבה שנועד לבחון כושר המצאה… אם הקונגרס רוצה למסות פאזלים, הוא צריך להבחין בבירור בינם לבין משחקים".

שיאים מסביב לעולם

אך החלטות בית משפט לא הפריעו לקהילות וארגונים בכל רחבי ארה"ב לקיים תחרויות הרכבת פאזלים משפחתיות ועירוניות, ולציין בעיתונות הישגים יוצאי דופן, כמו למשל הידיעה שפורסמה בניו יורק טיימס ב-3 במרץ 1933, ודיווחה על ההישג של נשיא חברת אוניידה ואחיינו, שהרכיבו (בעזרת חברים) פאזל של 10,000 חלקים במשך כ-2,500 שעות מאוגוסט 1927 עד פברואר 1928. עוד סיפרה הידיעה, שהפאזל העצום מוסגר, כמזכרת ואות לעקשנותם ונחישותם של שני קרובי המשפחה, נתלה כפוסטר באקדמיה הצבאית ווסט פוינט, "ואיש לא חלק על הקביעה שזהו הפאזל הגדול בעולם".

סטודנטים בווייטנאם קובעים שיא גינס בהרכבת פאזל ב-2011 (צילום: מידורי קה האן, ויקיפדיה)

שרשרת שיאי ההרכבה נמשכת עד היום וחוצה ימים ויבשות. הנה טעימה קטנה ועדכנית. נכון לספטמבר 2022:

• שרה מילס מבריטניה, היא מרכיבת הפאזל המהירה ביותר בעולם במקצה הארוך. מילס הרכיבה פאזל של 1,000 חלקים בשעה ו-40 דקות.
• יאנה חזנקולבה מצ'כיה, אלופת המקצה הקצר, הרכיבה פאזל של 500 חלקים ב-46 דקות ו-53 שניות. סטטיסטית, אגב, לנשים יש ייצוג יתר בתחרויות ההרכבה.
• 1,700 סטודנטים באוניברסיטה לכלכלה בהו צ'י מין, בירת וייטנאם, רשמו שיא גינס כשהרכיבו ב-2011 פאזל של פרח לוטוס בן למעלה מ-500 אלף חלקים, במשך 17 שעות.
• הפאזל הגדול בעולם הורכב בקיץ 2018 בדובאי. 12,320 חלקי פאזל הרכיבו ציור ענק של השייח זייד, מייסד איחוד האמירויות. הפאזל השתרע על שדה חול של כשישה דונמים, מחוץ לשדרת גורדי השחקים הנוצצת של העיר.

עוברים מדיקט לקרטון

תפנית משמעותית בייצור פאזלים התחוללה בתקופת מלחמת העולם השנייה: מחסור בדיקט, שהופנה לתעשיית מטוסי הקרב, חייב את יצרני הפאזלים למצוא לו תחליף, וקרטון הפך לחומר הדומיננטי בייצור פאזלים. מחיר הפאזלים הוזל בעשרות אחוזים. אך עד לשיפור איכויות ההדפסה, שנים מאוחר יותר, נפגעה איכותם.

אבל גם כך זכה הפאזל להכרה תרבותית, למשל בסצנה מהסרט "האזרח קיין" (1941), שנחשב לאחד הסרטים הטובים בתולדות הקולנוע, אם לא הטוב שבהם.

אחרי מלחמת העולם השנייה, הפאזלים עברו לייצור תעשייתי בחיתוך טבעתי (סכין ייעודית שחותכת חלקים מקרטון), ובהמשך לחיתוך לייזר ממוחשב. כיום, פאזלים מעץ הנחתכים במסור חשמלי, מיוצרים בעיקר במפעלי בוטיק ייחודיים.

"רוח חג המולד". פאזל עץ שיוצר על ידי חברת ספארו האוקראינית (צילום: באדיבות החברה)

הפאזל האחרון שהרכיבה פרופ' וויליאמס, לדוגמה, היה "ציור ברוח חג המולד", פאזל בן 340 חלקים, שיוצר בחיתוך לייזר על ידי חברת ספארו, חברת בוטיק מתמחה מהעיר חרקיב במערב אוקראינה.

