מעט מאוד ישראלים הואשמו עד היום בסחר בבני אדם, אבל לפי עו"ד דינה דומיניץ,  שממונה מטעם הממשלה על המאבק בתופעה, "זה לא אומר שאין עבודות כפייה בארץ". לדברי דומיניץ, שהשם המלא של תפקידה הוא 'המתאמת הממשלתית למאבק בסחר בבני אדם במשרד המשפטים', "'סחר בבני אדם' מזכיר לאנשים עבודת פרך, ולכן יש רתיעה מלהשתמש בסעיף הזה".

מדו"ח שפרסם ארגון העבודה הבינלאומי לפני כחודש עולה שתופעת העבדות המודרנית ברחבי העולם לא צומצמה, אלא התרחבה: מאז הדו"ח הקודם גדל מספר האנשים שמוגדרים בעבדים בכ-5 מיליון.

בסך הכול, 50 מיליון בני אדם בעולם חיים תחת עבדות מודרנית, 28 מיליון מהם מועסקים בעבודות כפייה ו-22 מיליון הם נשים שכבולות בנישואים בכפייה. לפי הדו"ח, מחצית מהם אזרחי מדינות בעלות דירוג של הכנסה בינונית וגבוהה.

כמה אנשים בישראל עונים להגדרה של חיים תחת עבדות?
"המספר לא ידוע, אבל אפשר להגיד כמה קורבנות מצאנו, ובכל שנה יש בין 50 ל-80 קורבנות סחר חדשים מכל הסוגים. אנחנו לא יודעים כמה פספסנו, אבל זאת התקדמות".

עו"ד דינה דומיניץ, המתאמת הממשלתית למאבק בסחר בבני אדם. "בכל שנה אנחנו מוצאים 80-50 קורבנות סחר מכל הסוגים" (צילום: משרד המשפטים)

עבדות מודרנית מוגדרת בעולם לפי שתי קטגוריות: נישואים בכפייה ועבודה בכפייה. בישראל, מסבירה דומיניץ, נישואים בכפייה, או נישואים מתחת לגיל 16, אינם מוגדרים אוטומטית כסחר בבני אדם.

"עם זאת, אנחנו יכולים לזהות מקרים של סחר בהקשר של נישואי כפייה או מקרים של עבדות. אם מזהים יחס מחפיץ לאישה או יחס של שליטה, אז בהחלט לפי הנסיבות והראיות אפשר לראות את זה כסחר או עבדות. היו לנו מקרים כאלה".

"בישראל אין אומדן להיקף הסחר בבני אדם"

דומיניץ (47), אם ל-4, נכנסה לתפקיד לפני 7 שנים. ביחידה שהיא מנהלת יש עשרה עובדים שעוסקים בתיאום המאבק בסחר בבני אדם בין משרדי הממשלה השונים, המשטרה ומערכת המשפט. לאחרונה היחידה פעילה גם במאבק בזנות ופוליגמיה.

היא הגיעה לתפקיד אחרי עשור של פעילות כפרקליטה במחלקה האזרחית, שם עסקה בתיקי אימוץ, נוער, אומנה ופונדקאות. "התעסקתי במקרים לא פשוטים. להוציא ילדים מהבית זה קשה, וכאימא זה עוד יותר קשה. הייתי צריכה ללמוד לייצר את ההפרדה הזאת".

דומיניץ לא חותמת על המספרים שמפורטים בדו"ח הבינלאומי. "אנחנו מסתמכים על דו"ח אחר, של מחלקת המדינה האמריקאית שלא מודד מאמצים של מדינות להתנגד לסחר ונתונים שמגיעים ישירות מהמדינות. המדינות מדווחות על מספרים נמוכים, וכנראה האמת נמצאת אי שם באמצע".

