דבר העובדים בארץ ישראל
menu
יום שבת ט"ו באדר א' תשפ"ד 24.02.24
17.3°תל אביב
  • 9.5°ירושלים
  • 17.3°תל אביב
  • 15.4°חיפה
  • 16.6°אשדוד
  • 13.1°באר שבע
  • 16.4°אילת
  • 13.3°טבריה
  • 11.4°צפת
  • 15.6°לוד
  • IMS הנתונים באדיבות השירות המטאורולוגי הישראלי
histadrut
Created by rgb media Powered by Salamandra
© כל הזכויות שמורות לדבר העובדים בארץ ישראל
סוכות התשפ"ג

החלופה של מידברן

העיר הזמנית במידברן (צילום: מיקה גורביץ')
העיר הזמנית במידברן. "עצם קיומו של מידברן הוא ניסיון לענות על השאלה כיצד ניתן ליצור חברה המאפשרת את המידה הגדולה ביותר של חופש למספר הגדול ביותר של אנשים" (צילום: מיקה גורביץ')

ראם שמואלביץ' הגיע למידברן במקרה, וראה בו ניסוי ממשי בחברה שבה המוטיבציה לפעילות האנושית היא הנתינה, ולא הכסף | בספר 'מידברן: יצר הטוב' הוא מנסח את המסקנות שלו מהניסוי הזה: "בני אדם טובים ביסודם, הם רק צריכים את החופש לבטא את זה"

ניצן צבי כהן
ניצן צבי כהן
כתב לענייני עבודה
צרו קשר עם המערכת:

בחג הסוכות המסמל זמניות, קמה לה שוב בלב המדבר העיר הזמנית של מידברן, מלאה במיצגי אמנות צבעוניים ומוארים. כ-7,500 תושבים חיו בה והפעילו אותה במשך שישה ימים שאחריהם נעלמה כלא הייתה, עד לפעם הבאה. ראם שמואלביץ', שהוציא החודש לאור את הספר "מידברן: יצר הטוב" (הוצאת הקיבוץ המאוחד), סבור שלא מדובר רק במרחב אמנותי או הרפתקה ייחודית, אלא גם בניסוי חברתי.

שמואלביץ' רואה במידברן מעבדה לבחינת היתכנותה של חברה שבה הכסף איננו משחק תפקיד, ואנשים עובדים ויוצרים מתוך רצון לתת, לבטא את עצמם, ולרקום קהילה.

מידברן הוא הגרסה הישראלית לאירועי ה-Burning Man שהחלו בשנות השמונים, ומתקיימים מדי שנה במדבר הסלע השחור שבצפון נבדה. בעוד שהאירוע האמריקני מקיף כיום כבר למעלה מ-80 אלף משתתפים, האירוע הישראלי צנוע יותר, וב-2018, שנת השיא של האירוע עד היום, השתתפו בו כ-12 אלף איש ואישה. עם זאת, הביקוש לכרטיסים תמיד עולה על ההיצע, שמוגבל בעיקר לאור מגבלות לוגיסטיות ורגולטוריות.

העיר הזמנית של מידברן, מבט מלמעלה. ללא היצירה של התושבים, היא תכלול גדר היקפית בלבד (צילום: קייט עדן אוריון)
העיר הזמנית של מידברן, מבט מלמעלה. ללא היצירה של התושבים, היא תכלול גדר היקפית בלבד (צילום: קייט עדן אוריון)

על אף שמדובר באירוע מתמשך, עמוס תוכן, הופעות, מסיבות, אוכל, מיצגי אמנות ועוד, הקהילה שנתגבשה סביבו אינה נלהבת כשקוראים לו פסטיבל – הם מעדיפים את הכינוי 'העיר הזמנית'. "לפסטיבל, אתה מגיע כצרכן", מסביר שמואלביץ', שהחל את דרכו בקהילת מידברן בשנת 2016. "אתה משלם כסף להפקה, והיא בונה לך את התוכן שאותו אתה צורך. בדרך כלל אתה גם קונה אוכל במקום ומשלם על שירותים במהלך האירוע. האמירה שלא מדובר בפסטיבל, מבקשת להבהיר למי שמגיע: אתה בא ליצור את הדבר הזה. לא לצרוך אותו".