צמיחה בימי הקורונה

"מגפת הקורונה האיצה את ההתעניינות בפאזלים ברמה שלא נראתה מאז שנות ה-30", אומרת וויליאמס. "אנשים הרגישו צורך לפתור משהו". בדומה לשנות המשבר הכלכלי בארה"ב, תעשיית הפאזלים האמריקאית רשמה בשנות הקורונה את הקפיצה הגדולה ביותר שלה מזה עשורים, עם מאות חברות חדשות שקמו כדי לספק את הביקוש. "רק שעכשיו, בטכנולוגיות חיתוך בלייזר", אומרת וויליאמס, "הצליחו להגביר את כמויות ההיצע לביקוש, דברים שאז אפשר היה רק לחלום עליהם".

מבחר הפאזלים עצום. שוק בצמיחה (צילום: דוד טברסקי)

שוק הפאזלים האמריקאי מוערך בכמעט 6 מיליארד דולרים ב-2022, והתחזית צופה לו צמיחה בהיקף של כ-8% בשנה, עד 2026.

"פאזלים זו הנישה שצמחה הכי הרבה בקורונה, זה הגיע לרמה של מחסור – לא רק בחנויות, גם לספקים וליצרנים", מספרת חמוטל ברקן, בעלת חנות המשחקים "טומי ואניקה" בכיכר רבין בתל אביב. "משלוחים מסין נתקעו ודווקא ליצרנים אירופאים הייתה עדנה. לא העלינו בדעתנו שהמלאים יחוסלו בכזה קצב. לא התעשרנו, אבל זה עזר לשרוד את הקורונה".

חמוטל ברקן עם פאזל בילבי האהוב עליה בחנות. "היא מודל עבורי ועבור ילדיי" (צילום: דוד טברסקי)

מגוון הפאזלים בחנות עצום – מכאלה בני חלקים בודדים לפעוטות עד לענקיים עם 20 אלף חלקים, לאנשים עם עודף זמן פנוי. גם החומרים מגוונים: עץ, קרטון, פלסטיק, גומי, צמר, סיליקון ולעיתים ערבובים. "העולם מלא בהרבה יותר צבעים וגירויים", אומרת ברקן, "ותעשיית הפאזלים הבינה שהיא צריכה להשתדרג כדי לתת להם מענה".

יש, למשל, פאזל תחושה לפיתוח חוש המישוש, שבו כל חלק עשוי מחומר שונה; פאזל זוהר בחושך (אולי למקרה של הפסקת חשמל); פאזל מפורט של גוף האדם; פאזל דו צדדי מבלבל – צד אחד סתיו, צד שני אביב; ועוד ועוד. ברקן מצביעה על קופסה גדולה וכבדה של פאזל בן 350 חלקים של פאזל תלת ממדי מקרטון קשיח, שאותו מרכיבים לגובה, במאונך לשולחן. בסדרה הזו יש אתרי תיירות להרכבה כמו מגדל האייפל, טאג' מאהל וגורדי השחקים של ניו יורק. המשחק מגיע עם חוברת עבה של מידע מפורט על כל מקום. "זה לא פאזל, זה פרויקט לימודי שלם בתוך הקופסה", צוחקת ברקן.

ילדה מרכיבה פאזל קרטון פשוט בחנות של ברקן. יש גם פאזל זוהר בחושך (צילום: דוד טברסקי)

על החיבה של הקונים לפאזלים של מקומות מוכרים בעולם היא אומרת: "אנשים יכולים לשבת הרבה זמן מול תמונה של מקום שהם היו בו. יש פה מערכת שמשתלבת בצורך לנוסטלגיה". ואילו הפאזל האהוב עליה הוא עם הציור של בילבי בת גרב, גיבורת ילדותה. "בציור היא מרימה סוס ומראה שהיא חזקה ואמיצה, היא מודל עבורי ועבור ילדיי", אומרת ברקן, שקראה לחנות על שם חבריה של בילבי – טומי ואניקה.