אזרחיות זרות שהואשמו בעיסוק בזנות בישראל ממתינות למעצר. "איך מודדים היקף של סחר בבני אדם שמטבע הדברים נעשה בסתר ומתחת לרדאר?" (צילום ארכיון: פלאש 90)

לדבריה, בישראל אין אומדן על היקף הסחר. "אני יכולה לבשר שלאחרונה עברה החלטת ממשלה לתוכנית יישום למאבק בסחר בבני אדם, ויש שם רכיב של מחקר מלווה. אנחנו עכשיו בתהליך של גיוס מכון מחקר שיעשה עבורנו בדיקה של המספרים בישראל, שלא נחקרו מעולם".

תוכנית היישום שהתקבלה בממשלה היא צעד חשוב, אבל ההחלטה ממתינה לתקצוב. לדברי דומיניץ, המחקר של אומדן הסחר בישראל כבר תוקצב ב-1.5 מיליון שקלים, והצעד ייצא לדרך בקרוב.

איך יתבצע המחקר?
"גם בעולם, לא פשוט לבצע מחקר בתחום שלנו. איך מודדים היקף של סחר בבני אדם שמטבע הדברים נעשה בסתר ומתחת לרדאר? אני אפילו לא מדברת על זנות, שזה יותר גלוי ובמקומות שמוכרים לרשויות.

"כשמדברים על סחר למטרות עבודה ועבודות כפייה זה בדרך כלל במקומות הכי נורמטיביים, משקים חקלאיים, אתרי בנייה, בתים פרטיים שבהם עובדים עובדי סיעוד. אין שם מלכתחילה משהו לא נורמטיבי כמו בעולמות הזנות. אז זה קשה להעריך".

הדו"ח הבינלאומי מצביע על עלייה בסחר בבני אדם. קיימת כזו גם בישראל?
״כל רעיון הסחר, ובייחוד הסחר למטרות עבדות וכפייה, יושב על זה שיש מדינות שיש בהן תהליכים גלובליים, כמו מלחמה באוקראינה או בצורת, והם גורמים לגלים של אנשים מהמדינות האלה שמחפשים חיים יותר טובים במדינות עם הכנסה בינונית או גבוהה".

ילדים בני 15 מערבבים זהב וכספית באתר לעיבוד זהב בטזמניה. "גלים של אנשים ממדינות במלחמה או בבצורת מחפשים חיים יותר טובים במדינות בעלי מדינות עם הכנסה בינונית או גבוהה" (צילום: Justin Purefoy for Human Rights Watch)

"זה מאפיין כללי, ולכן זה לא מפתיע שרואים עלייה, כי המלחמה ללא ספק משפיעה. אנחנו יודעים מה קורה באפגניסטן, ובאתיופיה שבה יש טבח, וזה גורם לאנשים להיות יותר נואשים לעבודה. זה גורם לסוחרי האדם ולעבריינים מארגוני הפשיעה להיכנס לסדק הזה ולנצל אותו. על זה הם חיים. על זה הסחר בבני אדם בעולם יושב, וזה לגמרי גם יושב על הסיפור הישראלי".

את יכולה לפרט?
"המעברים בין הרשות הפלסטינית לישראל מאפשרים מעבר וזליגה של פלסטינים לתוך ישראל, ולא רק של פלסטינים. היו לנו כמה מקרים בשנים האחרונות של נשים אתיופיות שנשלחו לעבוד בירדן, לכאורה בסיעוד, ובסוף מצאו את עצמן שם מוחזקות כשפחות. כשהן התלוננו, העבירו אותן לישראל משטחי הרשות, ונתנו להן הגנה ושיקום.

"אנחנו נתקלים גם בכניסה של קורבנות סחר דרך שדה התעופה כתיירים, ובשימוש לרעה של פטור מוויזות ממדינות שיש לישראל הסכם איתן, ושהן בעייתיות בתחום הסחר".