מה שמייחד את העיר הזמנית הוא שכל ההתרחשות בה נוצרת על ידי התושבים שלה. ללא היצירה שלהם, היא תכלול גדר היקפית בלבד. את המוטיבציה לכך מסביר שמואלביץ' ברצון עמוק ומהותי בנפש האדם: "אנשים שמגיעים למידברן מחפשים חופש. חופש להיות עצמם, ליצור, להתחבר האחד לשני. החופש המוחלט הזה יכול להימצא רק בעולם אחר מהמוכר לנו, שמתקיים לפי הגיונות אחרים".

שמואלביץ', בן 34 המתגורר ביפו, הוא מנחה קבוצות, חוקר ומנהל קהילות. לקהילה שסביב האירוע המדברי הגיע כמעט במקרה. "אחרי המידברן ב-2015, חבר של אחי סיפר לי שהלך לעבוד במשך חודש עבודה פיזית קשה בהקמה של עיר זמנית במדבר, ושלא קיבל על זה שקל. זה כבר סיקרן אותי מאוד. שנה אחר כך, כשחברים סיפרו לי שהם הולכים והזמינו אותי להצטרף אליהם לקמפ, נעניתי בחיוב". הוא מעיד על עצמו שהעמדה הראשונית שלו היתה ציניות, שהתחלפה בתחושה שהרוח של מידברן יכולה להיות מקור השראה ליוזמות חברתיות רחבות יותר, ומשם החל מסע החקר שלו.

ראם שמואלביץ' במידברן. "התחלתי את הכתיבה שלי מעמדה מאוד ביקורתית, אבל ככל שצללתי לתוך התרבות והקהילה הזו – הבנתי שיש הרבה לקחת ממנה כהשראה" (צילום: אלבום פרטי)
ראם שמואלביץ' במידברן. "התחלתי את הכתיבה שלי מעמדה מאוד ביקורתית, אבל ככל שצללתי לתוך התרבות והקהילה הזו – הבנתי שיש הרבה לקחת ממנה כהשראה" (צילום: אלבום פרטי)

מסע בין מיצגים, הרפתקאות, ואיש אחד בוער

העיר הזמנית של 'מידברן' בנויה בצורת קשתות בנות 270 מעלות, זו בתוך זו, שלאורכן בנויים ה'קמפים' השונים – מתחמים של לינה ושל פעילות ובינהם רחובות. "לעבור אותה מצד לצד יכול לקחת כמה שעות. אתה הולך ברחובות ומסביבך אנשים צבעוניים שלבושים בבגדים מרהיבים ביום וזוהרים בלילה, רובם מחייכים. בכל קמפ כזה אפשר לעשות משהו אחר: מתחם מכונות ארקייד, בר אקטיבי, סלון טיפוח שאפשר לעשות בו לק ופן, מתחם קריוקי. בשולי העיר יש גם מתחם לבני 18 ומעלה ובו סדנאות לתקשורת מיטיבה בזוגיות ומיניות בריאה ומרחב של מקלחות משותפות למי שרוצה.

"במרכז העיר יש שטח רחב המכונה 'הפלאיה', ובו עשרות מיצגי אמנות מקושטים נורות ולדים שזורחים בלילה. אנשים מסתובבים בחבורות, מברכים זאת זה לשלום ומחלקים האחד לשני מתנות קטנות שהכינו מבעוד מועד. במרכז הפלאיה ישנו האפיג'י, האייקון של האירוע, פסל אדם ענק בגובה עשרות מטרים שאותו שורפים באחד הלילות האחרונים של האירוע".

אירוע הברנינג-מן בנבאדה, מקור ההשראה של מידברן. "אנחנו טועים לחשוב שכלכלה וכסף זה דבר אחד. אבל לאורך רוב חיי המין האנושי הכלכלה התקיימה ללא כסף" (צילום: מיקה גורביץ')
אירוע הברנינג-מן בנבאדה, מקור ההשראה של מידברן. "אנחנו טועים לחשוב שכלכלה וכסף זה דבר אחד. אבל לאורך רוב חיי המין האנושי הכלכלה התקיימה ללא כסף" (צילום: מיקה גורביץ')

הזמניות לדבריו, היא חלק מעקרונות היסוד של מידברן, ושל תרבות הברנינג-מן בכלל. את העקרונות ניסח מייסד הברנינג מן לארי הארווי: התמקדות במיידי, הסתמכות עצמית, הכללה מוחלטת (פתיחות, וכבוד כלפי האחר), הסתמכות עצמית מוחלטת, השתתפות, ביטוי עצמי מוחלט, א-מסחריות, הענקת מתנות, 'לא להשאיר עקבות'. ואחריות אזרחית – שמירת החוק ושיתוף פעולה מלא עם המשטרה והרשויות בכל דבר ועניין.