קמות קהילות, מרכיבים ברשת

בתקופת הקורונה, מספרת ברקן, קמו ברחבי הארץ קהילות של החלפת משחקים ופאזלים. היא החלה לראות בקבוצות הווטסאפ השכונתיות יותר ויותר הודעות בנוסח "השארנו ליד הדלת שלנו פאזל – בואו לקחת", והחליטה להקים יריד החלפות, שהשבוע יחגוג את שנתו הרביעית. "זה התחיל בהפוגות בין הסגרים", היא מספרת, "אנשים חיפשו פאזלים. רצינו לעודד את המשחק אבל לא לצריכה, אלא כמשהו קהילתי".

היריד שלה הוא על טהרת ההתנדבות וההחלפה בלבד: "יש שני כללים חשובים – לא להביא עם חלקים חסרים, או פגומים. ומה שנשאר עובר לתרומה".

ברשת ישנם כמובן אתרים רבים ואפליקציות להרכבת פאזלים דיגיטליים, ובפייסבוק יש קבוצות פעילות מאוד של כמה אלפי חובבי פאזלים אדוקים, כמו "פאזלים – הקבוצה הישראלית"; ו"פאזלים בין חברים". "זו קהילה עם שפה ותקשורת", אומרת ברקן.

וישנם כמובן אתרים לממכר פאזלים (המחירים נעים מ-50 שקלים לפאזל משומש עד 1,500 שקלים לפאזל בן אלפי חלקים), ואתרים ואפליקציות להרכבת פאזלים אונליין.

כוחו הטיפולי של הפאזל

אף שחלפו יותר מ-200 שנה מאז "הומצא" הפאזל, תפקידו החינוכי-טיפולי רלוונטי. פרופ' וויליאמס מספרת בספרה, שאלברט איינשטיין החל לדבר רק בגיל 3 וסבל בילדותו מקשיים בדיבור ומוגבלות חברתית. ההתעסקות האינטנסיבית שלו בפאזלים פיתחה, לדבריה, את כושרו לדמיין, לפרק ולהרכיב דימויים מוחשיים במרחב; מחקרים על ילדים מעוכבי דיבור הראו שהם נהנים במיוחד מהרכבת פאזלים; ובמחלקות הטיפול במבוגרים, פאזל משמש למאבק בדמנציה ואלצהיימר ורופאים נוטים להמליץ עליו למטופלים שעברו את גיל 60.

אלברט איינשטיין בילדותו. הרכבת פאזלים פיתחה את כושרו לפרק ולהרכיב דימויים מוחשיים במרחב (צילום: ויקיפדיה)

ד"ר לימור רוזנברג (62), מרפאה בעיסוק המתמחה בטיפול בילדים, משתמשת בפאזל ככלי טיפולי. "אם רוצים לטפח תפיסה חזותית, הבחנה חזותית, יחסים במרחב – מושגים שחשובים לילדים – פאזל הוא הכלי", היא אומרת, "פאזל עם ציור של גיבור-על שילד אוהב מאפשר לגייס את המוטיבציה שלו לגשת אל הפאזל ולהתמודד עם הרכבתו".

כיום, היא מסבירה, "יש ערנות רבה להפרעות קשב כבר סביב גילי 5-4, רואים את זה מהר במפגש. ילד יתחיל פאזל ותוך 3-2 חלקים יגיד שזה משעמם ויעזוב את הפעילות". בתהליך הטיפולי, המטפל מלווה את הקניית כישורי ההתמדה והיכולת לבצע משימות בשיטתיות: קודם ממיינים את החלקים לפי נושאים שונים ואז יוצאים לפעולת הרכבה מהתחלה עד הסוף. ההרכבה יעילה במיוחד להתמודדות עם קשיים בתכנון, פירוק פעילויות לשלבים ולפיתוח מיומנויות התמדה.

"בפעם הראשונה שהילד יצליח לעשות פאזל מהתחלה עד הסוף", אומרת רוזנברג, "הוא תמיד יגיב בשמחה. זה כלי ששם במרכז את המאמץ על התהליך. החשיבות היא לא רק לסיים את הפאזל, אלא לחוות חוויית הצלחה לאורך זמן".