"ברגע שמעלים את המודעות ומשכללים את הממשקים, מתחילים לאתר את האנשים"

דומיניץ מספרת שבתקופה האחרונה הצוות שלה שיפר את מודל הזיהוי של קורבנות סחר בשדה התעופה, כולל עבודה עם שוטרים ייעודיים שעברו הכשרה בנושא. העבודה הממוקדת יצרה עלייה משמעותית של פתיחת תיקים וחקירות. "זה לא אומר שהם לא היו שם קודם, אלא שלא התאמצנו מספיק כדי למצוא אותם".

לדבריה, הכול שאלה של משאבים, תיעדוף ומודעות. "ברגע שמעלים את המודעות ומשכללים את הממשקים, מתחילים לאתר את האנשים. בשנתיים האחרונות בישראל השמיים היו סגורים לכניסת תיירים בגלל הקורונה. אולי זה שילוב של פתיחת השמיים עם המצב הקשה באוקראינה ורוסיה שהוביל לעלייה בניסיונות הכניסה הלא חוקית לישראל".

איך תוכנית היישום תיצור שינוי בלי תוספת תקציבית?
"נכון שלא יהיו תקציבים נוספים, אבל הגדרנו יעדים שימתינו לכניסת השרים הרלוונטיים בממשלה הבאה. כשיהיה תקציב מדינה, יהיה אפשר לסיים ולגבש את התוכנית התקציבית. לפחות סימנו איפה צריך לשים את הכסף. יש לזה חשיבות בעיניי, כי זה לא להתחיל מאפס.

"יש גם דברים שלא עולים כסף, למשל שינינו את מנגנון ההכרה בקורבנות, העברה של הסמכויות מהמשטרה אליי. הקמנו ועדה מייעצת מתקציב משרד המשפטים שאני חושבת שתיצור שינוי משמעותי בשטח; תביא לעלייה במספר הקורבנות שמזוהים, תאפשר ראייה יותר הוליסטית ותשחרר את המשטרה לעשות את התפקיד העיקרי שלה, שהוא לחקור את העבירות.

ילדים מקבצים נדבות בצומת. "התוכנית כוללת 14 משרדי ממשלה, זה דבר ענק" (צילום: ניצה כהן מור)

"יש בתוכנית גם צעדים אופרטיביים, למשל צריך לגבש נוהל עבודה לקטינים ולילדים פלסטינים שמקבצים נדבות בצמתים. זאת אומרת איך זה יעבוד, מה הנוהל, וצריך לגבש ולחזור לממשלה תוך שנה עם הדברים האלה. זה לא כתוב באוויר. צריך להציג מה שעשינו והממשלה צריכה לאשר. התוכנית כוללת 14 משרדי ממשלה, זה דבר ענק. החידוש בתוכנית הוא הניסיון לייצר את הסנכרון הזה ואת העבודה המשותפת הממשלתית, ולמקד אותה באזורים שאנחנו חושבים שהם יותר חלשים".

מה היה דחוף בהעברת התוכנית עכשיו, לפני הבחירות?
"מדובר בנושא מורכב מאוד, וכשמתחלפים האנשים צריך להסביר הכול מהתחלה. אם היינו ממתינים עד אחרי הבחירות, זה היה מעכב מאוד את התוכנית. אבל אני חושבת שקיים קונצנזוס סביב הדחיפות של התוכנית. לא משנה איזו ממשלה ומי יושב בה, זה חשוב לכל ממשלה.

"התוכנית נוגעת בערכי הליבה שלנו, של מדינה יהודית ודמוקרטית. זאת לא סיסמה. מדובר באוכלוסיות הכי חלשות, הכי שקופות והכי פגיעות. ואני רוצה להאמין שבסוף לא תהיה ממשלה שתגיד: 'אנחנו לא מעוניינים לקדם את התחום ואת המאבק בהשפעות של זה'.

"עבורי זאת פריבילגיה ענקית. אני יכולה לקום בבוקר ולהגיד שאני עושה שינוי במדיניות הממשלה בנושא כל כך חשוב. זו זכות גדולה".