לתת מתנות במקום לצבור כסף

בספרו טוען שמואלביץ' שבעיר הזמנית פועלת כלכלה אחרת, אותה הוא מכנה 'כלכלה יצרית'. כלכלה שבה המניע לפעילות האנושית אינו כסף. "טרם הקמת העיר מושקעות עשרות אלפי שעות עבודה על ידי מאות רבות של פעילים ומתנדבים" מסביר שמואלביץ'. כך לדוגמה, צוות ההפקה של מידברן 2018 כלל לדבריו למעלה מ-400 פעילים שהתנדבו לפני האירוע, ועוד כ-2,500 פעילים שהתנדבו במהלך האירוע בתפקידים שונים. זאת מלבד אלפי המשתתפים שבנו והפעילו פעילויות לבאי העיר במסגרת הקמפים השונים.

"העבודה היא החל מהבניה והצבת התשתיות שלה, דרך היבטים של סדר וגישור מחלוקות, רפואה ועזרה ראשונה, חניה, טיפול באש שהיא רכיב מרכזי באירוע, ובטיחות פיזית ונפשית. מלבד זאת יש קבוצות שמתארגנות לבניית מיצב אומנות כזה או אחר במתחם, וכן את הקמפים, שכל אחד מהם מציע לעיר איזו שהיא 'מתנה'.

הרעיון הזה, לדבריו, אינו חדש. "אנחנו טועים לחשוב שכלכלה וכסף זה דבר אחד. אבל לאורך רוב חיי המין האנושי הכלכלה התקיימה ללא כסף. כלכלה היא האופן שבו בני אדם מייצרים את התנאים לקיומם וחולקים בהם. שתי רגליים מרכזיות של כל כלכלה הן הייצור והחלוקה של פירות הייצור. במידברן, אחד הרעיונות המרכזיים הוא גיפטינג, רעיון שניתן לכנות גם 'כלכלת מתנות': אנשים מחלקים טובין, מוצרים ושירותים לאנשים אחרים בצורה שוויונית וללא תמורה. הזמניות של העיר מצמצמת את הצורך לצבור, ולכן גם את הפערים בין אנשים. המניע המרכזי לעשות הוא ההנאה שבלתת".

מיצג 'טמפל' בעיר הזמנית במידברן. "מה שמיוחד במידברן זה שהוא ניסוי חברתי בפועל ממש – בעיר, זמנית אמנם, אבל כזו שמתקיימת מכוח הגיונות אחרים" (צילום: אילנית תורג'מן)
מיצג 'טמפל' בעיר הזמנית במידברן. "מה שמיוחד במידברן זה שהוא ניסוי חברתי בפועל ממש – בעיר, זמנית אמנם, אבל כזו שמתקיימת מכוח הגיונות אחרים" (צילום: אילנית תורג'מן)

שמואלביץ' רואה במידברן גם גישה אחרת למושג ה'עבודה'. "מידברן מציע בשורה מהפכנית שמוכיחה שעבודה יכולה להיות דבר רווי בעונג ולא כרוך בסבל. בחברה המודרנית, לרוב העבודות שלנו מתלווה ניכור שמרחיק את מה שאנחנו עושים מלהיות יצירה אישית וחופשית שלנו. התחושה היא שהשעות שלנו בעבודה או במשרד הן לא הדרך שלנו לבטא את מהותנו הייחודית.

"העבודה, הבנייה והיצירה במידברן מתאפיינים במאפיינים שמצמצמים את הניכור: אין יחסי עבודה של בוס, אף אחד לא עושה דברים בשביל כסף. אנשים יכולים להתנסות בעבודות חדשות, ללמוד ולטעות. זה לא שכל העבודות כיפיות – חלקן כוללות שטיפת כלים, עבודה פיזית קשה, ניקיון ועוד. אבל רוב העבודה נעשית ביחד בקבוצה, בחברות. אנשים אינם נמדדים בהתאם לתפוקה שלהם. ישנו דגש רב על האסתטיקה ובסופו של דבר, הכול נעשה גם באופן יצרי יותר. אתה עושה מה שאתה רוצה ובוחר לעשות, ואף אחד איננו אוכף או מכריח אותך. לכן העבודה, גם כשהיא קשה, הופכת משחקית יותר ומהנה".

