ראש האופוזיציה בנימין נתניהו הציג הבטחת בחירות כלכלית חברתית משמעותית: חינוך חינם לגילאי 0 עד 3. אלא שלגבי מימון ההצעה, שעלותה נאמדת בכ-6 מיליארד שקלים לכל הפחות, התשובות של נתניהו לא מספקות.

ההצעה להסתמך על קרן העושר, בה נמצאים רווחי הגז, איננה אפשרית בגלל מבנה החוקי שהוא בעצמו קידם.  גם אם תמצא הדרך לשחרר את הכסף, כלל ההוצאה שהוא עצמו רקח כשר אוצר מונע הלכה למעשה את הגדלת ההוצאה הממשלתית.

הקרן שמשקיעה בהכול (חוץ מישראל)

בכנס כלכלי לקראת הבחירות שנערך אתמול (רביעי) חזר ראש הממשלה על עיקרי התכנית הכלכלית שלו: חינוך חינם לגילאי 0 עד 3, והקפאת תשלום הארנונה והחשמל בשנה. לדבריו העלות הכוללת של המהלכים היא כ-20 מיליארד שקלים, כשחינוך לגיל הרך יעלה 6 מיליארד שקלים בשנה. אותם הוא הציע כאמור לממן באמצעות קרן רווחי הגז, המכונה 'קרן העושר'.

זוהי אינה הפעם הראשונה שנתניהו מבטיח שימוש בקרן הזאת. כבר בשנת 2015 הצהיר נתניהו שכספי גז יניבו למדינה מאות מיליארדים שיוקדשו לחינוך, והשקעות חברתיות אחרות. הסכום הסתבר כמופרך כלפי מעלה, אבל את זה נתניהו לא היה יכול לדעת בוודאות. מה שהוא בהחלט יודע, הוא שהחוק אוסר על שימוש בקרן להשקעה בתושבי ישראל.

קרן העושר שהוקמה ב-2014 על ידי נתניהו בתמיכת שר האוצר דאז יאיר לפיד, מנקזת לתוכה את החלק הגדול בהכנסות המדינה ממשאבי טבע, בעיקר מכירת גז. שמה המלא, 'הקרן לאזרחי ישראל', עלול להיות מטעה. למעשה, החוק קובע שאסור להשתמש בכספים אלה למען אזרחי ישראל. הכסף יכול לשמש רק להשקעה בחו"ל, כשתקציב המדינה זכאי לפירורים – 3.5% מהרווח.

לא רק שהחוק מונע כל שימוש בכספי הקרן בישראל, אלא שהוא גם מטיל קשיים יוצאי דופן על כל ממשלה שאפילו מבקשת להלוות את הכסף הזה במצב חירום.

עדות למקומו המרכזי של נתניהו בהרחקת הכסף מהציבור אפשר לראות בדברים שאמק פרופסור יוג'ין קנדל, ראש המועצה הלאומית לכלכלה בהקמת הקרן, ביולי 2020.

"רצינו לייצר ריחוק. שהכסף לא יגיע לתקציב המדינה. מי שדחק אותנו לשם היו ראש הממשלה וחבר הכנסת גפני. כשאנחנו הבאנו איזה מקרה, על איך ממשלה יכולה במקרי חירום לקבל את הכסף הזה, הם שמו כל מיני 'חגורות ושלייקעס' שיהיה יותר קשה. אמרתי – אתם מבינים מה אתם עושים ? אמרו לי, כן אנחנו מכירים את עצמנו".

חילוץ הכסף מקרן העושר ידרוש חקיקה מורכבת ושינוי המבנה שלה, תוך התמודדות עם התנגדות האוצר, בנק ישראל ואולי אפילו עתירה לבג"צ. אלא שגם אם הכסף יחולץ מהקרן לא יהיה ניתן להשתמש בו לתוספת תקציב, כי נתניהו, כשר אוצר ב-2003, דאג לקבוע תקרת הוצאה תקציבית.

אותו מנגנון קבוע בחוק, שמאז ועד היום, בשנות משבר ושגשוג כאחד אוסר על הממשלה להשתמש בתוספת הכנסות למדינה כדי להגדיל את ההוצאות. לכן השקעה מוגדלת בחינוך יכולה לבוא רק על חשבון קיצוץ בביטחון, בבריאות, ברווחה או בהוצאה חיונית אחרת. קרן העושר לא תושיע.

את החוקים האלה אפשר לשנות. בוועדה שעסקה בקרן העושר בכנסת האחרונה כבר נשמעו קולות שקוראים לשלב אותה בתקציב. כלל ההוצאה זכה לביקורת רבה מצד בנק ישראל, ואפילו באוצר מודים שהוא צריך לעבור שינוי. אין למדינת ישראל שום בעיה של לממן חינוך חינם לגיל הרך, הכנסה שהתשואה של מובטחת והסיוע שלה לאזרחי ישראל ישיר ואפקטיבי. אבל בשביל לעשות זאת, הצעד הקריטי הוא ביטול כלל ההוצאה של נתניהו ולא הבטחות על קרן העושר, שמנותקות מהמציאות.