בועה או פוטנציאל לשינוי

אבל בסופו של דבר, אחרי שישה ימים, העיר הזמנית מתפרקת וכל אחד מתושביה חוזר לביתו ולעבודה המשרדית הרגילה שלו, עם הבוס והניכור. זו בועה, או שמידברן נושא גם פוטנציאל לשינוי בחיי היום יום?
"האמת היא, שכשהתחלתי לכתוב את הספר זו הייתה השאלה המשמעותית ביותר שהטרידה אותי. בפעם הראשונה שהגעתי לעיר הזמנית הייתה בי ציניות שהיה לי קשה להשתחרר ממנה. התחלתי את הכתיבה שלי מעמדה מאוד ביקורתית, אבל ככל שצללתי לתוך התרבות והקהילה הזו – הבנתי שיש הרבה לקחת ממנה כהשראה".

תושבי העיר הזמנית במידברן. "הסקר בקרב המשתתפים העלה שהתחזקו רצונות שיתופיים כמו הרצון להיות חלק מקהילה, פעילים בוועד הורים או שכונה וגם הרצון להרחיב את מקומה של התרומה בחיי היום יום" (צילום: דניאל בראון)
תושבי העיר הזמנית במידברן. "הסקר בקרב המשתתפים העלה שהתחזקו רצונות שיתופיים כמו הרצון להיות חלק מקהילה, פעילים בוועד הורים או שכונה וגם הרצון להרחיב את מקומה של התרומה בחיי היום יום" (צילום: דניאל בראון)

שמואלביץ' מקביל את מידברן לשורה של ספרים שנכתבו לאורך ההיסטוריה וביקשו לתאר אוטופיות וחזונות לחברה אנושית מתוקנת, דוגמת הספר 'אלטנוילנד' של הרצל. "הכוח של הספרים הללו לא היה ששינו את המציאות באופן ישיר, אלא בכך שאפשרו לפתח את הדמיון האנושי ביחס להיתכנותה של חברה טובה יותר, ושרטוט קווים לדמותה. אני חושב שמה שמיוחד במידברן זה שהוא ניסוי חברתי בפועל ממש – בעיר, זמנית אמנם, אבל כזו שמתקיימת מכוח הגיונות אחרים. בעיניי, עצם קיומו של מידברן הוא ניסיון לענות על השאלה כיצד ניתן ליצור חברה המאפשרת את המידה הגדולה ביותר של חופש למספר הגדול ביותר של אנשים".

אפשר לנהל את מדינת ישראל לפי העקרונות של מידברן?
"זו אינה תוכנית הפעלה לחברה הישראלית, אבל יש כאן אמירה שנוגעת באחת משאלות היסוד של החברה האנושית: שאלת האמון בבני אדם. מידברן וכלכלת המתנות שבו מוכיחים שכמו שיש בבני אדם רצון לקחת, לנכס, להתחרות, לצבור ולהתעצם יש בהם לא פחות מכך גם את הרצון ליצור, לתת, לחלוק, להעשיר אחרים ולאהוב את האחר".

הרצונות שהתחזקו: חופש וביטוי אישי, לצד הרצון להיות חלק מקהילה

כחלק מכתיבת המחקר המקדים לספר ערך שמואלביץ' סקר בקרב חברי קהילת מידברן ובו שאל אלו רצונות התחזקו בהם כתוצאה מהשתתפות בעיר הזמנית וביתר אירועי הקהילה. "הסקר העלה שהרצונות שהתחזקו במידה הגבוהה ביותר היו קשורים לחיזוק החופש אישי והביטוי אישי, צמצום השיפוטיות והרחבת המוכנות לפעול ולחיות על פי נטיית הלב על פני אילוצים חברתיים וכלכליים, גם מחוץ לעיר הזמנית. אבל לצד אלה, הסקר העלה שהתחזקו גם רצונות שיתופיים כמו הרצון להיות חלק מקהילה, פעילים בוועד הורים או שכונה וגם הרצון להרחיב את מקומה של התרומה בחיי היום יום.

והרצונות האלו גם התממשו בפועל?
"אנשים העידו גם על החסמים שעמדו בפניהם בניסיון לממש את הרצונות הללו, בראשם התחושה שהם נעדרי שותפים, והקושי לשלם את תשלומי המחיר הכרוכים בשינוי אורח חייהם הנוכחי או באימוץ מודלים שיתופיים יותר לאורח החיים".

כמי שגדל בתנועת נוער, ומגיע מתחום החינוך הבלתי פורמאלי, אומר שמואלביץ' שמידברן מזכיר לו מאוד את מחנות תנועת הנוער – רק כאלו המיועדים למבוגרים. "יש בו הרבה ביטויים של הקוד הבלתי פורמאלי, של האחווה, ההתפעמות מהכינוס ומהיחד האנושי".

העיר הזמנית היא השיא, אבל היא לא הכול

אירוע העיר הזמנית הוא הלב של מידברן, אבל חיי הקהילה כוללים יותר ממנו. "לאורך השנה יש המון אירועים של קהילת הברן בכלל, ושל כל קמפ בנפרד, שמתקיימים ברוח העקרונות הללו. חלקם אירועים פתוחים, שכל מי שמעוניין יכול להגיע אליהם. לפתיחת העיר קודמים חודשים ארוכים של עבודה והכנות, במהלכם החברים נפגשים יחד לבניית מיצבים, לתכנון הקמפים, לרכישת ציוד, העמסות, הקמות. לא רק הבילוי המשותף והכיף בונים קהילה, אלא גם העבודה שמאפשרת אותו היא חלק מאותה קהילה, ולמעשה גם חלק מהכיף."

"כרטיס עולה 1,140 ש"ח, אבל אף אחד לא מרוויח מהאירוע"

אתה מדבר על יסודות לכלכלה חלופית, אבל השנה מחיר הכרטיס עמד על 1,140 שקלים. האם זה לא פוגע בעיקרון 'ההכללה הרדיקלית' והיכולת של ציבורים רחבים לקחת חלק?
"הכרטיסים לאירוע באמת אינם זולים. אבל, צריך לזכור שמדובר באירוע שמופק על ידי עמותה ללא כוונת רווח שמעסיקה לאורך השנה עובדת אחת, ועוד שלושה עובדים לשלושת החודשים טרם האירוע. כך שמרבית הכסף ממכירת הכרטיסים משמש להוצאות קיום האירוע עצמו: סידורי אבטחה, רפואה, כיבוי אש, הכשרת השטח, הוצאות רישוי והוצאות נוספות שנדרשות על ידי המדינה. מדובר באירוע המוני בן שבוע של אלפי אנשים שנושא עמו עלויות, ואין אף גוף שמפיק ממנו רווח".

העיר הזמנית במידברן. "אתה עושה מה שאתה רוצה ובוחר לעשות, ואף אחד איננו אוכף או מכריח אותך. לכן העבודה, גם כשהיא קשה, הופכת משחקית יותר ומהנה" (צילום: מיקה גורביץ')
העיר הזמנית במידברן. "אתה עושה מה שאתה רוצה ובוחר לעשות, ואף אחד איננו אוכף או מכריח אותך. לכן העבודה, גם כשהיא קשה, הופכת משחקית יותר ומהנה" (צילום: מיקה גורביץ')

ב-2018 למשל, שילמו משתתפי המידברן כ-6.5 מיליון שקלים ברכישת הכרטיסים. אולם, אם מחשבים את מאות אלפי שעות העבודה ההתנדבותית של המשתתפים והפעילים, אפשר להעריך כי עלות האירוע הייתה קופצת לכ-16 מיליון שקלים. כלומר, משתתפי האירוע קיימו למעשה כ-59% מעלותו הממשית בכוח עבודתם.

בפועל, עלות הפסטיבל למשתתפים גבוהה יותר ממחיר הכרטיס. המחיר כולל את הכניסה לעיר בלבד, ללא עלויות מזון ושתייה שהמשתתפים נדרשים להביא בעצמם, או להתארגן מראש במסגרת 'קמפ'. כל משתתף במידברן יכול לבחור האם להצטרף לקמפ, התארגנות משותפת של כ-150-30 משתתפים שמסדרים במשותף מתחם שינה ומתקנים שינעימו להם את השהות באירוע, או להגיע עם אוהל ומזון ולהסתדר באופן עצמאי.

ההשתתפות בקמפ יכולה לנוע בין מאות לאלפי שקלים. "אין מגבלה על הסכום שהקמפים יכולים לגבות", אומר שמואלביץ', "בברנינג מן בארה"ב נוצרו בשוליים גם תופעות של קמפים שגובים סכומי עתק ויוצרים בתוך העיר מתחמי יוקרה – אבל במידברן התופעה הזו אינה קיימת. לכל היותר יכול להיות הבדל בטיב האוכל שקמפים שונים מספקים לחברים בהם או בתנאים אחרים כמו שירותים ומקלחת".

מיצג מלכת הלילה ולוחם החלומות (תנשמת ודרקון) במידברן. "לא תמצא באירוע הזה את כל רבדי החברה הישראלית. זה אירוע שמרבית המשתתפים בו הם ממעמד הביניים ומעלה. למרות שיש מספר לא מבוטל של כרטיסים שמוקצים למעוטי הכנסה במחיר מופחת" (צילום: גיא פריבס)
מיצג מלכת הלילה ולוחם החלומות (תנשמת ודרקון) במידברן. "לא תמצא באירוע הזה את כל רבדי החברה הישראלית. זה אירוע שמרבית המשתתפים בו הם ממעמד הביניים ומעלה. למרות שיש מספר לא מבוטל של כרטיסים שמוקצים למעוטי הכנסה במחיר מופחת" (צילום: גיא פריבס)

שמואלביץ' מציין שמרבית סכומי הכסף שגובים הקמפים מחבריהם, משמשים דווקא על מנת ליצור את המתנה המשותפת שלהם לעיר, שהיא על פי רוב שירות, מתחם, מזון או שתיה שהקמפ מציע לכל הבא בשעריו באופן חופשי. כך למשל, הקמפ שבו הוא חבר ושאותו הוא מרכז מעניק לעיר מתחם קריוקי 24/7 שכולל ספות, במה, מסכים, מקרן, מחשבים וכמובן די-ג'יי, הגברה ורום תוצרת עצמית לכל דורש.

ועדיין, הוא מסכים שיש פער בין החזון של חברה שוויונית ופתוחה לבין היישום שלו בנגישות של האירוע. "לא תמצא באירוע הזה את כל רבדי החברה הישראלית. זה אירוע שמרבית המשתתפים בו הם ממעמד הביניים ומעלה. למרות שיש מספר לא מבוטל של כרטיסים שמוקצים למעוטי הכנסה במחיר מופחת."

מיצג 'וואחד' במידברן. "בני אדם טובים ביסודם, והם רק צריכים את החופש לבטא את זה" (צילום: גיא פריבס)
מיצג 'וואחד' במידברן. "בני אדם טובים ביסודם, והם רק צריכים את החופש לבטא את זה" (צילום: גיא פריבס)
זיקוקים בשריפה במידברן. "הזמניות של העיר מצמצמת את הצורך לצבור, ולכן גם את הפערים בין אנשים. המניע המרכזי לעשות הוא ההנאה שבלתת" (צילום: מיקי שאודר)
זיקוקים בשריפה במידברן. "הזמניות של העיר מצמצמת את הצורך לצבור, ולכן גם את הפערים בין אנשים. המניע המרכזי לעשות הוא ההנאה שבלתת" (צילום: מיקי שאודר)

הוא מציין סוגיה נוספת למחשבה: "אני מאמין שיש ציבורים רחבים שמוציאים סכומי כסף דומים על בילויים אחרים. בסופו של דבר, העלות של השתתפות במדברן די שקולה להוצאות של נסיעה קצרה לחו"ל, וחווים שם יותר חוויות, אטרקציות ומראות מטיול סטנדרטי לחו"ל".

לדבריו, ייתכן שניתן היה להפחית את עלויות האירוע באמצעות גיוס חסויות מסחריות, אולם הדבר נוגד את רוח אי המסחריות וההסתמכות העצמית. "אלו עקרונות שהקהילה בישראל מקפידה עליהם די בקנאות. יש איסור על כניסת חומר שיווקי או פרסומי למרחבים הברנריים. הדבר היחיד שניתן לקנות במתחם העיר הזמנית בכסף הוא קרח, במתחם ייעודי לטובת העניין. אפילו אני, שכתבתי ספר על המידברן, איני יכול לכתוב עליו בקבוצות של הקהילה בפייסבוק, ובטח שלא למכור אותו באירוע".

החופש לבטא את הטוב שבאדם

מבחינת שמואלביץ', מידברן מאתגר את הנחת היסוד של מבנה החברה והכלכלה הנוכחיים, לפיה האדם הוא יצור אנוכי ביסודו, שמתעניין בעצמו ולא באחרים. "הספר הוא ניסיון לתת מילים לכך שמידברן הוא ניסיון שיש לו ערך, ושיש מה ללמוד ממנו: בני אדם טובים ביסודם, והם רק צריכים את החופש לבטא את זה".

דבר היום כל בוקר אצלך במייל
על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר

כל העדכונים בזמן אמת

הירשמו לקבלת פושים מאתר החדשות ״דבר״
נרשמת!